"ביום שישי, בארבע אחר הצהריים הודיעו שיש לנו עוד חודש. זה הזוי", מספרת ביובש מעצבת האופנה שרון ברונשר (39) על פרויקט פינוי-בינוי שהיה אמור לצאת לדרך לפני כשבוע ולמחות מעל פני האדמה בניין אדיר מימדים ברחוב הרכבת בתל אביב, המאכלס בוטיק אחד מתוך שלושה שבבעלותה. אולי מדובר בביורוקרטיה הזויה, אבל הטון בו נאמרו הדברים מסגיר מיד שלא מלווה אליו שום לחלוחית עצב. "זה די נקרה בדרכי", היא מפטירה על אובדן נקודת המכירה.
אין זה בהכרח מעיד שמלנכוליה נעדרת לחלוטין. ברונשר, שהחלה את דרכה בעולם האופנה ללא השכלה פורמלית לפני כחמש שנים וכיום אוחזת גם בבוטיק בלב תל אביב ואחד נוסף בשוק הפשפשים ביפו, מצרה על פרויקטים אחרים שפגו באוויר. מסתבר, שיש לא מעט כאלה. למשל, המיזם המשותף לה ולצלם האופנה רון קדמי, שהיה אמור לקום ב'מתחם התחנה', במקום בו ניצבת כיום חנות העיצוב 'סוהו'. על פי התוכנית זו הייתה אמורה להיות חנות אופנה עם דגש עיקרי לבגדי גברים רדיקליים, תחום שברונשר לא נגעה בו מעולם. סכסוך בעל גוון משפטי, ויכוח על חזות המקום, הפכו רעיון הכרחי לנוף האופנה המקומי לעבר מושלם.
כפי שנרמז, יש עוד שהתפוגג השנה. לאחרונה ברונשר תכננה לקיים תערוכה מסקרנת בגלריה מקומית, שבה תחשוף מגוון פריטים וחפצים שנותרו מהעיזבון של אביה, כחלק מתהליך נפשי ארוך שהיא חווה בשנים האחרונות. הכוונה היא להציג אותם בקונטקסט שיצליב זיכרון עם אופנה. גופייה צהבהבת-שנים ומרוטשת שנתפרה כולה מחדש לכבוד המאורע, כך שהצלקות הרבות עליה הופכות מוחשיות עוד יותר, מהווה דוגמה מייצגת לעניין. ברגע האחרון, למרות ההכנות, הכול התבטל. "אני לא יכולה להסביר למה. פשוט לא יכולתי להתקדם עם זה".
למזלה הגדול של ברונשר, כל שהתפייד מצליח בדרך פלא שלא לעמוד בדרכה. לפרקים נדמה, שהיעדר השגרה פועל לטובתה ("אצלי אין נכשל"). עם בוטיק אחד פחות, עם אנדרלמוסיה משפטית חסרת סוף ועם תערוכה חסרת עתיד, היא מציגה קולקציית קיץ רחבת-היקף, מרובת פריטים ונאמנה עד קיצוניות לסגנון דל הצבע ועשיר המרקם.
כדי להוכיח שהיא אינה שוקטת, במידה והכל יתקדם כמצופה (והזהירות אכן מתבקשת), העונה ברונשר תשיק קו ביגוד בסיסי בשם Seamless (חסר תפר; מעבר חלק). גופיות כותנה נטולות כל הדפס, הגזורות מעט רחוק מהגוף, או חולצות טי שזכו למפתחי צוואר מדויקים וצבעוניות מאובקת וקשה ושמלות שהן ספק טוניקות, הן עיקר ההיצע. אם עולה רושם של דמיון עם הקו Silent של המעצב הקרואטי דמיר דומה, שברונשר ייבאה ארצה, אין זה מקרי. למעשה, 'סימלס' נועד להחליף אותו החל מעונה זו.
סימלס, מסחרי ונגיש ביחס לתרבות אופנה שעומדת מבויישת מול שמץ של עושר, הוא רק חלק קטן מהתמהיל הכללי. חלק הארי של קולקציית הקיץ, לעומת זאת, מממש כוונות אופנה מורכבות יותר. כהרגלה של ברונשר העיצובים העונתיים הם חמורי סבר, דרמטיים להפליא ויש בהם מינון מונכרומטי של עצב מחוספס. אבל דבר מהקוד הזה, באופן שכמעט סותר את יכולתה לעמוד בשינויים קיצוניים, אינו חדש. קשת הצבעים היא אותה קשת צבעים שמטלטלת בין שחור ללבן והנוכחות האדירה של היצירה הידנית, כמו במעין עליוניות סרוגות מעור חזיר שיובש כנייר ומזמן מגע, נותרה בעינה.
"אני לא רוצה לבלבל את הקהל שלי", מסבירה ברונשר על הסירוב לפתוח את הארון לגוון אחר. בירור נוסף מגלה הצדקה אחרת מלבד הקופה הרושמת. "זה ישמע מטורף, אבל חלוקת הצבעים הזו היא מילדות. אני הכי כאוטית. יש בי פיזור דעת. בגלל זה אני צריכה את הברור".
זוהי אינה נקודת חולשה. הרחבת היריעה, שאין לה סיפור או השראה שניתן לפרוט למילים, נשארת תמיד בתוך גבולות מוגדרים היטב. ברונשר יוצרת למעשה מתוך הבנאלי. שמלה שחורה מבד פליסה, שחלקה העליון הדוק וחצאיתה רחבה, נתפרה כך שקפלי האקורדיון ניצבים לרוחבה ומפסלים בדרך הזו מעין קרינולינה מתכנסת, ספק תפוחה-ספק קורסת.
כל זה רק מבהיר, עד כמה הולכת ומשתכללת השפה שייסדה, המקופלת היטב גם בתוך שמלת ערב שקופה ושחורה, רוויה באופי גותי ואימרה מתפזרת, או בשמלה ארוכה, שקופה גם כן, המצולבת ברצועות עור מבריק, המגשרות בין רוך רגשי לשליטה. כך, הקולקציה מתנהלת בין שני קצוות צבע אחד מול צבע שני, מרקם כנגד מרקם. לראיה, על כל שמלה שיש בה שמץ מהודר, יתגלה פריט עשוי חומר גולמי, ניסיוני, גזור ולמוד טיפולים, שחושף צמא לרגע היצירה.
שרון ברונשר: פרישמן 75 תל אביב; רחוב עמיעד 13, שוק הפשפשים, יפו
אל תפספס
