במקום בו האישה לא צריכה יותר לבחור, שם נמצאת האישה של איב סאן-לורן, עומדת בשמלה או חנוטה בחליפת שלושה חלקים. אמנם היום זה לא חדש, המקום הזה שאליו שאף והגיע סאן-לורן בעיצוביו, גם אם במחוזות שונים עדיין קשה להימנע מהבחירה להיות 'אישה-אישה' או 'אישה-גבר'. עניין, שמתבטא בעיקר במקומות שאליהם נשים מטפסות אחרי מאמצים רבים, כלומר בבתי הנבחרים, בקונגרסים, ובאופן כללי יותר בכל מקום שיש רוב הודף למדי של גברים על פני נשים.
ואולי בעצם יש יותר נשים שבוחרות צד, מרגישות שעליהן לעמוד על אחד מהקצוות הללו, מאשר נשים שמסרבות לשים את עצמן במסגרת אחת ויחידה, בעלת אופי כולא לרוב. אחרי הכול, הקיץ הנוכחי הפגין עיסוק מרשים, כמעט אובססיבי, בנשיות הגברית, כלומר בנשים בבגדי גברים. צינור אחד שהוביל לעבר החקירה הזו, היה זה של המכנסיים, שהעונה התפתחו למגוון של כיוונים, וכמעט הפכו לטרנד בעצמם מרוב שהתעסקו בהם. הצינור השני היה זה שבו המשחק בוחר לשבור את הכלים המשחק מחליט שהוא לא צריך לבחור.
בשביל להצליח לגעת במקום הזה, בתי אופנה רבים הפנו את מבטם לעבר השינויים שהכניס סאן-לורן במלתחה הנשית. אפשר לראות במחוות החוזרות והנשנות שעלו על מסלולי קולקציות הקיץ של מעצבי העל תוצאה ישירה של רטרוספקטיבה אדירה שהוצגה בפריז בשנת 2010. האפשרות הזו אינה משוללת היגיון, אך בהתחשב בבחירות שעשו בתי האופנה, נראה שהיה שם קצת יותר מהחשיפה הנקודתית הזו למכלול עבודתו. הנקודות שמהן הם החליטו לבנות את הסגנון שלהם מצטמצמות בעיקר לאותם מקומות שבהם אופן הלבוש הנשי הושפע על ידי סאן-לורן. כר ההשראות הכללי שלו נותר לרוב מחוץ לתמונה, הבגדים עצמם לעומת זאת - בפנים.
החידושים שסאן-לורן חתום עליהם מהווים רשימה ארוכה למדי, שבמובן הכללי זה שנותר מחוץ לקולקציות של הקיץ הנוכחי נוגעים לכך שהוא היה זה שהרשה לעצמו לשאוב השראה ממרקש שהייתה אהובה עליו, כמו גם מאפריקה במובן השבטי והצבעוני שלה, מעולם האמנות, מהבלט של רוסיה וממקורות נוספים ורחוקים. לצד החידוש הזה, שעניינו חקירה אופנתית במקורות חדשים, עומדים הפריטים הספציפיים, אלה ששינו את האופן שבו נשים יוצאות לרחוב. ציטוט מוכר של פייר ברז'ה, בן זוגו ושותפו העיסקי, היה "שאנל שחררה את הנשים, ואיב סאן לורן נתן להן כוח". הציטוט הכמעט שחוק, מסכם הרבה מאוד ממה שסאן-לורן החדיר למלתחה הנשית.
הכוח הזה אינו מסתכם בהיטמעות מוחלטת במלתחה הגברית, או בהשאלת הכוח הגברי המוכר אל תוך הארסנל הנשי. אם כך היה הדבר, סאן-לורן לא היה מצליח להיות זה שנוכח כמעט בכל מלתחה. בין אם בעצמו, או מתוך ריפרור אינסופי ליצירותיו, כפי שמתקיים ביתר שאת בקיץ 2011.
בית אופנה אחד שראה הרבה מאוד מהנשים של סאן-לורן מול עיניו העונה היה סלבטורה פראגאמו. המותג האיטלקי השמרני שילב בקולקציה שנשענה על הרבה מאוד צבעי אדמה, את ז'קט הספארי, כמו גם את הרוח הנשית המוכרת של איב, זו שגם שמלת מקסי מתנפנפת מוציאה ממנה יותר רוח מרד, מאשר כל בגד מהוה ומתריס. חלק ניכר מהדמיון אפשר לשייך למטפחת הראש שעטפה את ראשן של הדוגמניות, אך לא בכך נגמר הסיפור. גם חליפת ברמודה צהובה, לא יכלה אלא להזכיר את אותה חליפה גברית שסאן-לורן הפך לנשית. סוג של כלי שבתוכו כל אותו סקס אפיל מתוחכם מצליח לצאת החוצה.
בית אופנה איטלקי נוסף שנתן לסטייל של סאן-לורן מקום על מסלולו היה אמיליו פוצ'י. המראה הראשון שהגיח אל המסלול, בעודו נתלה על גופה של פרייה בהאה ג'קסן, הבהיר לאן זורמת הרוח. שמלה מודפסת בעלת מחשוף עמוק שכאילו מוחזקת על ידי שרוכים, שמזכירים תמיד את תמונתה של הדוגמנית ורושקה במראה הספארי של סאן-לורן, חשפה מקדימה רגליים במגפי שרוכים גבוהים, בעודה נשרכת על הרצפה בחלקה האחורי. רומנטיקה פרועה. שנייה לפני שסאן-לורן הפך למעצב המועדף של מי שהוא שנא הבורגנות.
גם מבלי להיכנס לנבכי הקולקציה של סטפאנו פילאטי, המעצב הנוכחי של בית איב סן-לורן, שהייתה כל כולה רשימת אנקדוטות היסטוריות מתוך יצירתו של סאן-לורן, הרי שבאמת די קשה לחשוב על בית אופנה מרכזי שלא נתן לחלק מהחזון של סאן לורן מקום. מארק ג'ייקובס, הפתיע עם מראה חצאית הבורדו הענקית, שנמתחה לצדדיה, בעזרת ידיה של הדוגמנית שהושחלו לכיסים. מתוק, צבעוני, ונוח במובן שמרגיש כמעט חצוף; בבית 'אטרו' השתמשו בבדים דומים, אך כשהחצאית בצהוב מט, ואילו החולצה הא-סימטרית בירוק זית, שילוב שיצר רושם פחות אקסטרווגנטי. בקיצור, אותו סגנון חמקמק של יוטיליטי, שימושיות, שעליו סאן-לורן ספג ביקורות רבות באביב של שנת 71', קיבל אין ספור כתרים העונה, ארבעים שנה לאחר מכן.
כאמור, עם כל הכבוד לרטרוספקטיבה המרשימה, עדין עולה השאלה 'מדוע דווקא העונה?' מעבר לתהייה למה דווקא סאן-לורן, שהתשובה עליו נתונה בגאוניותו, אז נותרת השאלה 'למה הסגנון של סאן-לורן?'. ככל הנראה משום שהוא לא מחייב אדם להחליט. כפי שהאישה שמשתחלת לפריטיו לא צריכה להחליט על מיניותה כאישיותה, כך גם הפריטים שנראו על המסלולים העונה, לא חייבו את המעצבים להחליט מהו מצב הרוח שאליו פונה הרוח.
הקיץ הנוכחי סומן ככזה שממנו הציצה התעוררות ואופטימיות, אך למעשה הספיק מבט אחד בקולקציות חורף 2011, כדי להבין שזה היה רק ניסיון. האמת, שאינה כה אופטימית, פשוט נצבעה בצבעים בוהקים. ודווקא בגלל שהאמת כוסתה ולא נראתה, היה זה רק הסגנון של סאן-לורן, זה שמצליח לטופף בין הערב ליום ללא הפרעה, שנראה נינוח, אך בו זמנית משדר עוצמה - אינטלקטואלית וגופנית כאחד - שהיה מסוגל להכיל את אותה הליכה על קרקע לא בטוחה, בקלילות קיצית לעילא.
דוגמנים: רימה ל-mc2, קסניה ל-דז'ה וו ואלקס ל-אלינור שחר
צילום: עמית ישראלי
סטיילינג: מעין גולדמן
איפור ושיער: נירית הירשמן ל'איב סאן לורן'