פיסות של בדים לבנים

פשטות היא דבר שבקלות רבה יכול להפוך למשעמם. לא בגלל שזה טבעה של הפשטות, אלא רק בגלל שהנטייה ללכת אל המקום שמתרחק מהאקסטרווגנטי, הופכת בפרשנותם של רבים למופע חי של חוסר עניין. העובדה המצערת הזו נוכחת ביתר שאת במגמה ההולכת ומתרחבת של השנים האחרונות – כלות לא מחופשות. המגמה רחוקה אמנם מלפגוע בשוק הקצפות, אבל היא גדלה בהתאמה. גם בגלל הביקוש, וגם בגלל ששוק הכלות הוא אחד השווקים הרווחיים ביותר בשוק האופנה המקומי. וכך עונה אחר עונה מעצבות ומעצבים הופכים נשים לנשכחות לחלוטין, גם בערב חתונתן.

אל תוך אותו עולם מגיעה העונה קולקציית הכלות של המעצב מרדכי אברהם (35). הפשטות פה אינה הופכת לשעמום, ואינה נמלטת מכל סימן של קישוטיות. כאן העולמות הללו מצליחים להתחבר, עת לא הכלה הנשכחת, ולא הקצפת, נוכחות בפריים.

אברהם סיים את לימודיו בשנקר בשנת 2004. היו אלה עבורו לימודים רצופי זכיות ומלגות, שגרמו לו לבלוט בתוך המחזור שלו. הוא מציין את השיא של אלה בפרויקט שעיצב בהשראת הבושם של קרולינה הררה. עבודת עיצוב שזיכתה אותו במקום הראשון בתחרות ובמפגש עמה ובהזמנה לשבוע האופנה בניו יורק.

עם סיום לימודיו בהצטיינות, הוא עמל על תיק עבודות, ונסע עמו לפריז. שם התקבל לבית האופנה לנווין, והתנסה בדיגום, בחירת בדים וצבעוניות, נעליים ואקססוריז. לגאוותו, "הרבה מהרקמות שפיתחתי בסטודיו צעדו על המסלול, כמו גם שמלה שעיצבתי ודיגמתי". שנתיים חלפו בפריז, ואברהם החליט לשוב לארץ. בשנת 2006 הוא החל להשתלב בתעשייה המקומית בחברות כמו טי אנד טי, הוניגמן וטאג וומן. אך מבין כל התפקידים, הוא מציין את עבודתו בחברת דלתא כמשמעותית ביותר. "בדלתא עבדתי כמעצב של המותג קלווין קליין במשך שש עונות. במהלכם הייתי נוסע לניו יורק כל שלושה חודשים, ולשמחתי בתקופה זו מכירות המותג הוכפלו".

מרווחים למשבר כלכלי, שהוביל את מרדכי להחלטה שהוא לא רוצה להיות יותר שכיר. "לקחו עוד כמה חודשים עד שהתבשל הרעיון בזכותו של שבר ביד שקרקע אותי לבית והוביל להקמתו של מותג עצמאי שבו אוכל לשלב בין שתי אהבות - הרקמה ועבודות היד וההיסטוריה של האופנה". לאברהם היה ברור ש"את יצירותיי יוכלו ללבוש נשים חד פעמיות לאירועים חד פעמיים". או במושגים מקומיים - שמלות כלה ואירועים.

ביוני 2010 אברהם החל לעצב קולקציה מצומצמת של שמלות שבבסיסן עומדים פריטי וינטג' מקוריים מהארץ ומהעולם, שעברו על ידו פירוק וחוברו לידי שמלות חדשות, שבהן החדש והישן שוכנים זה לצד זה. הקולקציה הזו, היוותה, לדבריו, " את חזרתי לעולם העיצוב אחרי תרדמת ארוכה".

הקולקציה הנוכחית, היא בעצם קולקציית הביכורים שלו, והוא מסביר אותה כאוסף של "שמלות חד פעמיות ומיוחדות המותאמות באופן אישי על ידי שילוב רקמות עתיקות שאותן אני רוקם בעבודת יד". כך קורה ש"פרחי תחרה משנות ה-40, שנגזרים מסרט מקורי, מפורקים ומחוברים בעבודת יד למחשוף בשמלת משי ,או הופכים לפרח בשמלה אחרת", אם למנות רק דוגמא אחת של עבודתו.

השמלות שונות זו מזו, למרות שבכולן נוכחת אלגנטיות שנעדרת מרוב אולמות האירועים. ואותה אלגנטיות אינה מחייבת, כאמור, את השעמום שמרים את ראשו, עת הלבוש ההמוני יורד מן הבמה. דגם מרהיב, שהכוח של אברהם בולט בו ביתר שאת מורכב משני חלקים: חולצת בטן מפאייטים לבנים בגזרת מחוך שמוצגת לצדה של חצאית מקסי לבנה וגבוהה. קשה כמעט לתפוס את האפשרות של המראה הזה, שנוטף כולו זוהר ישן, כזה שמרלין דיטריך הייתה מתהדרת בו בקלות. בדגם אחר, שמהדהד את עולם ההלבשה התחתונה, הקומבניזוניות נזנחה לטובתה של הלבשה תחתונה רחוקה יותר, שמקורה יותר בעולם של כותנה מאשר בעולם של סאטן מבריק. כתפיות דקיקות מחזיקות את השמלה שמסתיימת בגובה הברך, וכל כולה חוסר מאמץ של נסיכות. בעיקר לצד הרכות של התחרה שעוטפת באופן חלקי את הכתפיים.

אפשר להמשיך ולמנות כל אחד מהדגמים, אך קשה בעיקר להתעלם משמלה שמאתגרת את הטעם המקומי. אפשר לכנותה שמלת שלושת המדרגות, שכן היא מדמה את לבישתה של שמלה קצרה על שמלה קצרה פחות על שמלה ארוכה, עת המראה המתקבל הוא של אהיל מפואר. בתוך העושר הזה, שגורם גם לאנטי כלות להביט בקולקציה שלו בעניין, השלב המתחייב הבא הוא הצבת אתגר מצדו לצילומי הכלה המסורתיים. כאלה שלא יפחדו, גם בתוך העולם הזה, להציג עד כמה רחוק השמלות הללו יכולות להגיע.

טווח מחירים להשכרה 5,000 – 8,000 שקלים.

ליצירת קשר, וקביעת מפגש בסטודיו המעצב, 050-2500170

כל הצילומים: יח"צ