"דבקה בי התווית הארורה של 'מעצב חליפות לחתנים'", מספר ברבע חיוך אירוני דורון אשכנזי, אחד ממעצבי אופנת הגברים הוותיקים, שפועל בתל אביב כבר מעל לשני עשורים. מי שהיה אחד הקולות הרעננים בשנות ה-90, ולקח חלק משמעותי בסצינה שנבנתה סביב תרבות המועדונים הגדולה של התקופה, השתחל עם הזמן, ועם סיוע בלתי נפרד מצד רשתות האופנה הגדולות, למשבצת הדכאנית של אופנת אירועים, שחייבת להתאים את עצמה לאיזושהי תבנית מוגדרת. "זוהי תווית מבאסת. כי בסופו של דבר אני לא עושה רק חליפות חתן, אבל אני לא יכול לומר שלא נוצרה הקבלה בינן לבין השם שלי".
הביגוד הנועז והצבעוני, ואשכנזי ידוע באהבתו הגדולה לגוון, התחלף בערמה של חולצות מכופתרות ובלייזרים שמרניים בצבעי אבן. האמת היא, שתהליך דומה התרחש בקרב כל מעצב אופנת גברים שפעל באותה הקטגוריה. דיוויד ששון, איזק ומנגד שלל בתי אופנה שנסגרו בעשור האחרון, הם עדות דוממת למדי לחוסר מעורבות המעצבים העצמאיים של אופנת הגברים בסדר היום הסגנוני של ישראל. "השקעתי איפה שיש יותר בשר", הוא מספר על הכניעה המסוימת לעולם חליפות הפשתן. "האמת היא, שכפועל יוצא מכך, קו הקז'ואל שלי, TOGO, היה פחות מושקע".
"זה היה עלבון עבורי שחברים, כמובן כאלה שכבר נשואים או שאינם מתכננים להתחתן, היו שואלים אותי איפה הם יכולים לקנות חולצה יפה", חושף אשכנזי כיצד נבנתה המודעות לבעיה שנוצרה, והייתה כמעט בלתי ניתנת לעצירה. אבל כמאמר הקלישאה, ההכרה, וסביר להניח שגם תחושת המיאוס, היא זו שסוללת את הדרך לשינוי. אשכנזי, שמצא עצמו מוגבל על ידי החתן, פועל כיום כדי לכונן מהפך תדמיתי מוחלט. עיקריו - לוגו חדש, קמפיין קיץ שצולם עם דמויות ידועות בסגנון אישי מפותח, הבוטיק שלו ברחוב דיזנגוף יעבור בחודש הבא שיפוץ מקיף ("אנחנו שוקלים מסכי פלזמה"), וחוד המחט האופנה שיציע עתידה לעלות רף בכל הקשור לתעוזה, ותתמקד בפתרונות מעוצבים שיתרחקו במידה מסוימת מהחליפה הקלאסית, ויגעו בכל המנעד בין אופנת יום לאופנת לילה. בסופו של דבר, תחת שמו של אשכנזי אמור לפעול 'בית אופנה לגברים', על חשבונו של בוטיק מעצבים במושג הצר של המילה.
עוד לפני שהוא פוצה פה לגבי השינוי הקריאטיבי, את רישומיו הראשונים של המהלך המדובר אפשר לדלות כבר מחלון הראווה. אם בעבר היו עומדות דוממות מצד ימין שלוש בובות חנוטות בחליפות בהירות, לפי צו האופנה החתני, ומצד שמאל בובה נוספת במכנסיים קצרים וחולצה מכופתרת מעוטרת, הרי שהיום ניבט דרכו דבר אחר. בובה בבלייזר מחויט כפול דש בכחול צי וחום אדמה, שנלבש מעל לווסט קיץ מפוספס דקות ברכיסה כפולה ולרגליה מכנסי רכיבה עשויים דנים שטוף בגזרת רגל צרה וקו מפשעה נמוך באופן בולט, המלווה בשורת כפתורים בולטים. כדי להוכיח שאין מדובר במקרה של הברקה חד פעמית, עומדת לצידה בובה נוספת, הפעם במכנסיים קצרים מבד כותנה רך, שמכפלתם מקופלת מעל לקו הברך, ויש להם פרופורציות נפח שמשוות להם חזות של מכנסי הרמון תפוחים. הרבה מעבר למקובל השחוק והרבה יותר קרוב לכתב ידם של מעצבים אירופאיים צעירים ורדיקליים. בקיצור, מעט מאוד במשותף עם מכנסי הדגמ"ח הקצרים החולפים פעמים אין ספור על הרחוב ההומה.
"הרגשתי סוג של מיצוי מכל מה שעשיתי עד היום", הוא קובע נחרצות וללא שום רמז להתנצלות. "החלטתי לתת יותר קרדיט לגבר הישראלי, להציב עבורו רף חדש. זה משהו שתמיד רציתי לעשות, ולא רק בגלל התחרות הגוברת. זו פעם ראשונה מזה זמן רב, שההתייחסות שלי היא אחרת, שונה, שאני בוחר לערבל בין הקצה המחוייט ליומיומי. זו הסיבה שהחלטנו על הסלוגן 'חייטות אורבנית'".
הרווח שבין המחוייט למשוחרר
קולקציית הקיץ, שנמצאת בימים אלה בבוטיק ומצליבה ללא הרף בין אין ספור ניגודים, היא לדבריו קולקציית הפיילוט, זו שבעזרתה ניסה לחוש לאן נושבת הרוח עם מכנסי מעטפת, שרכיסתם אלכסונית לחלוטין ומלווה בדרך א-סימטרית את הרגל, או טוניקות ארוכות ותכולות, המשוסעות אימרות בד אפורות לאורכן. תמהיל מאתגר פי כמה מהתוצרים האחרונים של אשכנזי, שיש בו רמזים ברורים לאופנת רחוב וחיספוס מיליטרי, המעומתים עם אלמנטים שאינם נפרדים מהלבנט והשורשיים המזרחיים הברורים, כפי שמעידים מכנסיים קצרים שיש בחזיתם קפלים היוצרים צורת משולש ארוכה מתחת לקו החגורה, כך שהם בעלי חזות מוצקה למדי, אך תפוחים באגביות. מהזווית הזו, כמעט שאפשר להשוות את דרך הפעולה של אשכנזי, עם הכישרון הטורקי הצעיר והעולה אומיט בנאן.
האם הקהל רדוף הרשתות הולך אחרי החליל המצוחצח של אשכנזי? "האמת היא, שהופתעתי לטובה. אני חושב ששמתי את האצבע על הדבר הנכון. הקולקציה הזו, שהיא כאמור פיילוט, נתנה לי תשובות לספקות שהיו לי. הדבר הברור שאני מזהה, ורוב הקולקציה כאן כבר יוצרה בפעם השנייה, הוא שאנשים מחפשים את הדברים המיוחדים". מכאן, לאחר שקיבל את כל האישורים הדרושים, קולקציית החורף עתידה לעלות רף נוסף, אם להשתמש במילותיו שלו. כבר על הנייר משורטטים מעיל שאמרתו תיגע בקו הקרסול ("גברים נמוכים אוהבים דווקא מעילים קצרים"), וצבעוניות עזה שתתפרש על חלקים עליוניים שישלבו בין סריגים לאריגים.
הווידוי של אשכנזי, שמבטא צמא חמור לשחזר איזושהי חירות יצירתית, הפניית העורף וניסיון כן להתחלה מחודשת (הוא מסרב למילה 'קמבק'), אולי עשויים להקים מן החול את שאבד בתחילת העשור הקודם, לאחר שהשחרור המגדרי השלים את מטרתו ותחושת האסקפיזם מהשליטה הציונית גוועו עם האינתיפאדה השנייה. שוק הגברים, שעבר מאז לשליטה כמעט מוחלטת של רשתות האופנה וסובל מדלות רוח שיש בה כדי להעיד על השכלתו האומללה של הקהל, אולי נמצא בראשיתו של שינוי. כי כמו שידעו הקלאברים של שנות ה-90, וגם הנוער הסלוני של שנות ה-60, אופנה אמיתית פורחת רק היכן שיש לה חופש. דורון אשכנזי, בכל אופן, מתכוון להשיג אותו בכל מחיר.
דורון אשכנזי, דיזנגוף 187, תל אביב.
מחירים לדוגמא: ז'קטים: 1400 - 2400 שקלים; מכנסיים: החל מ- 400 - 750 שקלים; חולצות מכופתרות: החל מ- 240 - 360 שקלים