הדבר הראשון שפוגשים בכניסה לחנות המותג מור ויוס (morVEyos), השייכת לצמד המעצבים יוסי מלכה ומור חמד וממוקמת בדרום תל אביב, היא נדנדת עץ לבנה, שתלויה מהתקרה. תוספת חיננית, שלא לומר ילדותית וקורצת, שהצטרפה למקום בשיפוץ האחרון.
מתברר, שמי שדרבנו לשיפוץ החנות הן דווקא הלקוחות של המותג, שמשתלבות בשיחה עם מלכה כמעט בכל אנקדוטה. למרות שלא הגיעה מלקוחותיהם בקשה ברורה לשנות את החלל, צמד המעצבים חש שללקוחות שלהם לא נעים לצאת מהמלתחה היישר אל חלון הראווה שמביט אל הרחוב, כפי שהיה עד עכשיו. לכן, כעת החנות מחולקת לשניים, כאשר חלקה הפנימי מוקדש לפריטי הוואן-אוף של המותג והסדרות המוגבלות.
בנוף המקומי המותג מור ויוס הוא עוף יוצא דופן. מי שהתחילו לפני חמש שנים בקול תרועה רמה של אוונגרד בועט, עם שורה של עיצובים ותיקים, הצליחו להקים מותג שפועל הן בארץ והן בחו"ל ומחזיק את החנות המדוברת. בלי יחצני"ם ובלי תלונות, ועם קהל לקוחות קבוע, שמלכה וחמד מכירים ומעצבים אליו, אך לא מתקפלים בפניו. "אם מעצבים עצמאיים קטנים מצליחים", חושף מלכה את סוף ההצלחה, "זה כי לנו יש את היכולת לבוא ולצייר על הבגדים". בעניין הזה הוא מתייחס לפריטי הוואן אוף של המותג, שהם פריטים מן הקולקציה שזוכים לטיפול ידני על ידי המעצבים. מלבדם, מור ומלכה את הקולקציה העונתית ומיני סדרות ומוגבלות כמו דגם של חצאית זהב גבוהה, שלדברי מלכה קיבלה תגובות חמות מאוד מהקהל. למרות הזהב ולמרות הגובה.
הרחק מהניצוצות הללו, הקולקציה הנוכחית, לקיץ 2011, שואבת את השראתה מאתרי בניין, שממלאים את תל אביב יותר ויותר. האסתטיקה של אלה, על בדי היוטה הירוקים שלהם, והנוכחות הרבה של האפור של המלט והחום של החול, הובילה לקולקציה שמלכה רואה אותה כ"יותר מחוספסת, למרות שיש בה תשומת לב ניכרת לגזרות מדויקות שיצרו נשיות אבל עם משהו נוסף".
באופן ישיר למדי הקונספט הזה נוכח בתיק שמלווה את הקולקציה, ונקרא תיק בניין. למרות שזה מגיע בצבעים וגדלים שונים, נוכחות אתרי הבניין בולטת בטיפולים שעבר, שמזכירים משיחות צבע אקראיות, אם באדום ואם בשחור. מתוך הבגדים, ישנו סרפן ארוך מרשת דקיקה, שזכה להתזות צבע, שממשיכות את אותו הרעיון, אך מעצימות אותו מתוך הדיאלוג שהסרפן מנהל עם בדי הכיסוי של אתרי הבנייה. ברמה העקרונית, ולמרות שבקטלוג אין לכך זכר, הסרפן הוא פריט שאמור להגיע מעל לפריטים אחרים, וטוב היה לו מתוך הנשיות והרכות שלו, היה מתנפנף מעל ג'ינס וגופייה פשוטה. לעומת אלה, שמלת המקסי של הקולקציה, מבהירה לאיזה חספוס התכוון מלכה. השמלה בנויה משלושה חלקים: החצאית שמסתיימת במותן, החלק העליון של השמלה, שמתחיל באותו קו מותן ומסתיים ממש מעל החזה, כשהחלק האחרון הוא רשת שמכסה את הזרועות בעזרת שרוול קצר, ונחה על עצם הבריח בזמן שהיא חושפת אותה.
בהרבה מובנים אחרי שלושת הפריטים, שאליהם ניתן לצרף גם את מכנס הבניין היוניסקסי של מורויוס, ישנה תחושה שהקולקציה הגיעה לקיצה. שמלת קפלים, כמו גם חולצת מעטפת, וחולצה נוספת בהדפס מרהיב, מרגישות כמו חלק מסיפור אחר. לא רק בגלל שהנוכחות של ההשראה בהן פחות בולטת, אלא כי הן פשוט משדרות רוח שונה לחלוטין. כשמלכה מציג את הפריטים הללו, הוא מדגיש את הגזרות שלהן, שאכן מצליחות לעצב מחדש את הגוף, אך מתוך הדיבור הזה נוכח יותר צורך יומיומי, ולא חוט המחשבה שאמור היה להוביל את הקולקציה.
בצילומי הקטלוג הפער הזה נוכח ביתר שאת, בעיקר כשמגיעים לשמלת הקפלים. מעבר לכך, קשה לומר שהצילומים הללו עשו חסד עם הקולקציה, וזה חבל. אם משום שאלה צולמו על רקדנית מלהקת בת שבע, שמדגישה את הצורך בדוגמנית אמיתית, ואם משום שברמת הסטיילינג הפריטים לא עברו שום טיפול או התעסקות שהצליחה להרחיב את גבול היכולת שלהם.
זה מצער אף יותר, כי בעבודה של מלכה וחמד יש משהו אחר, שלא צועק את עצמו החוצה, אך הוא מאוד נוכח במפגש עם הבגדים והתיקים. פשוט צריך למצוא דרך שתבטא אותו, גם אם זה אומר שהבגד בסופו של דבר לא יקבל את כל הבמה.
מחירים: בגדים 140- 1,150 שקלים; תיקים 185- 1,450 שקלים.
מור ויוס, רחוב ברזילי 13, תל אביב.
צילומים: טל טרי