נקודות התחלה לכתבה ולחיים בכלל, הן מקום שבדרך כלל לא פשוט למצוא, אבל ראיון עם המעצב אבינת גוטסמן (39), משנה את הכללים, כשהוא מספק אינספור נקודות התחלה אפשריות, אם מתוך הביוגרפיה שלו, ואם מתוך ההחלטות שמנתבות את העסק שלו.
נקודת ההתחלה שלו בעיצוב אופנה, היא ככל הנראה אחד מהרגעים היחידים בחייו שאפשר להגדיר אותם כנורמטיביים וברורים, היא סיום לימודי אופנה ודיגום בהצטיינות במכללת ESMOD שבפריז, את הקולקציה הראשונה שלו עיצב כבר בשנת 1999 והקים מותג עצמאי בשנת 2006.
בין השנים הללו ליווה גוטסמן את חברת האופנה הצרפתית Cocotier במעבר מייצור מקומי לייצור גלובלי, ולאחר מכן הגיע לבית האופנה הצרפתי הוותיק LEONARD (שידוע בזכות ההדפסים שלו) ופעל כמעצב עצמאי שהיה אחראי על קו שיועד לשוק היפני.
כשהמותג AVINAT הוקם הוא שווק בהתחלה בפריז, שיקגו וברלין. לתל אביב, עיר הולדתו של גוטסמן, הוא הגיע בשנת 2009, אז החליט להעביר אליה את חייו ואת את בית המלאכה שלו. העיר שבהקשר אופנתי עולה לרוב כמגבילה ובלתי אפשרית, הפכה לקרקע המפרה של גוטסמן.
פתיחת חנות, כמו קניית בית בישראל, היא חלק כמעט הכרחי בביוגרפיה של מעצב מקומי. גוטסמן פתח גם הוא חנות, בשנה האחרונה, רק שבשונה מעמיתיו, שנוטים להתלבט בין דיזנגוף למתחם התחנה, הוא מיקם אותה דווקא בשוק בצלאל, אותו מרחב שמתקשר עם סחורת עודפים זולה והמונית. "בהתמקמי בשוק אני בעצם אומר די עם החרטא. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים. לא מדובר בחלל מוזיאוני צבוע בלבן, בו מציעים לך חולצת טריקו מעפנה, ומנסים לשכנע אותך שמדובר ביצירת אמנות", מסביר גוטסמן ללא שהיות.
"אין כאן יום שאני לא לומד דברים חדשים", אומר גוטסמן ומספר כי בינו לבין בעלי הבאסטות נרקמו קשרי ידידות. שיעור לחיים שהוא קיבל מבעל הבית שלו, הגיע ביום שבו גוטסמן סיפר לו כי הוא עובד בקונסיגנציה. "בתגובה, בעל הבית שלי אמר לי, 'תקשיב טוב מה אני אומר לך. אף אחד לא יעשה ילדים עם הזין שלך! הבנת? עכשיו לך ותיקח את הסחורה שלך בחזרה'". גוטסמן חשב על זה כמה ימים, ולבסוף אמר לעצמו, 'וואלה, הבן אדם צודק'. וכך קרה שעד סוף החודש לא נשאר זכר לקונסיגנציה".
שם המותג שלו, AVINAT, נכתב בשלוש שפות, אנגלית, עברית וערבית, ומופיע עם תת הכותרת שנותרה באנגלית, "אופנה שיוצרה במזרח התיכון". "המזרח התיכון לוהט בעיני", הוא אומר באופן חד משמעי. "אם נניח בצד את הקונפליקטים המטלטלים את אזורנו, ונניח שהללו יפתרו על הצד הטוב ביותר, הרי שלאזור יש את הפוטנציאל להציע אלטרנטיבה תרבותית, רעיונית, פילוסופית ואסתטית, שתטלטל את עולם העיצוב והאמנות".
בכך מזדהה גוטסמן עם מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, היוצרת שנים רבות תחת הסיסמה "מייד אין תל אביב". "ברור שאני מזדהה אתה", הוא אומר, "מה גם שתל אביב, אם נרצה או לא, נמצאת במזרח התיכון. דורין כבר אמרה את זה, ואני אוהב לחדש".
תחת הסיסמאות, מנסה גוטסמן להציע מספר סגנונות עיצוביים."אני מנסה לפייס בין שלושה קטבים בעולם ההלבשה, הקלאסיים הנצחיים, הרדיקליים, שטרם נראו ומה שנכון לעכשיו". במסגרת הזו הוא מציע את קולקציית הפרט-א-פורטה שלו, שכוללת גופיית טריקו שקופה למחצה ב-100 שקלים; גלביית פשתן בסגנון רשמי; חולצת משי ומכנסיים קצרים עם כפתור עץ.
החידוש העיצובי האחרון שלו, מגיע תחת הכותרת "פרוגרמה", ועניינו חליפות לפי מידה, בהזמנה אישית. הרעיון עלה לטענתו בעת שיחת חולין עם עופרה אשד, היועצת של שמעון פרס. גוטסמן מספר על אשד ש"היא אשה שתמיד קנתה את חליפותיה בחו"ל, כי היא לא יכולה ללבוש דבר שהוא פחות ממושלם". במקום חו"ל, גוטסמן מציע כעת את עצמו, בעודו מייצר, במילותיו, "קוטור מקומי, מזרח תיכוני, העומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר".
הסיבות שהובילו את גוטסמן לפרוגרמה המדוברת, הן "כלכליות וקריאטיביות". מבחינה כלכלית מציין גוטסמן כי "פרט-א-פורטה הפך לסטנדרט כל כך מוחלט שמעצבים מתישים את עצמם בהוצאת קולקציה, שבה כל דגם מגיע בחמישה צבעים ובארבע מידות, שלא בטוח ימכרו לפני סוף העונה. זאת בזמן שההיגיון הכלכלי מכתיב למעצב המומחה עבודה פרטנית. הרי מעצב שאינו מייצר בכמויות ענק, יכול לתת שרות ללא תחרות. ברמה הקריאטיבית, ישנו קשר אישי שנרקם ביני לבין הלקוח ולוקח את היצירה לכיוונים חדשים שאליהם לא הייתי מגיע בעצמי".
אל מול כל מה שנשמע הגיוני, מצפה גוטסמן מדיפלומטיות ונשות שגרירים, להגיע לשוק בצלאל כדי לרכוש חליפה. גוטסמן לא מתבלבל ביחס לעובדה הזו ואומר ש"כן, נכון להיום מי שרוצה ממני חליפה יבוא לשוק. כמו שבאתונה, מי שרצה ללמוד עם סוקראטס היה חייב לבוא לשוק. אני מתייחס אל העסק כחלק בלתי נפרד מהיצירה שלי".
מחירים
ליין הפרט-א-פורטה: החל מ-60 שקלים לטופ, ועד ל-320 שקלים לשמלת משי.
חליפות בהזמנה אישית: 1,500-4,000 שקלים (בהתאם לגזרה ועלות הבד).
AVINAT רחוב בית לחם 1, תל אביב.
צילומים: יח"צ