"זה היה כמו כור היתוך של העיצובים האיקוניים שלו", ציינה קרין רויטפלד, העורכת לשעבר של ווג פריז, שניות אחרי שהסתיימה ביום רביעי האחרון תצוגת ההוט קוטור של ז'אן פול גוטייה לחורף 2012 בפריז. ואכן, ניכר שהמעצב הצרפתי, שבימים אלה מוצגת לכבודו רטרוספקטיבה לציון 35 שנות פעילות במונטריאול, בחר ליצור מעין היכל תהילה קטן לעצמו, ולהציג את פסגות הקריירה שלו דווקא במסגרת הנוקשה, והמחייבת, של התפירה העילית. מצד שני, מעבר לצורך לתפור את העיצובים המסובכים ביותר בעבודה ידנית ותחת שאר כללים, זהו המקום שמאפשר לו להציג את המרהיבות שביצירות האופנה. והוא עשה זאת, עד קצה יכולת העושר הוויזואלי.
רוצים לראות עוד מההוט קוטור של גוטייה? הכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו
מתוקף אותו אוסף להיטים שיצר גוטייה, הניסיון למצוא חוט מקשר בין עיצוב אחד לאחר עשוי להעלות חרס. אפשר אולי לזהות נעלי בלרינה או שולי חצאיות המתכתבים עם חצאית הטוטו, אבל סיפור רקדניות הבלט, שחלק מהצופים ניסו לתת לו דגש, היה בסך הכול משני. את מרכז הבמה, ואת מרכז העניין, תפסו כאמור כל אותם פרטים שיצרו לגוטייה את שם הטראבל-מייקר שאימץ לעצמו עם השנים.
הערבול הבלתי פוסק בין שיא הגבריות לשיא הנשיות (הגברים של גוטייה הם תמיד עם פנים מסותתות וזקן; הנשים הן תמצית הפאם-פאטל), מאפיין שנלקח תמיד אצל נסיך המלחים אל הקצה, היה אחראי לחלק הארי של התצוגה. מצד אחד, דוגמניות בחליפות סמוקינג בדוגמת פסי סיכה, מעילים כבדים בטון צבאי, או סריגי דייגים; מנגד, שילובם הבוטה של דוגמנים גברים ובגדי גברים למחצה עניין שרחוק מלהיות מקובל בתצוגות הוט קוטור על המסלול. וכך, לעיני הצופים שמצאו עצמם באמצע חגיגה לא כשרה, נגלו דוגמן במעיל טרנץ' בצבע זית, שנלבש מעל לחצאית בלון תפוחה ויצר צללית אקסטרווגנטית, או אחר, במעין חליפת טוקסידו וחצאית נוצות יען מרשרשת.
אבל הרטרוספקטיבה העצמית לא נגמרה רק בכך, או בעובדה שגוטייה העלה על הבמה את דוגמנית העבר קצוצת השיער אווה סלווייל. שמלות עתירות נפח ומסתירות עשרות תחתוניות, כמו קרינולינות עצומות, ונוצות ששיסעו את האוויר מכל עבר, הזכירו את אהבתו הגדולה לקאן-קאן ולקברט. אחד השיאים היה ללא ספק, שמלת מחוך ארוכה ופרחונית (עם נוצות תוכי תואמות א-לה דנה אינטרנשיונל), שחצאיתה הכבדה נעטפה בטול שקוף, דקיק ושחור. זה היה הרגע בו המעצב שרטט את קו הגבול המבחין בין הקוטור שלו, לשאר הבגדים הלבישים וסרי הטעם שהמעצבים מסביבו נוטים לתפור.
מי שהתאמץ יכול היה למצוא גם רמזי-רמזים לתקופות אחרות של גוטייה, כפי שהמחיש את שנות השמונים מעין מעיל אופנוענים בעל רוכסן אלכסוני, או את נטייתו להיסחף אחר הנשים ההוליוודיות הגדולות, על השמלות המפוסלות או קולרי הפרווה העצומים.
אפילו מהסיום לא היה אפשר להתעלם (ולא מדובר בהופעה הגמלונית בפינאלה של הזמרת אדומת השיער מילן פרמר). הבחירה של גוטייה להוציא את הקוטור אל הרחוב פשוטו כמשמעו, הדוגמניות צעדו לאחר התצוגה על שטיח אדום מחוץ לאולם בדרך לחלל סמוך בו הושק בושם הגברים החדש שימשה כאיזכור מצלצל, ואחרון, לדרך שבה הקוטורייה מוכן לעשות את הדברים שאחרים אינם מוכנים להם. ואין מה לומר על הרקע של פריז, אפילו על המרצפות האפורות, היופי הזה היה שווה פי כמה.
רוצים לראות עוד? הכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו