10 הלוקים המומלצים של החורף

שיער אסוף בסגנון המאופק של שנות ה-60, ואווירה כללית המתכתבת עם העונות המתקדמות של סדרת הטלוויזיה האיקונית מד-מן - הקולקציה של בוטגה ונטה נחשבת כאחת הבודדות שמצליחות לשלב רוח אריסטוקרטית של יוקרה בלתי מתפשרת, עם חיו?ת נשית פועמת. מראה 31 על המסלול מבטא בדיוק את הלך הרוח הזה - שמלה קלה ודקיקה עשויה תחרה, שתחתיה מציץ מחוך הדוק, ושוליה פרומים כאלפי גדילים. פריצות, מעולם לא נראתה כה מעודנת. הקלאץ' הקטן, העשוי רצועות עור ארוגות, אף מעצים את האנרגיה הכללית.

גם אם את פרטי התצוגה הזו של כריסטיאן דיור, שנערכה שבוע לאחר הדחתו של ג'ון גליאנו, אף אחד לא נוטה לזכור (במלחמה בין אופנה לאנטישמיות, האחרונה לוקחת) היו בה כמה רגעים מפעימים של זוהר ואגדה. כמו למשל, מראה מספר 5, שמהווה בעצם צומת מפגש של כל המגמות האפשריות של העונה: מכובע הלבד הרחב, שמסתמן כפריט חובה, דרך השיק הגברי ומכנסי הרכיבה בגוון המחשמל ועד מעיל הפרווה הבלתי מוסרי והכובש באחת או מגפי הירך הפטישיסטיים.

ספק אם יש קומבינציה המתמצתת את הבשורה של בית האופנה הניו יורקי פרואנזה סקולר יותר מזו המוצגת ביציאה מספר 9. מבין הצבעים הבוהקים, המעירים את העין, אפשר להבחין בקלות בנוסחא שמביאה לצמד המעצבים האחראים לו תהילה - הכלאה בין בגדים עירוניים אלגנטיים, המעוצבים בקווים עכשווים וחדשניים, לבין רפרנסים מהתרבות האמריקאית. לפני שנה היו אלה הגולשים בלוס אנג'לס, העונה הייתה זו סנטה-פה, שהובילה לרצף הדפסי ילידים ועבודת אריגה מרתקת המגובה בנתחים עבים של גישה אגבית ונונשלנטית. בקיצור - לשרוף את הרחוב ולשמור על פני פוקר.

כבר אמרו הכל על חורף 2012. למשל, ששעתו הגדולה של הזוהר חוזרת; שזה הרגע לאמץ צבעים אחרים מלבד שחור; שהאופנה העילית הופכת לפרועה ומוגזמת יותר. הכל נכון, והכל משתקף במראה מספר 32 של ז'יבנשי. הדפסים דיגיטליים שהוכפלו על רקע צהוב, הדפסים של סיגליות, אימרה שקופה החושפת זוג רגליים דקיק ואלגנטי, וצווארון רכוס, מאופק ומקושט, כניגוד גמור לדרמה המחרישה שמתרחשת על פני הבגד.

הבחירה הזו מתוך תצוגת החורף של קלואה, מראה מספר 9, לא השתרבבה לכאן משום שזו הקולקציה האחרונה של האנה מקגיבון עבור בית האופנה הצרפתי. אלא, מתוקף שתי סיבות אחרות. הראשונה - מקגיבון סוף סוף עשתה משהו אחר מלבד מכנסיים מתרחבים בצבע קרם. השנייה, והחשובה יותר - אף אחד לא יצר מטרנד עור הנחש, שנמצא בכל מקום אפשרי החורף, יצירות מעודנות יותר. כאן כדוגמא, מובאת שמלה באורך השוק, שקופה ומהתלת, שהדפס נשל הנחש יוצר בה אשליה של תחרה. מתעתע, ערמומי וכובש באחת.

סלין. שם הקסם שמככב בחלומות הכמוסים והחושניים ביותר של הפשיוניסטות, כאשר לא תמיד ברור מדוע מינימליזם מודרני כזה מייצר כאלו תשוקות. ועדיין, אי אפשר להימנע מעבודתה של פיבי פילו. המראה הפותח, מראה מספר 1, לא רק נתן את הטון לקולקציית החורף כולה, אלא מדגים איך אפשר להפוך פריט טעון מגדרית כמו סריג בצווארון גולף לאשליה של גו תמיר וקרירות. בעונה בה האנדרוגיניות חוזרת לסיבוב נוסף, האופציה המוצגת כאן, יחד עם המעיל המחוייט, היא אקט מרענן ביחס לאינפלציית החליפות והנעליים השטוחות.

דמי מור כבר נצפתה בערב הגאלה של מוזיאון המטרופוליטן באחת משמלות המעצב העולה פראבל גורונג, ויחד איתה אפשר לציין עוד עשרות נשות חברה שמוצאות בגלאם העכשווי שהוא מציע נחמה. במראה הנוכחי, שלקוח מקמפיין חורף 2012 של גורונג, איך שמלה אחת אדומה משנה את כל אמות המידה כלפי השמלה השחורה הקטנה. זו שופעת יותר, רומנטית וישירה, ומציעה נוכחות ובולטות נדירים. למעשה, זה בדיוק הרעיון של העונה הנוכחית, שכפופה כולה לצורך להיות גדולה מהחיים.

הסיקסטיז כבר פה, גם אם ממשיכים למכור ברשתות האופנה מכנסיים מתרחבים ואפיל של נערה עובדת משנות ה-70. הצבעים הבולטים, הדפסים הנועזים ובעיקר הצללית הקופסתית שאין לטעות בה, משמשים לא מעט ממעצבי העל. דוגמא מצטיינת מספק בית ברברי, זה שהפך את המילה מורשת למגונה, במראה מספר 27. שרוולי הטיפה, הכפתורים העצומים, הגוון הקרמלי העדין, מזכירים כולם את העשור שנצבע בצבעים ילדותיים במקצת ומוכיחים, שאם יש מושג של מעיל שמימי איפשהו, זהו המימוש שלו עלי אדמות.

נקודות הן אולי טרנד מפתח לעונה שבפתח, אבל אף אחד לא עשה בהן שימוש כמו סטלה מקרטני, חובבת התפירה האקולוגית והצמחונות. כאן, נגזרות משי מעוגלות תלויות כעלי שלכת גיאומטריים על שמלה אטומה רק בחלקה התחתון, והן מסתירות וחושפות את הגוף הנשי לפרקים, מייצרות טון שכלתני למיניות הדולקת מתחת לבגד. ככה נראה סקס אפיל במאה ה-21.

הורמונים בועטים וניחוח עז של סקס מתלווה לצפייה בקולקציה שהגה מרק ג'ייקובס ללואי ויטון לחורף, ולמראה המסויים הזה באופן ספציפי, הפשוט רק לכאורה, עם החולצה הלבנה השקפקפה, המרמזת בקולרה האטום על חדרנית צרפתיה מסרט תכלכל, והאגן הנתון כולו בתוך מעין מכנסי-רסן, כלהיט חדרי הסאדו-מאזו. פ?טיש ואובססיה, הפכו למגמה בפני עצמה העונה, וזהו ביטוי טהור לדרך בה אופנה מצאה בהם נחמה. בניגוד לשאר הטרנדים, זה אחד שמומלץ שלא לרכך או למצוא לו חלופות פשוטות. אחרי הכל, הכוח שלו נעוץ בעוצמה שהוא משדר, בצייתנות שהוא דורש.