"ברוכים הבאים למזרח הפרוע", קידמה בשמץ של הלצה מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, את הבאים להשקת קולקציית החורף החדשה שלה, שהתקיימה אמש (שני) בגלריה רחבת ידיים, הסמוכה לרובע לב העיר האקסקלוסיבי של תל אביב. לצד פרנקפורט, הלבושה כתמיד בשמלה שחורה וארוכה, נראו גם ארבע דוגמניות לבושות באדיקות, בבגדי הקולקציה, אחת מהן כמעט נזירית בסגפנותה הצנועה והמונוכרומטית.
ארבע אימהות? ליתר דיוק ארבע 'לאה'. פרנקפורט, שנודעה ביכולתה לבחור השראות קונקרטיות בכל עונה, העוסקות בעולם רעיונות חוזר שהפך לכתב יד (מזרח מול מערב, הגברי מול הנשי, נוסטלגיה מול הווה), ביססה את סיפור הקולקציה על דמותן של ארבע נשים, כולן עונות, כאמור, לשם 'לאה': הראשונה לאה אבו שדיד, מי שהייתה בזמנו אהובתו הכמעט טראגית של איתמר בן אב"י; השנייה לאה בית-אלי, סבתה? של פרנקפורט, שהקימה בנעלי עקב וליפסטיק ובכובע רחב תיתורה מפעל רקמה לעולות פרס; השלישית לאה גולדברג, המשוררת האיקונית והאחרונה הנסיכה ליאה, זו בעלת תסרוקת ראש התיש הזכורה כל כך מסרטי 'מלחמת הכוכבים'.
כל אחת מהדמויות האלו היוותה מעין ש?ריף (הרמז אף ניתן בכובעי הלבד הרחבים שעטו הדוגמניות), דמות חזקה ובולטת עבור המעצבת הוותיקה, אשר מצד שני הייתה גם מאופיינת בסגנון, שביחד יצר מרחב מתחים ישראלי. באחת ניכר מעין רמז לא?לה, בשיערה הפרועה שסרט דק מלופף סביב מצחה; באחרת דווקא השמלות האירופאיות, ארוכות המכפלת והחולצות המעומלנות, ובאחרות שילוב בין הדר לפרקטיקה גברית. "הן יצרו את הסטייל בארץ", מנמקת פרנקפורט. "אנחנו בסוג של מערב פרוע", היא מוסיפה מיד לאחר מכן ורומזת לדרך בה הנשים האלו נטלו את החוק לידיים, כשהחופש הזה אפשר להן לברוא "תמהיל בין בגדים מחוץ לארץ עם מקומיים, בין פריטים לגברים לנשים".
התוצאה הסופית, למרות ההשראה הכה-משוכללת, עולה בסופו של דבר בקו אחד עם היצירה המוכרת של פרנקפורט, שתמיד נמשכת בסערה אחרי קצוות מחוברים, אשר ככל שהם פחות מתאימים, כך אפשר להניח שהם יותר מרתקים בעיניה. באופן הזה, אי אפשר להתעלם מהשמץ הנוסטלגי המאפיין את הקולקציה, המופרע על ידי ההדר הפוטוריסטי, המנצנץ והמבריק, שזכור מהליכתה הפומפוזית של נסיכת החלל המדוברת ונוכח כאן בזכות פריטים כמו שמלה כסופה וקצרה בטקסטורה גלית צפופה שאמרתה תחרה מבצבצת.
במרכז עובר המוטיב האנדרוגיני החמקמק והוותיק, שהיה במידה מסוימת מנת חלקן של בנות לאה הנוספות. בגרסה של פרנקפורט יש בו כתמיד שמץ חרדי, אשר בא לידי ביטוי הפעם במעיל מחוייט ונהדר שדשיו גוהצו כלפי מעלה, או בסרבל עשוי ג'ינס כהה (מזרח פרוע הרי) ושלל חולצות גבריות מעומלנות ונוקשות הצווארון הרכוסות עד הכפתור האחרון. מנגד ניצבים כתמיד הקווים הארוכים, הנמשכים, של חצאיות המקסי. את ההשוואה לסיפור איימישי, שהפך פופולרי מאוד דווקא בקרב קולקציות הגברים העכשוויות, כמעט ואי אפשר למנוע. הדרך בה סוגננו הבגדים - עם ההצלבה הנוקבת בין איפוק חמור ודתי לפזרנות של עליונית חושנית דמויית פרוות אסטרחן - הפכה זאת מאסוציאציה לעובדה מוגמרת, וניכר שבזאת עוסקת למעשה הקולקציה.
לצד עיצובים שהולכים באותו תלם אותו יסדה פרנקפורט, או אחרים מעטים שעולה מהם רמז לדוק מיושן, כמו שמלת טאפט ירקרקה שעל חצאיתה תפורה יריעת תחרה מרובעת ואמורה לענות על איזשהו צורך של נשים בוגרות, מרימה את ראשה שורה עבה של פריטים שיש בהם את פקטור ההפתעה המעניק לאופנה את התנועה ההכרחית. זוהי ליבת העוצמה של הקולקציה. מעיל גשם ארוך מאוד וחסר ביטנה, בצבע אבן, שחצאיתו עשויה קפלים עבים, יצר מסגרת של מסתורין לאחת הדוגמניות. כך גם מכנסיים שמוטי מפשעה שנוצרו מבד פליסה צפוף, שיש בהם איכות אוריינטלית-מנוכרת כובשת, או טוניקה כבשתית, צמרירית ומקורזלת שחולקה בשני בלוקי צבע, שחור ובז'. גם מינון צבע הפוקסיה, עז מבע ומשיר מבט, העצים את היצירה העונתית והפיח בה זרות חיונית.
"התחלתי ממקום נוסטלגי והמשכתי הלאה, מהקלאסיקה אל העתיד", פרנקפורט מסכמת את העונה ומוכיחה פעם נוספת, שהיא אחת הבודדות הפועלות בארץ, שעדיין מעריכות איכותו של סיפור טוב, גם אם לעיתים כפוי. כנראה שגם היא יודעת, שההקשר בין הפריטים, הוא זה שתמיד יוצר את ההבדל.
טווח מחירים: גופיות וחולצות: 500 - 165 שקלים; מכנסיים וג'ינסים: 500 -385 שקלים; חצאיות 480-700 שקלים; שמלות 390 -1,500 שקלים; ז'קטים ומעילים 580-1,000 שקלים
צילומים: יח"צ