אלכסנדר וונג מציע קסמים בקולקציית האקססוריז שלו, המלווה את קולקציית סתיו-חורף 2012. בעוד שפריטי הלבוש זכו לצבעוניות כהה ושחורה רוב הזמן, עם כתמי ורוד חיוור ואפור בהיר, שהיו נקודת האור של הקולקציה האפלה הזו, האקססוריז כאילו באו ממקום אחר, בשעה שוונג הלך למקומות שעל הדף הם הכי זרים שאפשר לרוח שלו, לנעריות שלו, למרדנות שלו.
פרוות השועל שמלווה את הארנקים שלו, כמו גם את משקפי השמש, עברה את הטרנספורמציה הכי גדולה שלה, כשהיא עוטפת את חלקו הקדמי של סנדל מינימליסטי. נעל מפונפנת כזו, שיכולה בדרך כלל להיראות זולה, או מנגד מאוד יוקרתית (כשכל אחד מהקצוות הללו מעורר ביחס אליו את הגיחוך הנדרש), הפכה בידיו של וונג לקלאסיקה מתקתקה, שקורצת מבעד למבט חצוף ומרוצה מעצמו. כשסנדל מהדגם הזה מגיע בצבע אדום מטאלי, מצוות לזוג מכנסיים שחור שנופל על כל חלקו הקדמי של הסנדל, ומאפשר לפרווה הרכה לבצבץ מקדימה במקום הזה כל אפשרות לראות את חדר השינה שמדיף ניחוחות זולים הפכה לבלתי אפשרית.
דגם אחר של סנדלים, זכה לחיפוי אחורי, שמתחיל באותו מקום שבו מסתיים החלק האחורי של המכנסיים, וממשיך עד לגובה הרצפה. בעזרת החיפוי הזה יוצר וונג אשליה של מכנסיים ארוכים, אבל מבלי שאלה יצטרכו להסתיר את הנעל מקדימה ומבלי ליצור צורת פדלפון.
בין הקסמים נוספים שמציעה קולקציית האקססוריז, אפשר למצוא זוג נוסף, שעלול לייצר הרבה אהבות נכזבות העונה, כשיהפוך לנעלם בגדר סולד-אאוט: נעלי עקב, שבחלקן הקדמי מזכירות זוג מוקסינים, אך בעוד המוקסינים ידועים בסולידיות המפוהקת שלהם, הזוג של וונג נצבע בצבעים מטאליים, וכל סולידיות, רכות או נפש חלשה שיכל להתאים לרעיון של המוקסין, נעדר מהזוג הזה שכל כולו עוצמה בצבע כסף או ורוד מטאלי.
באמצעות סדרת הנעליים שלו, מדגים וונג איך אפשר לשמור על הזהות שלך כמעצב, אבל לא לקפוא במקום; איך להצליח לרוקן מפריטים את כל המשמעויות החברתיות שהם נושאים על עצמם, מבלי לוותר על הצורניות המוכרת; איך לשלב בתוך הקולקציה שלך חומרים יוקרתיים כמו עור נחש ופרוות שועל, מבלי להפוך אותה לנובורישית ויוקרתית; איך לוודא שכולם יביטו בקולקציה משתאים, ולא יוכלו אלא לומר שהפרסים שקיבלת לאחרונה היו יותר ממוצדקים. וונג פשוט מצליח להוציא מהיוקרתי והדקדנטי את השעשוע.
רוצים לראות עוד מהקולקצייה? בואו לעמוד הפייסבוק שלנו
