העיצובים שכדאי לאמץ משבוע האופנה בניו יורק

אחרי שנים של דשדוש, שבה התהילה לשבוע האופנה בניו יורק, הנחשב בימים כתיקונם כמסחרי וחסר בשורות ממשיות. וכך, במקום עיצובים שמרניים, המבוססים על קלאסיקה, כפי שנראה בגזרה האמריקאית בשנים האחרונות, הציגו המעצבים ברצף התצוגות שננעל ביום חמישי האחרון מטחים של צבע והדפסים, המבטיחים כי העונה הבאה עתידה להיות אף סוערת יותר מגל הקולור-בלוקס האחרון. כמובן, שהיו כאלה שנותרו בשוליים, כמו פיליפ לים עם קולקציה אנמית, מאכזבת וחסרת תנופה, אך מספרם היה קטן באופן יחסי. הרוב המוחלט, לעומת זאת, שינה גישה והתמקד באופנה המפנה עורף למינימליזם.

האם היה זה קרקס, המערב הפרוע או אולי השראות מאסיה התיכונה? סביר להניח שהכל ביחד. קולקציית קיץ 2012 של ת'אקון הייתה מופת של קוקטייל. מעטים המעצבים שמצליחים לערבב חומרי השראה רבים כל כך בקולקציה אחת, ומעטים עוד יותר אלה שמצליחים לעשות זאת בצורה ראויה. ת'אקון עשה זאת בחן יוצא דופן, ולא שכח בדרך להוסיף גם קמצוץ של הומור, כפי שממחישות החצאיות הקצרצרות והמתפזרות או הכובעים השנונים שעטו חלק מהדוגמניות.

כמו שאר המעצבים בשבוע האופנה של ניו יורק, היה מקום נרחב בקולקציה לצבע ומרקם. מוורוד ועד צהוב וטורקיז, מהדפסי פייזלי ועד דוגמת פסים מטאליים - זו הייתה חגיגה ויזאולית של אופנה מודרנית ואולטרה גלובלית שהשתמשה מכל הבא ליד.

רבות דובר השנה על המעצב פראבל גורונג, שזכה לתהילה אחרי ששורה של סלבריטאיות בחרה בשמלותיו, החל מדמי מור ועד הגברת הראשונה מישל אובמה. הוא אפילו נבחר לאחד מעשרת המעצבים שייצגו את מועצת מעצבי האופנה של אמריקה באירופה.

הקולקציה שהציג גורונג לקיץ הבא, אמנם זכתה לביקורות מעורבות, רבים חשבו שלא ידע את מידת הריסון, אבל גם הכילה מספר מראות מעוררי תאווה, כמו זה המוצג כאן, אשר הכפיף את הגוון המפתה ביותר של הטורקיז עם הדפסים אווריריים ומשקפי שמש שכבר זכו לרשימת המתנה. המידה המדוייקת ביותר של הטעם הרע.

צמד המעצבים הניו יורקי האחראי למותג פרואנזה סקולר, ג'ק מקאלו ולאזרו הרננדז, נכנס בקלות לרשימת שלוש תצוגות האופנה הנחשבות של מנהטן (לצד מרק ג'ייקובס ואלכסנדר וונג). גם הפעם, עם חקירה מעמיקה של אמנות ידנית ומרקם, הם סיפקו מופע אופנה מסעיר ומעורר חושים. חולצות מכופתרות עד הצווארון או חזיות חושפניות, חצאיות מלאות או עבודת טלאים שיצרו בלייזרים הדוקים, הדפסים אקסצנטריים ומעל לכל - בזיק של דבר מוזר. שסע החצאית הכתמתמה, או החולצה המצוייצת, מבהירים בדיוק את סוד הקסם של המותג.

את מקומו ברשימה הזו מקבל יגאל עזרואל, ישראלי לשעבר ובעל בוטיק נחשב בשכונת המיט-פ?אקינג בהווה, בזכות העובדה שהייתה זו הקולקציה הטובה ביותר שלו עד היום. הקווים היו נקיים, על גבול המינימליזם; הגזרות מדוייקות וחדות, והוא הראה שימוש נדיב בצבעים מפתים, כמו כתום עמוק, צהוב וגווני שקיעה. בלא ספק, המעיל העליון המובא כאן, בצבע טורקיז ימי וקריר, מסתמן כרגע של אור, כקלאסיקה משודרגת שתמצא את מקומה בארונות רבים.

בעולם של שממה, רוברט גלר הוא תקווה ממשית. צריך להודות - שבוע האופנה בניו יורק מספק מעט מאוד רגעי חדווה של עיצובים לגברים, וכל דבר שחורג מהנדוש מקבל תהודה משמעותית. אז נכון, כובעים רחבי תיתורה ומראה ספגני, על גבול ברוקלין-בני ברק-איימישלנד, כבר סובלים מחשיפת יתר, אבל דווקא פרשנות הרחוב שגלר מציע, על חולצות הטי השמוטות, גופיות הרשת המציצות מתחת, ומכנסי המיזע, כובשת באופן יוצא דופן.

ובפינת הקמבק - זאק פוזן. לא שהמעצב הצעיר והשאפתן נעלם, אלא שהוא חזר להציג בניו יורק אחרי תקופה בפריז (היכן שכביכול מבינים את עבודתו הפומפוזית). פוזן הוא נציג העושר הישן של הדור הצעיר, עם שמלות ערב עוצרות נשימה, ולא רק משום שהן הדוקות כל כך. זו כמובן לא אופנה חדשנית, או מהפכנית באיזשהו אופן, אבל השמלה שסגרה את התצוגה, אפורה, מפותלת ומלטפת בגליה את הרצפה, מבהירה עד כמה פוזן מחוייב לפנטזיות, ועד כמה חלומות של אנשים אחרים יכולים להיות סוחפים.

'התחלות', כינתה דיאן פון פורסטנברג, אחת המעצבות הוותיקות בסצינה הניו יורקית, את הקולקציה לקיץ 2012. חוץ משלל מראות לבנים, שניסו לעורר תאווה לטוהר, לא היה הרבה חדש בהיצע של אוהדת שמלות המעטפת וההדפסים האקזוטיים. ייתכן, שבדיוק זה מה שגרם לקלאץ' חצוף וגיאומטרי ועליונית אוברסייז כתומה לזרוח על המסלול יותר מכל. ביחד, היה זה רגע של יופי עירוני נוגע ללב.

על פניו - חליפה; בפועל - משחק גיאומטרי מסחרר. המעצב סיימון ספר נחשב, ובצדק, כאחד ממעצבי אופנת הגברים הטובים של מנהטן (ואף שימש כיועץ לקולקציה של טומי הילפיגר). לקיץ הבא הוא רקח אוסף עיצובים חד ונקי, בעל מוטיבים גראפיים בולטים שהפיחו רוח מודרנית מאוד בעיצובי בסיס מוכרים. לנוכח דלות החומר של המעצבים מסביבו, ודבקותם בחזות היפסטרית, היצירה של ספר מסתמנת כאחת הבוגרות על האי.

רגע של קיטש מפואר המתאים למוזיאון, או רגע נדיר של יופי מקורי ברוח הפופ-ארט? התשובה לגבי הקולקציה של רודארטה, שהשתמשה בהדפסים מציוריו של וינסנט ואן גוך, לעולם לא תוכרע. בין אם זו בחירה גאונית או בין אם קשקשת, הדבר תרם לסקרנות הקהל בדיוק כפי שהוא תרם לפלטת צבעים מרהיבה, שנשענה על שמי הלילה מציור הקפה בפריז או על עלי הכותרת של החמניות המפורסמות בעולם.

הסופרלטיבים ניתנו כבר, עד האחרון שבהם, לקולקציה הבוגרת והטהורה של מרי קייט ואשלי אולסן עבור קו האופנה THE ROW. המראה המוצג כאן מדגים באופן מושלם את הלך הרוח הכללי - צבעים בהירים ושטופים, גזרה נינוחה וכמעט איטית באופיה, ונגיעה מרומזת של אקזוטיקה אסייתית. זוהי ללא ספק, יוקרה מנוסחת בשלמות שמדגימה כיצד לבן על שמנת יכולים להיות סוערים.

תחת הכותרת 'אפרילוקס' המעצב מייקל קורס, שחייב לתוכנית 'פרוייקט מסלול' את תהילת הנצח שלו, ברא לקיץ 2012 עולם של צבעי אדמה, הדפסים חייתיים, סנדלים שטוחים ומדים קולוניאליים המזכירים את אפריקה. עד כמה שהיבשת האקזוטית, שחוקה כמקור השראה לאופנה, קורס השתמש בה הפעם ביעילות יחסית. מעבר לסנדלי הקשירה השטוחים על המסלול, או הרמזים ליצירתו של איב סן לורן (בעיקר בחליפות הספארי), שיאה של התצוגה גולם בשמלת נוצות בצבע חימר אדום, אשר נלבשה תחת מעיל פרקה קל תנופה באותו הגוון.

מרק ג'ייקובס היה אחד האחרונים להציג בניו יורק - פועל יוצא של מעמדו הרם בסצינת האופנה המקומית - אולם הפעם הציפייה העצומה העלתה, במילים עדינות, קולקציה לא משכנעת. בעוד שג'ייקובס נוהג שלא להתחייב יתר על המידה על קונספט עונתי אחד, אלא לערבב ללא הרף חומרים, התצוגה לקיץ 2012 לקחה את הרעיון רחוק מידי והותירה בעיקר סימני שאלה. האם היה זה מופע קריקטורות של מחלצות אמריקאיות, כפי שעלה מחולצות בוקרים או חצאיות קפלים בקו הברך? התשובה לא ברורה לחלוטין. דבר אחד בטוח - היה לא מעט ברק ויזואלי, תולדה של בדי אורגנזה חלקלקים ושאר מרקמים שדמו מרחוק לפלסטיק. עם זאת, היו כמה עיצובים ומראות מסעירים, שהוכיחו שמידת הכישרון של הגאון עדיין פועמת. ז'קט קצר ומשובץ, שנלבש מעל לשמלה שקופה ועתירת-ברק, בדוגמת מעויינים מופשטת וחצאית קומות מנוצה, הראתה כיצד קלאסיקות בנאליות ושמץ של שנות ה-20, הופכים למפגן תאווה מודרני.