אי אפשר להגיד שקניה ווסט לא מוכן להתאמץ בשביל אופנה. למעשה, הוא משקיע יותר מכל פשיוניסטה נודעת. לראייה אפשר למנות עשרות קבלות המעידות על פעילותו בתחום החל מהופעות מתוקשרות בשורות הראשונות של תצוגות הגדולות בעולם, דרך קולקציית הנעליים שעיצב ללואי ויטון יחד עם מרק ג'ייקובס, או עד לנכונות הנדירה ללבוש לאירועים פומביים עיצובים יוצאי דופן ובעלי אמירה נועזת, כמו טוניקת נשים של המותג הצרפתי סלין. לכן, כאשר נודע מוקדם יותר השנה כי הוא עתיד להשיק קו אופנה לנשים, ספק אם היה מי שהופתע. אחרי הכל, ידוענים בעלי זיקה פחותה מזו לאופנה, השיקו קולקציות קפסולה ובשמים, כך שאין זהו צעד יוצא דופן, מה גם שווסט עצמו בילה בשנים האחרונות לא מעט זמן בסטודיו של כמה מהמעצבים המשפיעים בתחום.
אך תצוגת הביכורים שלו, שהתקיימה בפריז אמש (שבת) במסגרת שבוע האופנה לקיץ 2012, מדגימה כיצד לפעמים מאמץ יתר הופך לבעיה בפני עצמה. ניכר, שרצונו העז של ווסט להפוך ל 'מעצב', טשטש את ההבדל שבין אהבה גדולה לאופנה לבין כישרון ויכולת מבע בתחום. ללא ספק, זו הייתה קולקציה בלתי מגובשת לחלוטין וחסרת קו מנחה. אוסף מדובלל של רעיונות מועתקים בחלקם כאן הדפס מינימליסטי מסלין; שם מוזת פאם-פטאל ורוק אנד רול המזכירה את בלמיין שאין לו שום גיוון ממשי או הצדקה.
הציפיות, אגב, היו בשמים, כפי שהעידו אנשי האופנה שפקדו את המקום, החל מהמעצב האגדי אזאדין אלייה ועד דין ודן קייטן, התאומים האחראים לקו האופנה הקנדי והמצליח דיסקוורד. הצהרות מעורפלות ששיחרר ווסט לפני התצוגה, לגבי אופייה היוקרתי והשופע מעושר של הקולקציה, והשמועות לפיהן בוגרים של בית הספר העילי בלונדון לעיצוב אופנה, סנטרל סיינט מרטינ'ס, והמעצבת הבריטית המוערכת לואיז גולדין, לקחו חלק בתהליך העיצוב, הפכו מעין הבטחה להצלחה. וזו, כאמור, לא מומשה כלל.
הבעיה לא הייתה מחסור בחומרים בעלי מאפייני יוקרה (פרוות שועליות ופזרניות נראו על המסלול מספר פעמים), או ברמזים סנסואלים (שמלות שסועות וחושפניות, עליוניות א-סימטריות ודיטיילים של רוכסנים פתוחים), אלא בכך שלא היה שום דבר מעבר להם. לא רעיון, לא קונספט, לא מוזה קונקרטית. הרי סקס אפיל הוא לא תולדה של עור חשוף, ונשיות דורסנית לעולם לא מסתכמת בלבוש הדוק או הליכה נוקבת. ללא הקשר נרחב יותר, שמפקיע אותם מהעולם הבנאלי, אלה הם רק קלישאות. במידה רבה, הקולקציה של ווסט הייתה אוסף לא מחמיא של רבות מהקלישאות הללו, מעין מבט של הדיוט על מה שאמור לתפקד כאופנה גדולה ונועזת, ולא אחת כזו באמת.
סביר להניח שזו לא תהיה העונה האחרונה של בית האופנה על שם ווסט. יהיו מספיק זמרות או ידועניות מקרב המקורבים לו, שימחלו על כבודן העצמי וילבשו את עיצוביו במחווה נרגשת. האם זה מספיק כדי להיכתב בדפי ההיסטוריה? בעידן הפוסט מודרני אפשר לומר שכן. אחרי הכל, זה הגיוני בדיוק כמו מעצב אופנה, שכל חלומו היה לשיר. ראפ.
צילומים: AP
הידיעה הראשונית לגבי קו האופנה של קניה ווסט
האהבה המטורפת של קניה ווסט לאופנה
הקולקציה של לנווין דווקא הייתה מהממת
