בקולקציה לקיץ 2012 של ז'אן פול גוטייה, שהוצגה במטה החברה בפריז בסוף השבוע, השתמש ה'ילד הרע' של עולם האופנה בעיקרון ששימש אותו בתצוגת הגברים לאותה העונה, שהתקיימה באותו המקום ביוני האחרון. במקום מסלול תצוגה מסודר ונפרד מהקהל, ואחורי קלעים מוסתרים מאחורי וילון או קיר, נעשה טשטוש מוחלט של הגבולות והחצנה של כל מה שבימים כתיקונם נעלם מהעין הממוצעת. הדוגמניות, בניהן הסופר-מודל קרלי קלוס, התארגנו על במה, כשהן גלויות לחלוטין לצופים. כאשר עלו המסלול, שהיה כאילו מאולתר בין כיסאות המוזמנים, הן גם אחזו בידיהן שלט קטן עם מספר המציין את סדר העלייה שלהן, כאילו ומדובר ספק בחזרה גנרלית, ספק באקט מכירה לקניינים.
השקיפות הזו, אותה הצבעה על הקרביים, היא יותר מאשר תיאטרון שמטרתו דרמה, כפי שהיה אפשר לחשוד בגוטייה, המכור לאותן הצגות. במידה מסוימת היא מעין חזרה למצב אפס, להזמנה להצצה על השלד הבסיסי שמחזיק את כל המפעל, מהלך שעולה בקנה אחת עם הקולקציה עצמה, שכפי שגוטייה העיד עליה בעצמו, הייתה 'קלאסית' או במילים אחרות מבוססת באופן נרחב על הקוד האיקוני שיצר לעצמו בשני העשורים האחרונים.
וכך, האלגנטי נפגש עם הפאנקי כמה פעמים לאורך התצוגה, והמסורתי עם העכשווי והבועט. אחד המוטיבים החוזרים היה העיסוק במראה הגברי לנשים, כפי שהציעו אין ספור חליפות בפסי סיכה דקים, חולצות מכופתרות בגזירה א-סימטרית או מעילי טרנץ' ארוכים. אלא שבמקום חליפות-עבודה, הציע גוטייה פרשנות אובר-סייז למרבית הפריטים, שהתבטאה, יחד עם אווירה נינוחה, גם בנפילה רכה של הבגדים, כמעין רבידות-רבידות. גם מקומה של חולצת המלחים המפורסמת לא נפקד, ובהתאם לצללית הרכה הוגשה כמעין חולצת טי עצומה.
את הקינק, עוד אחד ממאפייניו של המעצב שהמציא למדונה את חזיית הקונוסים, הזליף גוטייה על ידי קריצות אל תרבות הרחוב מזוהמת. עגילי פירסינג שניתלו מכל מקום או רישומי קעקועים שדילגו מגופן של הדוגמניות אל חולצות שקופות או נעליים, היו מסגרת מנוגדת לשיער הפאם-פאטל האסוף בקפידה יתרה. לקראת סוף התצוגה גוטייה השתחרר מהמראה הכה-עירוני, והחווה בעדינות אל עבר אופק אוריינטלי, כשנזמי אף ושמלות מעוטרות ברקמה, כמו גם צבעי המנטה והקינמון, מיקמו את ההתרחשות בנקודה מדומיינת על תת היבשת המכונה הודו.
רוצים לראות עוד מגוטייה? הכנסו לפייסבוק שלנו
