להשיק קולקציה בתקופת מלחמה, ועוד כזו שעוצבה בהשראת מוטיבים מהאיסלאם, זה ללא ספק צעד שמצריך אומץ - אך קולקציית הקיץ החדשה של אודליה ארנולד מוכיחה מחדש עד כמה דו-קיום הוא מצרך מבורך.
הקולקציה נוצרה בהשראת המשרביה, אלמנט אדריכלי המזוהה עם הארכיטקטורה האסלאמית ברחבי העולם הערבי, אך בעיקר עם זו שבקהיר. ארנולד, שידועה כחובבת הדפסים אדוקה, החליטה לקחת את אותו אלמנט, לפרק אותו ולהרכיב תחת פרשנות חדשה. כבר בקולקציה האחרונה שלה החלה ארנולד לנבור בז'אנר, כאשר שילבה רקמות אותנטיות שנוצרו עבורה במיוחד על ידי רוקמת פלסטינית. העונה היא החליטה לקחת אלמנט ספציפי בעל משמעויות אדריכליות ופונקציונאליות ולשחק בו.
"הרעיון היה לקחת את הערבסקה, לשבור אותה לרסיסים, ואת הרסיסים להפוך כמו לשברי קריסטל. ההדפס הוא זה שמייצר את העניין", מתארת ארנולד וממחישה על גבי ההדפסים המיוחדים שיצרה בעצמה עבור הקולקציה - שברי קווים וזוויות שמתלכדים לכדי מעין תצורות קליידוסקופ יפיפיות.
בעוד שהקולקציות הקודמות שלה דהרו אל מחוזות של חדי-קרן ותרבויות אפריקאיות, ארוזות בצלליות חובקות מותן, הפעם החליטה ארנולד להתרחק מעט מגבולות הגזרה והגוף.
"חדי הקרן יצאו לחופשת הקיץ אבל יכול להיות שבחורף הקרוב הם יחזרו", מחייכת ארנולד ומרפררת חזרה אל האדריכלות האיסלאמית: "המשרביה נועדה ליצור חיץ בין הפנים לחוץ, ולאפשר לנשים המוסלמיות בעיקר להציץ ולהתבונן בעולם החיצוני מבלי להיחשף".
ארנולד עיצבה מספר מצומצם של דגמים הנעים בין שמלות גלביה באורכים שונים לחולצות קרופ המשודכות למכנסונים או חצאיות מקסי תואמות, ולראשונה - גם בגדי ים ותיקי בד. הקולקציה המינימליסטית מתכתבת עם אותו מתח בין כיסוי להסתרה, ואור לחשכה, באמצעות הביטוי הגראפי של ההצללה מבין החריצים ובאמצעות הגזרות האווריריות שנוגעות-לא נוגעות.
בתור מעצבת אופנה עצמאית במלוא מובן המילה, ארנולד (34) נוהגת להשתמש רק בבדים אשר את הגרפיקה שלהם היא עיצבה בעצמה, וזו אחת הנקודות שהפכו אותה לפופולארית כל-כך באותה נישה קטנה של יודעי דבר.
ההשכלה הפורמאלית שלה מסתכמת בקורס התדמיתנות של משרד התמ"ת, אך את ההשכלה האמיתית רכשה ארנולד בשתי ידיים, כאוטודידקטית מלאת אמביציה ואהבה לאופנה.
בגיל 13 התאהבה במכונת התפירה שקנה לה אביה, ובגיל 18 כבר החלה ללכלך את הידיים בסטודיו של דני בר שי. לפני כשלוש שנים הקימה את המותג העצמאי הקרוי על שמה, כאשר במשך שנתיים לפני כן עבדה לצד המנטורית דורין פרנקפורט. במקביל עבדה ועדיין עובדת על פרויקטים של עיצוב תלבושות להפקות ופרסומות, ובין היתר היא אף עיצבה את התלבושות של להקת האלקטרו-אינדי-פופ טרי פויזן ושל להקת המחול של שרון אייל.
בשתי העונות האחרונות עובדת ארנולד על פיתוח הבדים שלה עם אמה, ורדה ארנולד, מעצבת טקסטיל שעבדה במשך שנים בכיתן ובקו הטקסטיל לבית של בית האופנה אסקדה. גם בפיתוח הגזרות ארנולד משקיעה הרבה מחשבה, ולדבריה היא מקפידה לערוך מדידות על מגוון מבני גוף שונים לקראת כל עונה.
באופן כללי, קצב העבודה של ארנולד מצטייר כשונה יחסית לנעשה בנוף המקומי. ארנולד מודעת לכך שבזמן שהיא משיקה את קולקציית הקיץ, מרבית הקולגות שלה עומדים להציג את קולקציות הסתיו.
"אני הולכת עם העונה באותו הרגע", היא מצהירה ומיד מנמקת: "אני מרגישה שמנסים לכפות עלינו, המעצבים הקטנים, את כל התכתיבים העונתיים, ואני מרגישה שזה לא רלוונטי לעשייה שלי. אני שמה הרבה דגש על כל הפרטים הקטנים ובגלל שאני גם מעצבת את הבדים שלי אז כל התהליך הוא מאוד ארוך. אני מעדיפה לעשות את הדברים בקצב שלי, ולהוציא החוצה ישר מהתנור".
עד היום ארנולד הציגה למכירה את העיצובים שלה בסטודיו הביתי באירועי מכירה ממוקדים. כעת לראשונה היא מציגה את הקולקציה שלה בחלל חיצוני, מתחם 'בית בנמל' של חברת האופנה הישראלית 'קום איל פו'.
לגבי השאלה המתבקשת האם היא מתכננת לחנוך חנות משל עצמה בעתיד הקרוב, הכל חוזר לגבי הקול החוזר שנשמע שוב ושוב על ידי המעצבים המקומיים, ובסופו של דבר לסדר עדיפויות: "אין תמיכה באופנה המקומית אז מאוד קשה להחזיק חנות. זה מאבק הישרדותי, ואלא חלק מכאבי הגדילה שלי בתור מעצבת. מאוד עצוב לראות מעצבים סוגרים חנויות תוך תקופות מאוד קצרות. אני מעדיפה להתעסק בלאתגר את עצמי וליצור דברים חדשים, ובסופו של דבר הרבה יותר מעניין אותי להתעסק בלהתפתח מאשר לפתוח חנות".
טווח מחירים: 528-1,345 שקלים.
להשיג בקום איל פו - בית בנמל, האנגר 26, נמל תל אביב.
