מישהו צריך להגיד את זה בקול: קולקציית הקפסולה של אלכסנדר וונג ל-H&M מאכזבת. כן, כן. השת"פ המדובר עם נער הפלא של תעשיית האופנה מסתכם כעוד מקרה קלאסי של חטא היוהרה.
מהרגע בו נחשפה לפני חצי שנה זהותו של האיט-בוי כמעצב הבא בסדרת שיתופי הפעולה הידועה של ענקית האופנה השוודית, הבאזז וההייפ לא ידעו מנוח. לקראת השקת הקולקציה החלו לטפטף לרשתות החברתיות הבלחות חטופות מהקולקציה, כאשר כל אחת מהן עשתה מבחינת יחסי ציבור את מה שמיטב הפרסומאים יחדיו לא יצליחו לעשות לעולם.
מספיק להיזכר בתמונה המדוברת של ריהאנה, שסחררה את הרשתות החברתיות עם אאוטפיט השאוב מהקולקציה בשבוע האופנה בניו יורק. אז מה אם הוא לא היה כל כך מחמיא, וגם לא כל כך מתוחכם. קורבנות אופנה הרי לא מתות, הן רק עושות סלפי.
תמונות הקולקציה הראשונות שנחשפו בסוף החודש שעבר כבר אישרו סופית את התחושה המבעבעת כי יתכן ושיתוף הפעולה המיוחל שחיכינו לו בקוצר רוח הוא לא יותר מאופורטוניזם עסקי וגאונות יחצ"נית.
בשבוע שעבר הוצגה הקולקציה המשותפת באירוע נוצץ ומתוקשר בניו יורק. אתמול (שני) היא נחשפה בארץ לעיתונאי האופנה המקומיים. בלייב אמנם נראתה הקולקציה מורכבת ומעניינת יותר ביחס לרושם הראשוני שלה, אך בשורה התחתונה היא לוותה בטעם לוואי מר מהסוג שמרגישים כשמזלזלים לנו באינטיליגנציה.
ממרומי גיל 30 בסך הכל, וונג, יליד סן פרנסיסקו להורים ממוצא אמריקאי-טאיוואני, יכול לטפוח לעצמו בחוזקה על השכם. המעצב הצעיר שהציג את קולקציית הביכורים שלו בסך הכל לפני שבע שנים, הפך מאז לשם דבר בקרב כל מי שמחשיב עצמו יודע דבר. לפני שנתיים הוא קיבל לידיו את שרביט בית האופנה הנחשב בלנסיאגה כשמונה לתפקיד המנהל האמנותי, מה שרק הוסיף למיתוג האישי שלו. אך יתכן ודווקא נקודת השיא שלו סימנה את הרגע בו התחיל המעצב המבטיח לחפף.
לאחרונה קשה להתעלם מהתחושה כי כתב היד שסיגל לעצמו וונג, הנע על הציר שבין ספורטיבי לאוונגרד, התחיל להפוך מהמרענן הרשמי של התעשייה לסוג של משענת. כבר בקולקציות האחרונות שלו החלו להישמע צקצוקים חלושים של מבקרי אופנה מסוימים, ביניהם מבקרת האופנה הנחשבת ביותר בעולם סוזי מנקס, (כתבת הניו יורק טיימס לשעבר והאוטוריטה של ווג בהווה) שטענה כי וונג הוא אוברייטד לחלוטין.
אז מאיפה נובע טעם הלוואי המר של הקולקציה שעיצב וונג ל-H&M? זו שבעוד כשבועיים תגרום לרבבות לעמוד בתורים לא הגיוניים על מנת ללכת מכות עבורה?
הבעיה העיקרית נעוצה בתחושת הזחיחות העולה ממנה: זו שעולה מן התרגום הישיר מדי של הלהיטים הקלאסיים של וונג - נוסח מכנסי העור הספורטיביים או משמלות הצינור האתלטיות; זו שעולה מן המיתוג המוגזם בדמות הלוגואים חסרי הפרופורציות כאילו היינו שלטי חוצות מהלכים; וזו שעולה בסופו של דבר מהתחושה כי לוונג העסוק לא באמת הייתה סבלנות לנסות לצאת מהמקום המוכר והמצליח.
זה לא שהקולקציה של וונג רעה, כמו שהיא מרגישה לא יותר ממרצ'נדייז של הדבר האמיתי. למרות נוכחותם של פריטי מפתח חזקים, האימפקט הכללי יכול היה להיות עוצמתי יותר ולבטח מרגש יותר.
סוס מנצח כידוע לא מחליפים. ואם אפשר לדהור על גבו אל עבר קולקציה מסחרית ונטולת מאמץ במובן העצל של המילה, לפחות ביחס לקולקציה המדהימה שהוא יכול היה להניב - אז למה להתאמץ? תמיד אפשר לסמוך על צילום אקראי כביכול של ריהאנה. זה כבר יעשה את העבודה.
טווח מחירים:
נשים: חולצות וטופים - 179-1,199 שקלים; שמלות וחצאיות - 299-699 שקלים; מכנסיים - 299-1,199 שקלים; נעליים - 399-999 שקלים; מעילים וז'קטים - 799-1,499 שקלים; אקססוריז - 99.9-799 שקלים.
גברים: חולצות - 179-1,499 שקלים; מכנסיים - 249-599 שקלים; נעליים - 399-999 שקלים; מעילים וז'קטים - 799-1,799 שקלים; אקססוריז - 79.9-599 שקלים.
פריטי יוניסקס: 49.9-899 שקלים.
החל מ-6 בנובמבר בקניון עזריאלי תל אביב.
