אם החיים בישראל הם אינם פיסה של עוגת שוקולד, אז החיים בתעשיית האופנה בישראל רחוקים אפילו מלהיות מעמול. טקס פרסי האופנה הישראלית שהתקיים אמש (שני) במסגרת פתיחת שבוע האופנה בחולון, המחיש זאת היטב. את הטקס שהתקיים זו השנה השנייה ברציפות הפיק מוטי רייף והנחתה השחקנית ויקירת מדורי האופנה קרן מור. בתום ארבע שעות ארוכות במיוחד נחתם הערב, והוכרזו הזוכים מאושרים ב-16 קטגוריות האופנה השונות.
בקטגוריית עיצוב בגדי נשים זכתה דורית בר אור; בקטגוריית עיצוב שמלות הכלה והערב זכתה ליהי הוד; בקטגוריית עיצוב בגדי הגברים זכה יוסי קצב למותג SKETCH; בקטגוריית רשת האופנה זכתה קסטרו, אשר זכתה גם בקטגוריית עיצוב בגדי הילדים יחד עם המותג המקומי נו נו נו שהגיע לתיקו עם הרשת המסחרית הוותיקה; בקטגוריית עיצוב הנעליים זכתה דניאלה להבי, שאף זכתה גם בקטגוריית עיצוב התיקים; בקטגוריית עיצוב התכשיטים זכו אלינור אבני ותמר אידלמן למותג נוריתמי; בקטגוריית המעצב המבטיח זכתה שרון טל, מחיית מותג האופנה המיתולוגי משכית; בקטגוריית דוגמנית השנה זכתה נועם פרוסט שעשתה השנה חיל בשבועות האופנה מעבר לים; בקטגוריית דוגמן השנה זכה עומר דרור שהתגלה בשנה החולפת כפנים החדשות של רשת קסטרו; בקטגוריית צלם השנה זכה יניב אדרי; בקטגוריית האיפור זכה מיקי בוגנים שגם חלש על קטגוריית עיצוב השיער וחזר הביתה עם שני פסלונים זהובים; ובקטגוריית הסטיילינג זכה סיימון אלמלם.
פרס מפעל חיים הוענק למעצב האופנה הוותיק גדעון אוברזון שחגג השנה יום הולדת 70 וציין על הדרך יובל של יצירה. במהלך הטקס אף התגלה כי נוספה קטגוריה חדשה קטגוריית יצואן השנה, בה זכתה מעצבת התכשיטים והאקססוריז מיכל נגרין על בסיס נתוני הייצוא של משרד הכלכלה והמסחר והתאחדות התעשיינים.
רשימת הזוכים מבוססת על הליך הצבעה בו לקחו חלק כ-700 בכירים בתעשיית האופנה המקומית במהלך השבועות האחרונים. ההצבעה התקיימה בתהליך אישי שהתבצע אונליין תחת פיקוחו של עורך דין כפי שהובהר על ידי מערך יחסי הציבור של הטקס, על אף הקולות הרוחשים בקהל בנוגע לתמהיל הזוכים הצפוי למדי. קולות דומים גם קדמו לערב הטקס, כאשר בראשם מעצב האופנה אלון ליבנה שהסיר את מועמדותו מהטקס בעקבות חילוקי דעות עם ההפקה.
כמה בעיות עיקריות ריחפו מעל קיומו של הטקס המבורך בסך הכל, לאור ההוויה קשת היום שאופפת את תעשיית האופנה הישראלית. הבעיה הראשונה היא בחלוקת הקטגוריות עצמה, כפי שהומחש לדוגמא בקטגוריית רשת האופנה של השנה אשר נכחו בה בכפיפה אחת רשתות יצרניות נוסח קסטרו ורנואר, אל מול רשתות בוטיק נוסח רזילי רשת שמאגדת מעצבים מקומיים איכותיים ככל שיהיו, אך לא מעצבת או מייצרת אופנה בעצמה. מנגד, ביתר הקטגוריות התמודדו זה מול זה טייקוני אופנה וותיקים ומנוסים לצד אושיות אופנה מקושרות ומבוססות מעמד, אל מול אנשי מקצוע טריים ונטולי סוללת יחסי ציבור משומנת, מה שמראש הוריד את ערך המניות שלהם בבורסת ההימורים של הטקס.
אקורד צורם נוסף שפילח את הפסקול המקומי והאנטי-אופנתי שליווה את הערב, נבע מאובר הברנז'איות שאפיין את האיוונט. אי אפשר להתעלם מהמגמה העולמית הגוברת בשנים האחרונות של התהדקות היחסים בין מוסד הסלבריטאות למוסד האופנה, אך הטקס שהועבר ברובו על ידי חברי תעשיית הבידור הרגיש בשלב מסוים כמו מסיבת כיתה צהובה ופרובנציאלית שתעשיית האופנה משמשת עבורה כלא יותר מניצבת שמנסה לגחך בחוסר נעימות אל נוכח מפגן בדיחות הקרש הפנימיות.
חוסר נעימות נוסף נרשם לנוכח מצגת מושקעת שסיכמה את האירועים הבולטים בשנה החולפת בתעשייה, כאשר בנשימה אחת צוינו בין היתר מותה המצער של המעצבת דניאלה להבי, בחירתה של גל גדות לתפקיד וונדרוומן, ולחילופין קיום התצוגה של רשת גולברי בקיסריה והבחירה של רשת קסטרו להציג את הקולקציה שלה על מסלול דו-קומתי. מי זעק דיסוננס ולא קיבל תיק תואם.
תעשיית האופנה המקומית נמצאת במאבק הישרדות קיומי על בסיס יומיומי שאסור לזלזל בו לרגע, ולכן רצוי וראוי שתחגוג את עצמה באמצעות אירועים מהסוג הזה. מגיע לקודקודי התעשייה שיכירו בכשרון שלהם, במאמץ שלהם ובתרומה שלהם לסצנת האופנה המקומית, אך הדרך להכרה הזו צריכה עוד לעבור מקצה שיפורים.