מתי בפעם האחרונה נתקלתם במותג מעצבים מקומי במחירים של זארה ו-H&M? כנראה שאף פעם. לכן בהיכרות ראשונה עם מעצבת האופנה איינו קציר, עוף מוזר ומקסים בתעשייה שלוקחת עצמה לפעמים יותר מדי ברצינות, קשה שלא לדבר קודם כל במספרים. את המחירים הנגישים של מותג האופנה העצמאי שלה AINO, עוטפת אג'נדה שלמה ומרעננת שלא מורגשת רבות בתעשייה.
"אני לוקחת את החיים די בסבבה, וממש חשוב לי להכניס הומור לבגדים. אני לא באה להתפלצן על אף אחד", מבהירה קציר בחינניות נטולת אגו: "אני לא רוצה לסגור את עצמי לקהל הרחב ולא רוצה לשדר משהו מתנשא או אליטיסטי. אני לא אוהבת להרגיש שמתנשאים עליי ואני לא רוצה להתנשא מעל אף אחד, וזה משהו שקורה הרבה בתעשיית האופנה".
האטיטוד של קציר (28) מתבטא באופנה הקלילה שהיא מעצבת, דוגמת חולצות טי מאוירות בהומור משולבות בבדים מתכתיים, עליוניות וסט דמויות פרווה עם בטנה זרועת כוכבים, סווטשירטים מטאליים דקיקים דמויי זמש ומכנסי טייץ צינוריים ומחטבים - כאשר העיקרון המנחה העיקרי הוא להחמיא לגוף הנשי, כפי שקציר פוסקת: "הכי חשוב זה הגזרה. הבגד חייב להיות מחמיא באופן חד-משמעי. גם אם באופנה יהיה עכשיו טרנד שלא מחמיא לגוף הנשי לא אזרום איתו".
קציר מעידה על עצמה כי אופנה תמיד פעפעה אצלה בוורידים. את ההשכלה המקצועית שלה היא רכשה במכללת קווים בנמל תל אביב, כאשר לפני כן למדה תדמיתנות. לדבריה התקבלה ללימודי אופנה בשנקר, אך מסיבות אישיות החליטה לוותר על הלימודים שם. את המותג שלה הקימה לפני כשנתיים במהלך הלימודים, כאשר יחסי הציבור שלו נרקמו באופן אורגני עם הופעותיה האופנתיות של המעצבת במהלך הג'וב הלילי שלה.
"התחלתי מלתפור בגדים לעצמי והייתי הולכת איתם לאברקסס (הבר התל-אביבי בו עבדה כברמנית, ר.ו). קיבלתי עליהם תוך כדי הרבה מחמאות עד שהחלטתי שאני עושה מזה עסק. לקחתי את כל הכסף שהיה לי בבנק והחלטתי שאני הולכת על זה", היא משחזרת. מאז אירוע המכירה הראשון שלה לפני שנתיים, הספוטים הליליים המובילים מחזרים אחריה נמרצות בשביל שתקיים אצלם אירועי מכירה נוספים. באופן הזה כבשה קציר את מיטב הברמניות ואושיות הלילה המקומיות, כשלאחרונה אפילו נינט הצטרפה למועדון.
את הז'אנר שלה מתארת קציר כ"ערסי". היא מסבירה: "זה לא כמו שזה נשמע, זה לא פרחי, אלא משהו בועט עם קצת קשיחות וחספוס".
סוד הקסם של AINO כאמור טמון בנוסחה של אופנה קלה לעיכול המהולה בצלליות חובקות קימורים, ומתובלת בסטריט-גלאם שאפשר ללבוש מבוקר ועד ערב. עולם ההשראה של קציר נובע באופן שאינו מפתיע מהחיים המהירים בעיר, הפרספקטיבה בהתאם: "אני טיפוס מאוד עירוני וגם הבגדים שלי הם כאלה. אני שואבת הרבה השראה מתל אביב ואוהבת עומס ויזואלי ולכלוך של עיר, מדרכות, גרפיטי, מוזיקה אלקטרונית חיי הלילה. בגדים זה פאן, זה מותרות - אני חושבת שחייב להיות באופנה משהו שיגרום לחיוך, כמו הדפס של פיל מנומר. באנו להרים פה, אחרת לשם מה נתכנסנו כאן?".
אך מתוך הקלילות נובע גם הקושי. הכוונות של קציר טובות, אך כמו כל דבר גם לנגישות יש מחיר. על אף כי היא מעידה: "אני מייצרת את כל הבגדים בארץ, ואני לא מתפשרת בחיים על איכות. זה משהו שלא יעבור אצלי מבחינת גזרות, ותפירה והכל. עובדה שבנות כל הזמן ממשיכות לחזור ומביאות את החברות שלהן", קשה להתעלם מהארשת הסינתטית המעבעת מבין השימוש הזועק בלייקרה ובתרכובות בדים שהמכלול שלהם לפרקים נראה זול.
גם האינטרפרטציה של העיר כמוזה נותרת שטוחה למדי, כאשר אותו Fun מדובר מתורגם לאופנה נטולת מורכבות. לא שקציר מתיימרת לעשות זאת - דבר שאינו שלילי בהכרח אלא פשוט חריג בגבולות הסצנה שלעתים מתייחסת אל כיף טהור כאופנה רדודה. לעומת זאת כשקציר הולכת עד הסוף זה יוצא לה נהדר ומקורי, כפי שעולה ממעיל גשם שקוף לחלוטין ונוצץ עשוי מפת שולחן מנוילנת, או מז'קט טוקסידו גברי בעל דש א-סימטרי וטוויסט בדמות גימורים מנומרים.
במובן הזה AINO הוא מותג שממלא נישה שכמעט ואינה קיימת בים מותגי האופנה המקומיים. הישירות הבלתי-מתנצלת והמודעת לעצמה היא פשוט כובשת, וחייבים להודות - לפעמים אין כל רע בבגדים שמצליחים לפזר קצת זוהר ולייצר אשליה מחטבת במקומות בהם הפילאטיס כושל, אחת על כמה וכמה כאשר לא צריך להיכנס למינוס.
"הבגדים שלי זה אני, בלי חארטות לשום כיוון", מסכמת קציר: "חשוב לי להיות בגובה העיניים ושהמחירים יהיו מאוד נגישים. אנשים עובדים פה קשה בשביל הכסף שלהם ואני רוצה שהם יצאו מסופקים. אין פה מלכוד. אני לא הייתי קונה עכשיו ב-700 שקל בגד אחד, ולא אמכור שום דבר שלי כלקוחה היה נראה לא הגיוני לקנות. אני לוקחת את עצמי בפרופורציות - נכון שזאת היצירה שלי אבל הכל טוב".
טווח מחירים: 99-499 שקלים.
להשיג בסטודיו של AINO - נחליאל 13, כרם התימנים תל אביב, בתיאום מראש: 054-7559281, בחנות המקוונת ובשבוע הבא בחנות הפופ-אפ, שינקין 45 תל אביב, בין התאריכים 7-9 בינואר.
