"בלגן קוהרנטי", מגדירה ליטל פלס-דוד את קולקציית החורף של מותג האופנה שלה Little Street. אחרי הכל, עולם התוכן הראשוני שלה מגיע מנבכי הנפש והמחשבה בתור מי שצעדה בדרך המלך אל עבר הפסיכולוגיה הקלינית ובסופו של דבר מצאה עצמה מעצבת אופנה.
זו הקולקציה השביעית של פלס-דוד (33), אך עבורה זוהי הקולקציה הראשונה איתה היא מרגישה שלמה ובשלה מספיק בשביל להיחשף לעולם בפול ווליום. היא לא חלמה על מספריים וחוטי תפירה מינקות, וגם לא פנטזה על קריירה שכולה בד. להפך. בין סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו למסלול הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד, נרשמה ללימודי תפירה במכללת מרים ומצאה עצמה מתחילה לעסוק באופנה כתחביב. מי יכול היה לתאר לעצמו שתוך זמן קצר המציאות תתהפך, והתחביב יהפוך לקריירה של ממש.
"במבט לאחור אני שמחה שלא התקבלתי. בסופו של דבר זה לא היה המסלול הנכון עבורי", מברכת המעצבת על אי-הקבלה לתואר השנה, מה שפתח לה דלת לעולמות חדשים: "קניתי מכונת תפירה ותוך שלושה ימים מצאתי את עצמי נרשמת גם ללימודי אופנה בסטודיו 6B - בשביל לבדוק את התחביב הזה שלפתע מאוד סקרן אותי. זה בכלל לא היה חלום ילדות. תמיד אהבתי להתלבש ולסגנן אבל אף פעם לא חשבתי שזה יהיה הכיוון שאעסוק בו. היצירה לא עטפה אותי אף פעם במובן הזה בחיי".
עושה רושם שדווקא הרקע החיצוני לבועת האופנה, השפוי יותר לכאורה ממנו הגיעה המעצבת הצעירה, הוא זה שזרע בה פרופורציות ונתן לה בטחון. "כשסיימתי את הלימודים הרגשתי באמת שיש לי מקום בשוק. אני מודה שלא הכרתי אז מעצבים וגם לא ביקרתי לעתים תכופות ברזילי, אבל הרגשתי שאת הקו הזה שחיפשתי היה לי קשה למצוא", היא מודה בבטחה מהולה בנאיביות.
את הקו המדובר היא מתארת כקלאסי ויומיומי עם קוליות ואדג', מעט גברי, ומתנודד על המתח שבין המשוחרר למודגש. את הקולקציה הנוכחית - בלגן אירעי ומפוזר שהתגבש לכדי מסר ברור. את הבלגן המאורגן תרגמה לדוגמאות מוכתמות שצילמה, ריטשה ועיבדה למוטיבים מודפסים שלדבריה מאחדים בין כל הקצוות. כך יצרה לדוגמה שמלה עם אפיל קופסתי אשר לבה משוח כולו בפרינט המדובר, מכנסי סקיני אורזי גזרה ואפילו חולצה שיוצרת סט תואם וחף ממאמץ או אובר-טרנדיות מיוזעת.
ההדפסים משמשים את פלס-דוד, כמו הרבה מעצבים צעירים בביצה המקומית לאחרונה, כאמצעי מניעה והתבדלות. כשהיא משלבת הדפסים רדי-מייד מדובר לדבריה בפרינטים ספציפיים שכובשים את לבה, אך גם אז היא תקפיד לקנות את כל מלאי הבד הקיים בשביל שלא תיתקל בו חלילה אצל מעצבים אחרים. היא נוהגת להשתמש בבדי ויסקוזה, סריגי כותנה, בדי סקובה, שיפון, אריגים וגם בתמהילים של פוליאסטר במקרה הצורך. את הבדים היא קונה מיבואנים מקומיים, אשר מייבאים לדבריה עודפי בדים איכותיים מאיטליה וממעצבים נוסח ריק אוונס.
אך הרמוניה אמיתית, כזו שהופכת קולקציה טובה לקולקציה מושלמת, לא יכולה להישען רק על מוטיבים גראפיים. פלס-דוד מפגינה אינטיליגנציה וסולידריות עיצובית. אף על פי מעילי ניילון וכותנה מטאליים בעלי נפח מסקרן, סווטשירטים קשיחים ומרובעים משולבי מרקמים, דיטיילים מחושבים מעולם האוריגמי, ואפילו אוסף מקסים ומשלים של צעיפים, מחברות, תיקים וכריות באותה האווירה המודפסת - לאחר שמתפיידת להבת ההתלהבות הראשונית, משהו באימפקט הכללי של הקולקציה מתמסמס.
פלס-דוד מוכיחה עצמה כמעצבת לא רעה בכלל, ולחלוטין מצטרפת לזן המעצבים שמפריכים את הלימודים הממוסדים ה'כבדים' כדרך אחת ויחידה להפוך למעצב טוב. הבגדים שלה לבישים, פרקטיים ואכן מצליחים לייצר אמירה קולית ונטולת מאמץ מהזן הלא מתנשא. עם זאת, הזכירות שלהם מעט מוטלת בספק.
טווח מחירים: 152-790 שקלים.
להשיג בחנות המעצבת, בעלי מלאכה 5 תל אביב.
