אוסקר דה לה רנטה: מועמדי האוסקר לפרס התלבושות הטובות ביותר

מבין חמשת הסרטים המועמדים לפרס התלבושות הטובות ביותר השנה לאוסקר, מוביל בבורסת ההימורים "אל תוך היער" (Into the Woods) של רוב מרשל. קולין אטווד, מלבישת הפנטזיה המוזיקלית המבוססת על מחזמר באותו השם, היא זוכת שלושה פרסי אוסקר. אטווד, שנודעה בזכות שיתופי פעולה תכופים עם מרשל, כמו גם עם טים ברטון וג'ונתן דמי, זכתה בפסלון המוזהב עבור עבודתה ב"שיקגו", "זכרונותיה של גיישה" ו"אליס בארץ הפלאות".

ב"אל תוך היער", העוסק בזוג חשוך ילדים שיוצא למסע ביער האפל על מנת להסיר מעליהם את הקללה שהטילה עליהם מכשפה נקמנית, היא הלבישה את מריל סטריפ, ג'וני דפ וכוכבים נוספים בסגנונה הידוע שתואר לא פעם כאפל, מוזר ומפחיד. כמו בסרטיה הקודמים, גם הפעם הלבישה אטווד גברים ונשים בשולי החברה בפנטזיה אפלה. עבור ג'וני דפ המגלם פה את הזאב מ"כיפה אדומה", אטווד עיצבה חליפת פרווה קאמפית אשר אובזרה עם כובע פדורה בסגנון תחילת שנות ה-40, תקופה שאטווד מצאה בה הרבה אלמנטים שאימצה לעבודת עיצוב הביגוד בסרט.

בביגוד של מריל סטריפ, המגלמת מכשפה שמלמדת את שאר הדמויות מנסיון החיים העשיר שלה, בולט הסגנון המפואר, הגותי והאפל הידוע של אלכסנדר מקווין. אלמנט שבולט וחוזר על עצמו בשמלה הכהה ותפוחת הכתפיים שלה הוא ה"זרדים". כמי ששוכנת דרך קבע ביער, אטווד הכינה עבורה "זרדים" העשויים חוטי בד עבה ועור מסובבים. ה"זרדים" האלו נראים גם בביגוד דמויות אחרות בהתאם לזמן בו הן שהו ביער.

המראה של מריל סטריפ בשיער אפור מקורזל ופרוע ושמלת "מקווין" מפחידה בדרכו להפוך לאיקוני. ככל הנראה, עוד אימג' בלתי מחיק בקריירה המפוארת של זוכת האוסקרים.

העובדה ש"מלון גרנד בודפשט" (The Grand Budapest Hotel), כמו כל סרטיו של ווס אנדרסון, מתקיים במקום ובזמן לא ברורים, עלולה להקשות על עבודתו של המלביש. אבל לא את מילנה קאנונרו, המלבישה האיטלקיה בסרט ששיתפה פעולה עם אנדרסון גם ב"רכבת לדרג'ילינג". "זה עושה הכל לקל הרבה יותר", אמרה מי שזכתה בשלושה פרסי אוסקר עבור "בארי לינדון", "מרכבות האש" ו"מרי אנטואנט".

הדרמה הקומית על פי תסריט שכתב אנדרסון עצמו בהשראת כתביו של שטפן צווייג מתרחשת בין שתי מלחמות העולם ברפובליקה מזרח-אירופאית דמיונית בשם זובורובקה, ועוסקת בסיפורו של בלבוי שהופך להיות בעליו של מלון שהיה פעם בעל שם והפך להיות ריק יחסית. בסרט מככבים רייף פיינס ואדריאן ברודי לצד שורה ארוכה של כוכבים בתפקידי משנה והוא מועמד ל-9 פרסי אוסקר.

קאנונרו מילאה תפקיד מרכזי במימוש חזונו התימתי והאסתטי רב השכבות של אנדרסון. היא עבדה יחד עמו על גיבוש הקונספט, עיצבה את התלבושות בעצמה ונעזרה בגורמי אופנה מובילים כמו פראדה ופנדי. צלמים כמו מן ריי וג'ורג' הוראל, כמו גם הציירים גוסטב קלימט, קיס ואן-דונגן, תמרה דה למפיקה וגיאורג גרוס, שימשו כהשראה וכנקודת פתיחה. לכל דמות הותאם ביגוד התואם את אישיותה. למשל, מעיל טרנץ' העור שלבש ג'ופלין (וויליאם דיפו) ומעיל שולי המינק של מאדאם D (טילדה סווינטון) בהשראת שנות ה-30. התוצאה - ביגוד בעיצוב מוקפד בכל הנוגע לדיטיילים בגווני ממתקים המהווה חלק משמעותי בחגיגה הוויזואלית, באווירה ובסביבה של הסרט. עולם שקאנונרו תופסת כעמוק במיוחד. "אני אוהבת את העולם שלו. הוא נראה תמים ממבט ראשון, אבל הוא מתוחכם ביותר ורב-רבדים".

סרט תקופתי גדוש סצנות עם דמויות צבעוניות אמור להוות הזדמנות פז לכל מלביש קולנועי להפגין את כשרונו ודמיונו. וזה המקרה של מארק ברידג'ס ו"מידות רעות" (Inherent Vice), עיבוד של פול תומס אנדרסון לרומן הבלשי באותו שם מאת הסופר הניו-יורקי המסתורי תומאס פינצ'ון עם חואקין פיניקס בתפקיד הראשי כבלש נוסח הפילם נואר היוצא למסע בקליפורניה של שנות ה-70 במטרה לאתר את חברתו לשעבר שנעלמה באופן פתאומי.

עבור ברידג'ס, זוכה אוסקר על "הארטיסט", שעבד עם אנדרסון ב-20 השנים האחרונות (כולל ב"מגנוליה" ו"המאסטר"), התלבושות משליכות על הסיפור ממש כמו הדמויות. מבחינת מצב האופנה היום, סרט שסיפורו מתרחש בשנות ה-70 הוא בטיימינג מצוין; כידוע כל בתי האופנה הגדולים והמשפיעים הציגו לקראת האביב קולקציות בהשראת העשור ההוא. הצבעוניות הסקסית, כמו גם הנאיביות, של אופנת שנות ה-70 ניכרים בביגוד של "מידות רעות". לאחר תחקיר שכלל סקירת התקופה כפי שהיא משתקפת במחלקת הביגוד של LACMA (מוזיאון האמנות של מחוז לוס-אנג'לס), חיפושים נרחבים בגוגול תמונות וכמובן קריאת הספר, ברידג'ס עיצב עבור הסרט ביגוד מקורי, עיבד ביגוד מודרני וגם שכר וקנה. התוצאה היא ביגוד פוסט-היפי בעל מראה used זול למראה ונטול אופטימיות (השנים הם שנות מנסון, ווטרגייט ומלחמת וייטנאם). פריטים ספציפיים נבחרו בהתאם לסבירות שהיו נבחרים על ידי כל דמות אותו זמן. הז'קט המיליטנטי של פיניקס ("דוק" הבלש) הוא וינטג' אותנטי שנבחר כתזכורת למלחמה וההתאמה לאישיותו המחוספסת והקשוחה. המראה כולו עוצב בהשראת המראה של ניל יאנג באותו זמן.

"מר טרנר" (Mr. turner), הביוגרפיה הקולנועית של מייק לי על צייר המאה ה-19 הבריטי J.M.W טרנר, זכתה - כמו רבים מסרטיו של לי - לביקורות מצוינות. חלק גדול מהתשבוחות ניתן למלבישה בסרט, ז'קלין דוראן, שעיצבה מלתחה אפלה ומאופקת המטה במכוון את תשומת לב הצופה לעבודותיו גדושות האור של טרנר ב-25 שנות חייו האחרונות (התקופה שבה עוסק הסרט). מלבד זאת, "כך אנשים אמיתיים מתלבשים", הסבירה דוראן.

זהו שיתוף פעולה שישי של המלבישה זוכת האוסקר (עבור "אנה קרנינה'") וה- BAFTA (עבור "וירה דרייק") עם לי. בסינכרון עם הבמאי, היא התייעצה עם השחקנים בכל הנוגע לעיצוב המלתחה עבורם. היא חקרה את התקופה בעיקר באמצעות תצלומים ופחות באמצעות ציורים, כיוון שמצאה שתצלומים, בניגוד לציורים, נטולי כל אידיאליזציה של המציאות. גם ספרי הדרכה מהתקופה בענייני נימוסים והליכות, שכללו גם התייחסות לביגוד נכון, הנחו אותה לא מעט. עקב תקציב נמוך למדי, רק עבור טימותי ספאל המגלם את טרנר הוכנה מלתחה מקורית. שאר השחקנים לבשו ביגוד שכור. המטרה הכללית היתה ביגוד מאופק, צנוע ונטול כל זוהר. כזה שאינו מנקר עיניים או צבעוני, ובעיקר נראה משומש.

פלטת הצבעים שקטה ולעתים הם אף נבלעים ברקע. כאמור, הם גם הבליטו על המסך את האור הסביבתי, ממש כמו בציוריו של טרנר. הקונספציה הזאת הובילה לסרט נטול ביגוד מפואר נוסח סרטים רבים אשר סיפוריהם מתרחשים במאה ה-19 ולרוב מככבים בקטגוריית הביגוד בטקסי פרסים רבים. מכאן גם ההפתעה המסוימת במועמדות של הסרט לאוסקר עבור התלבושות.

למרות שמדובר באחת הדמויות המרושעות בתולדות סרטי אולפני דיסני, מליפיסנט בסרט הנושא את שמה היא יפה באופן עוצר נשימה. כמובן שיש לכך קשר ישיר עם השחקנית שמגלמת אותה - אנג'לינה ג'ולי. אך יש להודות שמלתחה מרשימה בעיצוב אנה ב. שפרד תרמה רבות לאפיל הקולנועי של ג'ולי. השחקנית היפה בתבל בתלבושות המופלאות והאפלות שעיצבה עבורה מי שהייתה מועמדת פעמיים לאוסקר (עבור "רשימת שינדלר" ו"הפסנתרן"), מיגנטה אל המסך מיליונים ברחבי העולם שצפו בעיבוד באחרון לאגדת היפהפיה הנרדמת בבימוי רוברט סטרומברג.

שמלות אלגנטיות-גותיות בטונים כהים ובאורך הרצפה מדגישות את דמותה המסתורית וחורשת הרעה של מליפיסנט. שמלות אלו אשר עוטרו בנוצות כהות, עצמות ושיני חיות, טלאי עור ואף שיער אנושי, יצרו ניגוד מוחלט בינה לבין הנסיכה אורורה (בגילום אל פנינג) שלובשת פה שמלות רכות בצבעי פסטל. גם ליליאן ג'ולי-פיט, בתה של ג'ולי, שגילמה את אורורה הילדה, אובזרה בטבעות גולגולת, צמידי טפרים ונעלי עקב (כולל כמה בעיצוב ויויאן ווסטווד שג'ולי מחבבת גם בחייה הפרטיים) שתרמו מגע אדג'י מקורי. ההשראה למראה הזכיר היא עבודות אמנות מתקופת הרנסנס אשר שפרד בחנה בגלריות אמנות וקולקציות אלכסנדר מקווין, היום ובעבר.

ההשראה לביגוד התמים למראה של פנינג, לעומת זאת, היא ביגוד תקופתי המצטיין ביופי קלאסי על-זמני. בולט במיוחד במראה של מליפיסנט הוא כובע/מטפחת הקרניים העשוי עורות שונים כמו עור פרה, עור יען ועור דגי טריגון ודגים אחרים. בסך-הכל הוכנו שבעה כובעים כאלו לצורך הצילומים. כיוון שכולם היו כבדים ואטומים, הם גרמו לאנג'לינה כאבי ראש מדי פעם ואף הפריעו לשמיעתה. השחקנית המסורה סירבה להצעת צוות ההלבשה לחורר בהם חורים קטנים לאזניים. המראה הכללי המוגמר של מליפיסנט היה מאיים כל כך עד שהפחיד את כל הילדים על הסט (מלבד ילדיה של ג'ולי שגדלו על סטים של סרטים ורגילים לראות את אמם בכל מיני תלבושות לא שגרתיות).