בגיל 14 הלימינאלי, במשולש הברמודה הגילאי שבין ילד, נער וגבר, מצא עצמו מקסימיליאן גרונפלד על רכבת בכיוון אחד לאושוויץ. אך מי היה מאמין שדווקא מהמקום שנדמה כמו החושך בקצה המנהרה, יגלה הנער הצ'כי הצעיר את כוחו של הבגד - תובנה שתהפוך אותו בעתיד לאחד מחייטי אופנת הגברים הנחשבים ביותר בארצות הברית. כיום כשהוא בן 86 ומכונה מרטין גרינפילד, הוא ניצב בראש אימפריית חייטות הקרויה על שמו, אותה ביסס במקום מגוריו כיום, ברוקלין, ניו יורק.
בין לקוחותיו של 'מאסטר החייטות' כפי שהוא מכונה, ניתן למנות את נשיאי ארצות הברית בהווה ובעבר נוסח ברק אובמה וביל קלינטון, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר מייקל בלומברג, האיש והאימפריה דונלד טראמפ, ענקי כדורסל מיתולוגיים דוגמת שאקיל אוניל ולברון ג'יימס ואפילו נסיכי קולנוע הוליוודי - כאלה מפעם כמו פול ניומן וכאלה כמו ליאונרדו דיקפריו ובן אפלק האוחזים בשרביט כיום. פועלו של גרינפילד שנקשר עם חליפות קלאסיות ואיכותיות במיוחד, אף הוביל אותו לקחת חלק בהלבשת גברי סדרת הקאלט "אימפריית הפשע", ואף לשתף פעולה עם מותגי אופנה אמריקאים נחשבים כמו DKNY ו-Rag & Bone.
"הבעיה היא שכיום אי אפשר למצוא חייטים טובים. בשביל להיות חייט טוב צריך שש שנים. היום אתה יכול להפוך לטכנאי מחשבים בפרק זמן קצר בהרבה ולעשות כסף טוב יותר", אומר גרינפילד בפתיחת הסרטון הקצר "Lessons From A Taylor" אשר נעשה אודותיו בשנת 2008. הוא יודע על מה הוא מדבר. את היכרותו המקצועית הראשונית עם עולם הטקסטיל עשה באושוויץ, לשם נשלח יחד עם אביו, אמו, אחיו ושתיו אחיותיו בסך הכל שנה לפני תום המלחמה. גרינפילד היה היחידי לשוב חזרה. כל משפחתו הגרעינית השומדה בשואה, והוא עצמו ניצל בשן ועין.
בראיון לוושינגטון פוסט באוקטובר 2012 סיפר כיצד הופרד מאביו ומאחיו בן ה-5, כשנשלח לעבוד בתור כובס מדי החיילים הנאצים וקציני האס.אס. "לא ידעתי כיצד לכבס את החולצות. תמיד הייתה לנו עוזרת בבית. קרעתי את צווארון אחת החולצות", הוא משחזר באותו הראיון, ולא רק את המעשים אלא גם את התוצאות ואת תגובתו של הקצין בעל המדים הפגומים: "בהתחלה הוא הצליף בי, ולאחר מכן השליך עליי את החולצה". גרינפילד שהיה ממוקם בסביבת עבודה מבוססת בד, למד כיצד לתפור ותיקן את החולצה כך שתתאים למידותיו. מרוצה מההישג, החל ללבוש את חולצת המדים מתחת למדי האסיר שלו. גרינפילד מספר כי יתר האסירים שהבחינו בכך נהגו בו בכבוד מיוחד: "הם חשבו שאני מישהו. בהמשך הייתי מספיק חכם בשביל לקרוע כמה חולצות נוספות. ככה בניתי לי מלתחה שלמה". לימים יתברר כי שכבות הבד הנוספות שלבש גרינפילד מתחת למדיו יהיו הגורם העיקרי להישרדותו בכך שיגוננו על חום גופו.
ערב תום המלחמה הועבר גרינפילד יחד עם יתר אסירי אושוויץ למחנה הריכוז בוכנוואלד, התחנה האחרונה בסיוט. באפריל 1945 שוחרר לחופשי עם פלישתם של האמריקאים אל המחנה. האגדה (וגרינפילד עצמו) מספרים כי בעת המאורע נתקל ברב הרשל שכטר המנוח שנחשב לאחד מבכירי הקהילה היהודית האמריקאית, ושאל אותו "היכן היה אלוהים?". שכטר סיפר בראיונות מאוחר יותר כי מעולם לא שכח את המפגש ואת השאלה.
שנה וחצי לאחר מכן, בספטמבר 1947, הגיע גרינפילד בגפו אל מזרחה של שכונת וויליאמסבורג בברוקלין. הימים הם כמובן טרום הילת הזוהר שאופפת את השכונה האופנתית כיום, הרבה לפני בריאתם של ההיפסטרים או לנה דנהאם. גרינפילד היגר לשם לאחר שדוד אמריקאי רחוק שגילה כי הינו בחיים, הצליח לסדר לו עבודה ביצרנית הביגוד GGG. גרינפילד התחיל מהתחתית על תקן שוליה. בהמשך התקדם לתפקידי חייטות, מדידות וניהול עד שלבסוף בשנות השבעים הצליח לרכוש את העסק, ולהתחיל הכל מחדש כשברשותו פריבילגיית העצמאות ושישה עובדים בלבד.
כיום החברה מונה עשרות רבות של עובדים, הרבה מהם מהגרים מאסיה, דרום אמריקה ומזרח אירופה מתוך אידיאולוגיית העסקה מכוונת של מי שהיה מהגר בעצמו בתחילת דרכו. אלא שהיחס הלבבי, האופי האצילי והאיכות הבלתי מתפשרת הפכו אותו כאמור להרבה יותר מעוד סיפור הצלחה אמריקאי של מהגר קטן עם חלומות גדולים.
כיום, בשיא הצלחתו כפי שהוא מספר באותו הסרטון, הוא מקושר כמעט לכל מחלקה בבית הלבן. קשר הדוק הוא יצר במיוחד עם קלינטון, אותו ליווה מתחילת כהונתו בבית הלבן. במפגש הראשון עם הנשיא הטרי דאז הוא מספר כי מה שהיה אמור להסתכם בשעה הפך לאחר הצהריים שלמים, במסגרתם הצליח להנחיל לו מודעות אופנתית חדשה. "עכשיו כשאתה בבית הלבן ומצטלם לטלוויזיה מדי יום אתה חייב להיות לבוש כמו שצריך", הזהיר גרינפילד בקריצה: "אתה מבין אדוני הנשיא, אין אף אדם בעולם שמכין בגדים ולא היה מוכן לתת את ידו הימנית בשביל להיות היכן שאני נמצא כיום אבל אם לא תעשה את זה נכון, תהרוס את המוניטין שלי".
