'אפונה קטנה' היא המשמעות המסתתרת מאחורי מותג האופנה המקומי עם הניחוח הפריזאי העונה לשם "פטי פואה". שירלי לסרי (31) ופז לוי (30) העומדות מאחורי המותג, אפילו לא צריכות להסביר מדוע. אפשר להבין זאת כבר מעלעול ראשוני בתמונות היפות של קולקציית הביכורים שלהן.
הקונספט של המותג הטרי צמח מתוך עולם ההלבשה התחתונה, או ליתר דיוק מתוך הרצון להפגיש אותו עם עולם ההלבשה העליונה. לסרי ולוי הכירו במסדרונות שנקר. בתום הלימודים נסעה לסרי לפריז, שם התמחתה אצל מעצבת יפנית וכששבה ארצה עבדה במשך שנה וחצי אצל המעצבת חגית ויטמן במותג האופנה פישנדג. לפני כשנה איחדה כוחות עם לוי והשתיים החלו לחשוב כיצד לפצח את המענה למה שחסר לשתיהן בחיים - הלבשה תחתונה עבור לסרי, והלבשה עליונה וקלילה עבור לוי. כך מצאה האפונה הקוקטית את התרמיל שלה.
"ממש התאהבתי בהלבשה תחתונה בפריז. זה היה בכל מקום והבנתי כמה זה חסר לי פה. שם אפשר היה לגשת לסופר ולמצוא גוזיית תחרה מהממת ב-30 אירו. כאן זה ממש לא נגיש", משחזרת לסרי. "לפז היה נורא חסר לעשות שמלות, כאלה שהן לא קז'ואל מדי אבל לא כבדות מדי. אז ניסינו להבין איך אנחנו משלבות הכל יחד".
לפי הקולקציה המשותפת שעיצבו לסרי ולוי לראשונה, נראה כי הן הצליחו לפצח את הנוסחה באופן לא רע בכלל. האופן בו הפגישו בין עולם הקומבינזונים והחלוקים לשמלות קלילות ועליוניות קימונו הוא מוצלח למדי, גם אם סובל לעתים מבוסריות. עבודת הטלאים וחיבור החומרים והעולמות ראויים לשבח - במיוחד במקרים נוסח שמלת משי בגווני מט של פודרה המשלבת בצדיה פאנלים שקופים ורחובים המעוטרים בתפרים צרפתיים, או שמלת רבידה מלבנית בעלת מרקם חלק ומבריק כשל קומבינזון אשר נוצרה בדיגום חופשי. עם זאת במקרים מסויימים, בדגמים אחרים, מעקצצת תחושת גולמיות.
ההשראה לקולקציה הגיעה מבדים קוריאניים עם תפרים צרפתיים אשר יצרו קונטרסט בין האווריריות הרומנטית לצורניות הגיאומטרית. את הניגודיות הזו ניסו המעצבות לאמץ אליהן, כשבמקביל למדו את תורת הלנז'רי מדגמי וינטג' משנות ה-30 בהם נעזרו. אך על אף הבסיס ה'עתיק', הקולקציה מצליחה לשדר משהו רענן וטרי ומספק מענה לנישה מיותמת יחסית.
"היה לנו מאוד חשוב להעביר את התחושה הזו, של משהו חדש בנוף המעצבים הצעירים המקומיים", מדגישה לוי ומגלה כי בעתיד מתוכננות לראות אור גם קולקציה מיוחדת לכלות וקולקציית קפסולה על טהרת השחור שאינו מופיע כלל בקולקציה הנוכחית. אופן ההגשה אינו מסתמן כמוטיב מרכזי, אלא כפרספקיבה שלמה. "הדי.אן.איי שלנו מאוד ברור - למצוא באיזה שלב ההלבשה התחתונה הופכת לבגד בפני עצמו".
"זו תרבות שחסרה קצת - הרי לא גדלו פה על קומבינזונים וחלוקי משי", מחדדת לסרי ובכך מסמנת את האתגרים העיקריים שעומדים בפניה ובפני שותפתה. "הייצור של הלבשה תחתונה בארץ הוא לא פשוט. אף אחד כבר כמעט לא מייצר כזו היום, מה שמקשה למצוא את אנשי המקצוע והמיכשור המתאימים".
הקולקציה מונה 20 דגמים, כאשר יש בסך הכל שבעה פריטים מכל דגם. הפריטים עצמם מסומנים באופן כזה שמאפשר לדעת את מספרו הסידורי של הפריט שנרכש מתוך השביעייה. ההחלטה המיתוגית הזו נובעת הן מתוך הרצון לשמור על אקסקלוסיביות, והן מתוך השימוש בחתיכות בודדות ושאריות של חומרי גלם שאספו וליקטו השתיים בקפדנות במהלך טיולים ונסיעות. אחרי הכל השתיים עושות את מרבית העבודה בעצמן, מה שמתבטא בין היתר במחירים הפחות נגישים משל אלו הניתן למצוא במרכולים בפריז כפי שתיארה לסרי קודם לכן. הגוזיות לצורך העניין משתייכות לרף המחירים התחתון בקולקציה, כאשר מחירן עומד על כ-400 שקלים. מנגד, הן מורכבות מארבעה חומרים שונים כאשר מאחורי הקונסטרוקציה שלהן ניכרת הרבה מחשבה.
בעייתיות נוספת עלולה לעלות מתוך הקונספט עצמו של המותג. האימפקט הכולל של הקולקציה הוא חלומי להפליא, אך אי אפשר להתעלם מהנישתיות שלו. את נישת הלנז'רי הלביש ניסו להפריח בתחילת שנות התשעים מותגים מקומיים כמו "גרטרוד", ו"בנות" של המעצבת לולו ליאם בשלהי אותו העשור. מאז עברו שני המותגים כברת דרך, התבגרו והתפתחו לכיוונים נוספים. לפיכך השאלה היא כיצד ולאן יתפתח "פטי פואה" מכאן, האם יצליח לצמוח החוצה ולהמשיך לפתח את הקונספט החמקמק, או שמא יפול אל קלישאות רומנטיות או גימיקים טרנדיים. בינתיים מסתמן המותג הטרי כמרענן המושלם לעונה החמה. מכאן זה כבר רק תלוי לאן תצמח האפונה.
טווח מחירים: 400-1,520 שקלים.
להשיג בחנות המקוונת ובסטודיו ביפו בתיאום מראש. לפרטים נוספים: petitpoisstudio@gmail.com.
