ז'יבנשי
ללא ספק התצוגה המבוקשת בשבוע האופנה הניו יורקי הייתה זו של ריקרדו טישי לבית האופנה הצרפתי ז'יבנשי, שהציג לראשונה בניו יורק ולא בפריז. העובדה שבית אופנה צרפתי כה ותיק ומוערך הציג את דגמיו בסקשן האמריקאי של הפאשן וויק שקולה לשער שנתנה אנה וינטור לקניה וקים לפני כשנה וחצי - ויתור על התנשאות סנוביזית לטובת טראש מבוקש במטרה לייצר סימפטיה בשוק האמריקאי (סימפטיה = עוד כסף בסוף החודש). הבילדאפ המרגש כלל מן הסתם את הזוג ההריוני ויתר המשפחה שמקורבת לטישי כאורחי השורה הראשונה, תאריך טעון 11/9, ספקולציות למופע של ריהאנה או קניה וכן שמועה על הפתעה טרנסג'נדרית (מגדר שידוע כחביב במיוחד על טישי) שתמסלל - קייטלין ג'נר. קייטלין אמנם לא הייתה, אבל הבת שלה / שלו, קנדל, דווקא כן.
לאחר סיומו של קרקס הפפראצי בכניסה, האווירה בפיר 26 התחלפה במחזה של שקיעה על רקע שמיים כחולים, עננים לבנים וגווני ורוד. המסלול עוצב על ידי האמנית מרינה אברמוביץ המשמשת גם כחברה בפמליית המוזות של טישי, שיצרה מחלקי מיחזור מספר במות עליהן הופיעו אמני פרפומנס לצלילי מוזיקת תפילה. עליו צעדו הדוגמניות בטוטאל לוקים על טהרת שחור ולבן עם משחקי טקסטורות וניואנסים שונים של רכות בנפילת הבדים. היכולת לשחק בווריאציות של לבן ושחור נקיים ללא הדפסים הדגישה את היכולות של המעצב המוערך. הפריטים עוצבו באווירת לנז'רי מוקפדת בדמות שמלות שנהב מבריקות, תחרות עדינות, גופיות בייבידול ועליוניות חלוק לצד אלמנטים מחויטים בקפידה כמו מכנסי טוקסידו שחורים, נעליים מחודדות ובלייזרים מוקפדים. מעריציו הוותיקים של טישי לא נזנחו בשל המעבר לניו יורק וקיבלו מנה גדושה ומיומנת של עיצוב גברי נשי וכן קישוטי פנים בנוסח הארדקור - כמצופה ממנו.
פרואנזה סקולר
צמד המעצבים ג'ק מקלאו ולזארו הרננדז שייסדו לבית האופנה פרואנזה סקולר (צירוף שמות האמהות שלהם) גרפו את מירב הסופרלטיבים בסבב הניו יורקי של שבוע האופנה. בהשראת עולם הימאות הם הציגו את הזווית האופנתית שלהם לקיץ הבא. הצבע השחור החליף את הכחול כהה המזוהה עם הז'אנר ויחד עם לבן ואדום הם כבשו את השורות הראשונות בתשואות מרגשות. "לא מחזה מרהיב, ולא זיקוקי דינור" אמר לזארו לפני התצוגה, "רק רצינו להראות את הכוח של בגדים המבוססים על דימויים של כלי שיט". זיקוקי דינור דווקא היו בסוף, אבל מכיוון הקהל ובצדק יש לציין, והם התהוו לנוכח הפרשנות המודרנית של הרננדז ולזארו להעצמה נשית עם אוסף שכולל השפעות ממדי ימאים ואלמנטים מחוספסים שמזוהים עם עיצוב ספינות.
השפעה נוספת שהזריקה נשיות חצופה ורומנטית הגיע מכיוון ספרד בדמות מלמלות וקומות בסגנון שמלות פלמנקו. הקולקציה כללה סרטים שחורים, פונפונים, סלסולים מבניים, רשתות ונוצות. השימוש ברצועות סרטים נועד להדגיש אזורי מפתח בסילואטה הנשית כמו המותניים, עצם הבריח או הצוואר באופן מעודן ולא וולגרי. תמונת הסיום כללה שמלת שיפון שחורה חושפת כתפיים וירך, עם שרוולי פפלום וכדורים בשחור וכסף רקומים ברישול מדויק להפליא.
אלכסנדר וונג
מה כבר אפשר לחדש באוסף המורכב מחולצות בטן, ג'ינסים קרועים, דפוס פסים, מכנסי אוברסייז, פריטים בהשראת ארמי ועולם הספורט? מסתבר שאם קוראים לך אלכסנדר וונג אז התשובה היא - אפשר והרבה. אחרי שביולי האחרון הוכרז על סיום עבודתו של וונג כמנהל אמנותי בבית בלנסיאגה, תצוגת קיץ 2016 היוותה את אחד הרגעים הקריטיים בקריירה של אחד מהמעצבים המצליחים בגווארדיית האופנה. כהונה כה קצרה במותג יוקרתי כזה יכולה להכתים את המוניטין של מעצב נחשב, שבמקרה בדיוק חוגג עשור ללייבל הרותח שלו.
וונג הציג קולקציה לבישה ומרגשת שענתה על הציפיות, והביא פרשנות מודרנית לאלמנטים בעלי אפיל קשוח מקטגוריות הספורט, הצבא והדאון טאון הניו יורקי. הוא פירק והרכיב מחדש ג'ינסים וחיבר אותם בגסות חיננית לסווצ'רטים, עור מבריק בשחור, לבן, בורדו וכחול, בדי ארמי בחאקי, טקסטורות של רשת ואקססוריז מרובי ניטים. את הרכות הוא הכניס מכיוון חדר השינה עם אלמנטים של פיז'מות גבריות ממשי ותחתוני בוקסר. כל התיאור הזה היה יכול אולי להישמע קצת מבולגן מדי, אבל בפועל זה עובד. זהו תמצית הקסם האינטואיטיבי של וונג. הוא פשוט יודע מה הבחורה העירונית המגניבה רוצה ללבוש.