המסלול האביבי של סטלה מקרטני היה ססגוני מהרגיל עם גרפיקה נועזת, צבעוניות תוססת ואזכורים ספורטיביים שעבדו עם הטאץ' החושני המוכר של המעצבת.
מקרטני פתחה עם שמלות במראה של מפות פיקניק עם גימור של חולצות פולו, מה שתעתע ויצר רושם שמדובר בתצוגה של מותג כמו לקוסט או פרד פרי. משם היא הסיטה הצידה בהדרגה את האלמנטים הספורטיביים וחשפה סדרת לוקים קיציים בגווני חומצה של ירוק, צהוב, כחול, אדום וכתום, ובגזרות תלת ממד שהצליחו לשמר את האווירה הנינוחה המזוהה עמה יותר מכל. השמלות נבנו כהסתעפויות מעוקלות של בדי פליסה שהיו קרובים לפלג גוף העליון ונפתחו לחצאיות באזור האגן ומטה.
לקראת האמצע, נכנסה לחלל התצוגה החליפה וגרסאות מחודשות לחייטות נשית, נושא שהיה לסמל בית האופנה שלה מתחילת דרכו. היא עשתה זאת באמצעות פירוק והרכבה מחדש; בלייזר שחור ברכיסה כפולה הפך לסטרפלס, וריאציות על חולצת כותנה לבנה וחולצת ג'ינס וז'קטים באורך טוניקה שנלבשים מעל חצאית או מכנסיים ויוצרים צללית מוארכת.
לקראת הסוף קיבלנו מנות גדושות של סטלה עם שילובים של סרטים רקומים במבנים מעוגלים על שמלות וחליפות ספורטיביות, וכן שמלות מבדי רשת בצפיפות משתנה שמסתמנות כלהיט שלה לקיץ הבא.
אחד הנושאים שבלטו לאורך כל התצוגה היה השימוש בטכנלוגיות חדשות של לייזר ומדפסות תלת מימד, מה שיצר אפיל ניאו מודרני על גבול העתידני ובידל את מקרטני מאחד הזרמים החזקים בגווארדיית המעצבים אליהם היא משתייכת - התרפקות על השראות מן המאה הקודמת.
