בווידיאו: תצוגת האופנה של ארדם לאביב-קיץ 2016 בשבוע האופנה של לונדון
אופנה נעה במעגלים. כל הטרנדים לקיץ 2016 שניתן היה לסמן על המסלול בשבועות האופנה שהסתיימו זה עתה אינם חדשים. כולם היו אופנתיים בנקודה זו או אחרת בעבר. אין חדש במראות בהשראת לנז'רי, מראות בהשראות גלובליות, מראות בהשראות בוהמייניות, פסים צבעוניים, הדפסי חיות או אפליקציות פרחי תלת-ממד. הדברים קשורים לתהליכים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, זה לוקח זמן מה, אבל מה שהיה, סבירות גבוהה שיצוף שוב. אלמנטים מהאופנה הוויקטוריאנית מעולם לא נעלמו ולא נשכחו בתום התקופה ההיא, תקופה של שינויים משמעותיים בתרבות, בפוליטיקה, בכלכלה, בתעשייה ובמדע בין השנים 1830-1900. בעונת אביב-קיץ 2016 הם הולכים לשוב ובגדול.
בין המחוות המרובות והצפויות לשנות השבעים של המאה העשרים, נראו בתצוגות העונה גם השראות מהאופנה הוויקטוריאנית, אופנה שבעצמה הייתה ורסטילית ודינמית, בהתאם לרוח הימים. מראות שמצאו את השראתם באופנה הוויקטוריאנית והזכירו לנו סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה, עבודות אמנות וספרות שעסקו באותה תקופה, היו שם בדרגה בגרסאות שונות. פעמים רבות נראו כמו יצירת אופנה מרהיבה, במיוחד בתצוגות של אלכסנדר מקווין, ארדם, ברברי וצימרמן. לא שהוצגו רפליקות של שמלות המלכה ויקטוריה, או שמלות מהפקת "דיויד קופרפילד" האחרונה של ה-BBC, אבל כן הוצגו דגמים עם אלמנטים שאין לטעות בהם מהאופנה הוויקטוריאנית.
המושג אופנה ויקטוריאנית כולל מגוון מגמות אופנה שהתקיימו בתקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה. הסגנון שהשתנה מדי כמה שנים, היה רומנטי ואורנמנטי בדרך-כלל. לכל אורך התקופה, הוא התאפיין בקישוטיות ובהידור. הבגדים לרוב היו מורכבים ולעתים אף מגבילי תנועה. עד 1905, ביגוד נעשה יותר ויותר במפעלים ולרוב נמכר במחירי פיקס בחנויות כלבו. ביגוד בהתאמה אישית ומתוצרת ביתית עדיין התקיים באופן נרחב, אך במגמת ירידה. טכנולוגיות וחומרים חדשים הובילו להתפתחות הביגוד בדרכים רבות. עד אמצע המאה, מכונת התפירה הייתה מפותחת מספיק כדי להפוך את תפירת הבוטיק והתפירה הביתית לפשוטה וחסכונית. אפליקציות מורכבות ותחרות נעשו בעלויות נמוכות ובהרבה פחות זמן ביחס לעבודות היד.
בשנות הארבעים והחמישים של המאה התשע-עשרה, לשמלות הנשים היו שרוולים תפוחים. השמלות היו פשוטות וחיוורות ופרחים שולבו בהן רבות. תחתוניות, מחוכים וקמיסולים נלבשו מתחת לשמלות. התחתוניות היו למעשה שמלות תחתונות שנלבשו מתחת לשמלה קצרה יותר ונועדו להיראות, ולכן תאמו את יתר חלקי הלבוש של האישה.
עד אמצע המאה, הקרינולינה באה במקום התחתונית. הקרינולינה, חצאית כלוב קשיחה שנלבשה מתחת לשמלה, נועדה לתמוך בה וליצור סילואטה תפוחה. הסגנון שב להיות פופולרי, שנים לאחר שנזנח בעקבות מגמות האופנה הבלתי שופעות וצנועות יחסית של המהפכה הצרפתית. תחילה חישוקי הקרנולינה היו עשויים בד קשוח משולב שיער סוסים, ובהמשך עם גדילת היקף השמלות וגודלן נדרש שלד קשיח יותר על מנת לשמור על צורתה של השמלה. שלדים אלה היו בתחילת הדרך עשויים חישוק עץ או עצמות לוויתן גמישות ואחר-כך, מתכת. תפוצת העיתונים, המגזינים ומדורי האופנה הביאו לכך שקרינולינות הפכו פופולריות לא רק בקרב החברה הגדולה, אלא גם בקרב מעמדות הביניים, ובעקבות ייצור תעשייתי, גם בקרב מעמדות נמוכים.
גודלן של הקרינוליות הגיע לשיאו בשנות השישים של המאה התשע-עשרה וצורתן התפתחתה בשנים שלאחר מכן כאשר במקום חישוק עגול נוצרה שמלת הקרינולט עם חלק מנופח רק בחלקה האחורי של השמלה. לשמלות יום היה חלק עליון קשיח וצמוד ולשמלות ערב מחשוף נמוך וכתפיות אוף-דה-שולדר עם רדיד. בשנות השישים, החצאיות נעשו שטוחות יותר מקדימה ותפוחות יותר מאחור. לשמלות יום היו שרוולי פגודה (בגזרת משפך עם שוליים מעוטרים) וצווארוני קולר רקומים. לשמלות ערב היו מחשופים נמוכים ושרוולים קצרים והן נלבשו עם כפפות תחרה קצרות ללא אצבעות.
בשנות השבעים הוצגו שמלות תה ללא מחוך לבילויים בלתי רשמיים בבית וצברו פופולריות. רפידות שימשו במקום הקרינולינות להחזקת החצאיות למעלה בחלק האחורי. אופנת שמלות החישוק חלפה ונשים העדיפו סילואטה דקה יותר. השמלות היו הרבה יותר צמודות באזור המתניים והירכיים והקשו לעתים על ישיבה או עליה במדרגות. כובעים קטנים נחבשו עם הטיה קדימה מעל המצח. כפיצוי על כובע קטן, נשים סידרו את שיערן בתלתלים גדולים ואף חבשו חלקי פאות להוספת נפח.
בשנות השמונים שגרת הרכיבה הולידה חצאיות וז'קטים תואמים, חולצות עם קולר גבוה וכובעי צילנדר עם רעלה. ביגוד ציד כלל חצאיות באורך הקרסול, מגפיים וקרסוליות. בכל יציאה מהבית לבשו חצאית, ז'קט ארוך וכובע קטן או מצנפת.
בשנות התשעים, העשור האחרון של התקופה הוויקטוריאנית, הביגוד התאפיין בצווארונים גבוהים וצמודים ומחוכים צמודים שהוחזקו בחוטי אורך ממתכת. כבר לא היה שימוש בקרינולינות או בריפודי אחוריים. באותה התקופה נשים, כמעין סימן מצמרר לימים מאוחרים יותר, העדיפו באופן ברור מותניים צרים במיוחד.
השראות ומחוות לכל אלו נראו, כאמור, על מסלולי תצוגות הקיץ הבא. העונה החמה הבאה תהיה עונה של רומנטיקה ואורנמנטיות. המינימליזם יחכה לתורו. אך לא צפויות כל הגבלות תנועה הנובעות ממשקל או לחץ. החן הוויקטוריאני ישוב לחיינו, אבל לא אי הנוחות שהייתה מנת חלקן של נשים אז.
קולקציית אלכסנדר מקווי התבססה על ההוגונוטים (צרפתים פרוטסטנטים שנמלטו ממולדתם בסוף המאה ה-17 על רקע רדיפה דתית והתיישבו בלונדון), אשר רבים מהם היו אורגי משי שהביאו עמם את מומחיותם לבריטניה ותרמו לביסוס תעשיית המשי בה. שרה ברטון, המנהלת הקריאטיבית ששמה נודע בעולם בזכות שמלת הכלה של קייט מידלטון, ערכה מחווה לאמנותם. המשי, הטפטה, התחרה, הטול והז'קרד הפכו בידיה לאפליקציות פרחים וציפורים, צווארונים מפוסלים והרבה מאוד ראפלס. הגוונים הבהירים השלימו את התמונה. הדוגמניות בשמלות לבנות, ורדרדות ושנהביות, עדינות ונשיות אך גם נחושות ובטוחות בשמלותיהן המחמיאות והסקסיות, נראו כמו גיבורות רומן ויקטוריאני עם סוף טוב.
במותג האוסטרלי צימרמן (Zimmermann Wear) שלט וייב ויקטוריאני בקולקציית Master and Mischief ("אדונים ושובבים"). צווארוני קולר, חולצות ושמלות דמויות מחוכים ו"סינרים" נראו כמעט בכל דגם. אבל לצד אלו, הוקפד על אורך מיני ופה ושם גם שקיפות - ככל הנראה פן ה"שובבות" בקולקציה. המעצבת ניקי צימרמן מצאה השראה מספרה של את'ל טרנר "שבעה אוסטרלים קטנים" (1894) על חבורת אחים אוסטרלים שובבים. התוצאה הייתה חיזיון ויקטוריאני עם טוויסט עכשווי צעיר וכמובן, "שובב".
שמלות פרחוניות באורך הרצפה בתצוגת ארדם הצטיינו ברוח רומנטית והוכיחו באופן חותך. את סקסית גם כשאת לובשת שמלת "בית קטן בערבה". באזור המרפקים ושורש כף היד נוסף ווליום ולחצאיות שורות ומדרגות של ראפלס. בכמה שמלות שולבו תחרות מסוגים שונים. ארדם מורליאוגלו, המנהל הקריאטיבי, הימר על קומפוזיציות עדינות עם מורשת ויקטוריאנית ברורה. תשובה עדכנית כהלכה לאופנה מפוארת של פעם.
J. W. אנדרסון שאל במפורש האם נשים ייראו טוב עם שרוולי בלון נוסח נשים ויקטוריאניות וגם ענה. בהחלט כן, במיוחד עם חצאיות עיפרון. המיזוג הלכאורה מוזר הוליד מראות מקוריים-אדג'יים, מה שלא מובן מאליו באופנה העושה שימוש באלמנטים ויקטוריאניים.