שבוע האופנה המקומי ננעל אמש בשואו מזרח תיכוני של דודו בר אור. ואם יש מישהי שיודעת להרים גרנד פינאלה זו לבטח בר אור, שידועה ביכולות של פאן בלתי מתפשר לצד עיצובים נוטפי שיק. בתצוגה הזו היא זנחה סופית את הגלביות והתמקדה בפירוק וחיבור מחדש של בדי כאפייה.
הכאפייה היא כיסוי ראש איסלאמי שנועד להגנה מפני השמש, ועליה הדפס גיאומטרי על רקע לבן. ההדפסים הרפפטיטיביים בהם בחרה להשתמש היו בגדלים שונים ובגוונים של כחול, שחור, אדום ואפור. מהם בר אור יצרה קולקציה של שמלות, טופים וחצאיות המורכבים מחלקים שונים של אותם בדים בגזרות בוהו המאפיינות את כתב היד שלה, כמו חצאיות מקסי עשירות בד, שרוולים נפוחים, חגורות נקשרות, מחשופים עמוקים וגזרות מעטפת.
לצלילי "שבחי ירושלים" בעיבוד של פיוט תימני, לצד וידיאו ארט של נסיעה על כביש עם נופי מדבר, יצאו הדוגמניות אל המסלול בשיער קלוע לצמות (תחת שרביטו של מיקי בוגנים שהיה אחראי גם על האיפור) ובמגפונים בצבעי כסף וזהב. קאדר הדוגמניות כלל גם אושיות מהפמליה של דודו שלא ממסללות כבר שנים - חן יאני ויעל רייך שסגרה את התצוגה לקול מחיאות הכפיים של הקהל המפרגן.
את שבירת הקונוטציה המידל-איסטית היא השיגה בעזרת שילוב של פריטים מעור, שימוש בניטים, מטבעות, פונפונים ורקמות כסופות באפיל תימני. עוד נדבך שערבב את הכל היו גזרות קאובויות שמתכתבות עם עשור הסבנטיז והמערב הפרוע. הייתה גם חשיבה על חיבורי ההדפסים שנעשו באופן מדגיש כתפיים, מחטב מותן ומאריך רגליים.
הטיפול בהדפסים וברקמות ממסורת קדומה ושילובם בחינניות נונשלנטית עם פריטי עור ואלמנטים של ניטים מזכיר את האסתטיקה הסופר סטיילישית המזוהה עם המעצבת איזבל מארה. אין כוונה לרמוז להעתקה לנוכח התוצאה הסופית השונה בתכלית מזו הפריזאית. Great minds think alike.
