הדפסים שבטיים החלו לצוץ באופנה המערבית כחלק ממגמת הבוהו שיק, אי שם בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. איפשהו בין מרד הסטודנטים בפריז ומחאות המלחמה בוויאטנם, בין שריפת חזיות לביטול מדיניות גזענית בדרום ארה"ב, התפוררו הקולוניות האחרונות במדינות העולם השלישי ונשים וגברים צעירים במערב עטו על עצמם מלבושים אתניים מתוך הזדהות עם החלש, תופעה סוציולוגית מסקרנת וחדשה לגמרי, אולי תגובת נגד לטראומות הטריות ממלחמת העולם השנייה.
התפוררות הקולוניאליזם התלוותה לתהליך הכרה תרבותית, לא רק הכרה פוליטית, של כל אותן חברות שעד כה היו שקופות לחלוטין לעולם המערבי. למעשה במובנים רבים מעצבי האופנה שהושפעו מהתרבויות המזרחיות/ אפריקאיות/דרום אמריקאיות גילו את הפולקלור המקומי ככר פורה, בלתי נלאה, של אסתטיקה צורנית בעיקרה. בוהמיינים רבים - מהפכנים, מעצבים, דמויות מפתח בעולם הבידור קיוו להשיג דרך הבגדים מידה מסוימת של היכרות מוצדקת עם האידיאולוגיה של האחר, המקופח - אם נעצב בהשראת המסאים באפריקה - הקהל הרחב יכיר את התרבות המסאית, אפילו אם מעט. אם נעטר את הטקסטיל בדפוסי ערבסקה נאלץ את הלקוחות שלנו להתקרב עוד צעד אל השד המזרחי. אם דפוס איקט יקשט את חולצות הטי שאני לובש - אולי בסוף גם אגיע לדעת מהו איקט.
בעוד חלק מהמעצבים הפכו את אלו לסימן ההיכר שלהם, למדו אותם מהיסוד והפכו אותם למוכרים בכל בית (ע"ע בית האופנה האיטלקי מיסוני). נראה שאחת לכמה שנים מתעוררת מגמה סופר-שבטית שעושה כבוד לתרבויות העתיקות שנשתמרו לשמחתנו עד היום. כבר שנתיים שההדפסים האתניים כובשים את המסלולים ברצף, כאשר בכל עונה מככבת אסתטיקה שבטית אחרת. בעונות האחרונות לעומת שנים קודמות נראה שהמגמה היא לשלב ההדפסים האמורים דווקא בפריטי לבוש סופר מערביים במקור, כמו שמלות A, חולצות T, ולא להשאירם באזורי הנוחות שלהם - שמלות המקסי המתבקשות, גלביות, שארוולים ושאר גזרות המזוהות יותר עם הבוהו ועם מקור ההדפסים.
כדי לעשות סדר בבלגן הכנו מדריך הדפסים אתניים, שתדעו מאיפה הבד הגיע אלינו ומה המקורות שלו. האבות ההיפיים של טרנד הבוהו בוודאי היו גאים בנו, ובדיוק לכך התכוון המשורר.
הדפס האיקט: שיטת אריגה שהובאה מאינדונזיה, השתי נקשר ונצבע לפני האריגה בדוגמה שהוכנה מראש. איקט כפול הוא כאשר הן חוטי השתי והן חוטי הערב נקשרים ונצבעים לפני האריגה. האפקט המתקבל הוא מראה מטושטש על פני הבד. הטכניקה התפשטה בכל רחבי העולם החל באמריקה הדרומית והמרכזית וכלה בבוכרה וסמרקנד שבמרכז אסיה. כיום שיטת אריגה זאת נפוצה בארגנטינה, בוליביה, אקוודור, גואטמלה ומקסיקו. המוטיבים הפופולריים בדוגמת אצטרובל, צמחים ופסים.הסממן החוזר על עצמו הוא מעין דוגמאות של זיגזג שבור או מעויינים, לרוב על רקע של צבע אינטנסיבי.
בובו: או 'גראנד בובו' ליתר דיוק, הוא לא בדיוק שם של טכניקת הדפס אלא למעשה שמה של חליפה מסורתית ורשמית המקובלת במרכז ומערב אפריקה, המורכבת משלושה חלקים ולרוב נראית כעליונית עתירת בד או מעין שמלה המלופפת מעל למכנסי שרוול רחבים. היא משמשת גברים ונשים, אבל זוהי הגרסה הנשית עתירת הצבעים החיים, מירוק ועד צהוב וסגול, ומרובת ההדפסים והדוגמאות שנוצרים בטכניקות ידניות, שזכתה לעדנה במערב. שיא התהילה של הבובו ב2012, אז גם הושקה הקולקציה המשותפת של מארני וh&m אשר משקפת את הבובו בצורה הטובה ביותר.
אנקדוטה מעניינת שתזכה אתכם בקודות טריוויה היא שדווקא ההדפסים הנחשבים אפריקאיים בעיני המתבונן המערבי הם למעשה ייבוא קולוניאליסטי מקולוניות אחרות במזרח הרחוק (נגיע לשם) והם דווקא סמל לעוול הכיבוש המערבי - אלו למעשה מוצרים של הכלכלה הקולוניאלית, שחייבה את התושבים של מרכז אפריקה לרכוש טקסטילים מהמדינות הכובשות. היום הם כבר מזוהים באופן מוחלט עם היבשת והמסורת העתיקה של תושביה. הבדים המסורתיים האמיתיים, אלו שנצבעו בטכניקות בוץ שונות הפכו לנדירים כל כך מאחר והיודעים את המלאכה הולכים ומתמעטים בכל יום שחולף.
הדפס ערבסקה: עיטור קווי המושתת על מוטיבים לולייניים ומסתלסלים, השאובים מעולם הצמחים. ראשיתה בציור ההלניסטי ואולי עוד קודם לכן, והיא הגיעה לשיאה המסוגנן באמנות המזרח של ימי הביניים (מכאן כינויה).הסיבה לקיומם של דגמים אלו, בעיקר בעיטור מבנים ובעיטור כתבי קודש מוסלמיים, היא האיסור הדתי על יצירת דיוקנאות באשר הם (השווה עם איסור עשיית פסל). תאוריות אמנותיות שונות מייחסות לערבסקה המוסלמית את השאיפה לתיאור מיסטי ורוחני. בתקופה המודרנית משמשת הערבסקה דוגמה ליחס שווה בין דימוי לרקע, כלומר כצורה לביטול היררכיות.
בטיק: ההדפס שמזוהה יותר מכל עם מסיבות פול מון בגואה ובקו-פנגן אכן מגיע במקור מהאזור הזה. האי ג'אווה שבאינדונזיה הוא המזוהה מכולם כמקור דפוס הבטיק. טכניקת הצביעה הזו אשר באמת מזכירה בתוצאתה הזיית קליידוסקופ פסיכדלית מבוססת על שימוש בשעווה. מורחים שעווה מותכת על הבד בטרם הטבלתו בצבען. בכל מקום שבו חדרה השעווה לבד, הצבע לא ידבוק בו. לעתים משתמשים במספר שלבים של צביעה, יבוש ומריחה בשעווה כדי לשלב מספר צבעים. לאחר הצביעה האחרונה, תולים את הבד ליבוש. לאחר מכן טובלים אותו בנוזל ממיס כדי לפורר את השעווה, או שמגהצים אותו בין מטליות נייר או עיתונים שאמורים לספוג את השעווה ולחשוף את הצבעים העמוקים והעשירים ואת קווי הקפלים העדינים המאפיינים את הבטיק.
צילום: אלון שפרנסקי
סטיילינג: תמר מרקוביץ'
דוגמניות: ליתאי, טל ואליסה לסוכנות אלינור שחר
איפור: נורית חן לסוכנות סולו
שיער: בנג'מין רוימי לסוכנות סולו
ביגוד: דורין פרנקפורט, גולף, רנואר, אסוס, בנקר, קסטרו, רוני קנטור, לארה רוסנובסקי H&M.
אביזרים: דקלה לבסקי, טופטן, mikanmor, דורי צ'נגרי, אלדו.