בעוד כשבועיים צפויה שרה ברטון, המנהלת האמנותית בבית האופנה הבריטי אלכסנדר מקווין, ללדת את ילדה השלישי. המעצבת שהחליפה את מייסד בית האופנה המנוח אלכסנדר "לי" מקווין לאחר מותו הטראגי בגיל 40 לפני שש שנים, נודעה כמי שנכנסה לנעליו הגדולות בהצלחה. גם קולקציית סתיו 2016 שהוצגה שלשום בשבוע האופנה של לונדון, מגלמת את הבנתה העמוקה את דרכו של מקווין. אחרי הכל, השניים עבדו יחד לא פחות מ-14 שנים. הקסם לא פג. הפראיות והיופי שניהם כאן. גם הסוריאליזם והדמיון הפורה. וכמובן, גם תפירת העלית והמחשבה על הפרקטיקה הנדרשת גם באופנת על המוצאת את השראתה בעולמות פנטסטיים.
ברטון יוצאת לחופשת לידה ומשאירה מאחוריה קולקציה יפהפיה שהיא יכולה להתגאות בה. כמה מדגמי הקולקציה ייראו ללא ספק בטקס האוסקר הקרוב. יש כאן סגנונות שיקסימו את המועמדות קייט בלאנשט, רוני מארה וסורשה רונן, כמו גם את המגישות ג'וליאן מור, שרליז ת'רון ודייזי רידלי. עם זאת, רבות אחרות, כמו למשל וופי גולדברג וסופיה ורגרה פחות יתרשמו, אבל מקווין מעולם לא היה כוס התה של כולן בהוליווד.
מכל מקום, קולקציית סתיו 2016, כאמור, היתה אחת המסקרנות בשבוע האופנה של לונדון המתקיים בימים אלו. מעריצי המותג חייבים להיות מרוצים. הדוגמניות טופפו על מסלול-מבוך והציגו שמלות שיפון שחורות עם כתפיות דקיקות או צווארון קולר, שמלות קוקטייל בוורוד-פודרה, מעילי עור עם צווארוני פרווה, מעילי פוך סאטן רקום, מכנסיים משולבי רצועות אבזם בשלושה מקומות (בכל רגל), בלייזרים, חצאיות A ושכמיות משובצות בגלקסיות כוכבים קטנים מנצנצים. בדי טול ותחרה אוזנו על ידי עור, פרווה ואבזור מתכתי, כתפיים חשופות על-ידי כתפיים רבועות-מוגבהות.
אפליקציות עם תימות מעולם הטבע, אבל גם מעולם של אגדות וחלומות, היו אלמנט חוזר ומרכזי. כך, פרפרים, ציפורים, חדי קרן, עלים, כוכבים ושמש התנוססו להם בערבובייה סוריאליסטית. בדרך-כלל הן העניקו כתמיות בוורוד כהה, חרדל וכסף.
התצוגה התקיימה ב"לורנס הול", מתחם תערוכות משנות ה-20 של המאה הקודמת במרכז לונדון. לכל גורמי עיתונות האופנה המרכזית היה פה ייצוג, ואף עורכת ווג ארה"ב אנה וינטור, הבוסית האמיתית של כולנו, נראתה בשורה הראשונה.
בית האופנה הנמצא בשליטת חברת ההחזקות הצרפתית קרינג (Kering) מציג כבר שנים בפריז, ולכן היו מי שראו בתצוגת שבוע האופנה של לונדון שיבה הביתה. לא ברור אם התצוגות הבאות יתקיימו גם הן בבירה הבריטית, מה שכן, ה"שיבה הביתה" היתה שיבה של מנצח.
