בווידיאו: תצוגת שאנל בשבוע הקוטור בפריז.
ארבעת ימי האסקפיזם של שבוע אופנת הקוטור ננעלו אמש בפריז בתצוגה מרהיבה של בית האופנה ולנטינו עם שלל רגעים מפוארים ששווה לציין. בניגוד לשבוע הקוטור הקודם שנערך בינואר, בו השתתפו 25 בתי אופנה, הפעם זכינו רק ב-23 מציגים וההבדל נעוץ במתכונת שנותנת אפשרות להשתתף גם למי שאינו חבר קבוע בפדרציית הקוטור. כך שבנוסף למותגים כמו שאנל, ולנטינו ודיור ישנם בתי אופנה ותיקים שמתארחים באופן אקראי בקטגוריה היוקרתית, כמו ג'יי מנדל, פרנצ'סקו סקונמיליו או אלברטה פרטי לימיטד אדישן שזו הפעם השלישית שלה בארועי הקוטור.
לחגיגות משחקי היורו בעיר האורות הצטרף השבוע קהל חוגג מסוג אחר - נשות חברה טחונות, סלבריטאיות ודמויות מפתח בעיתונות האופנה. כל אלו השכיחו לרגע את ההצפות של נהר הסיין מהחודש הקודם והחזירו לפריז את האווירה התוססת עם בוא הקיץ.
ורסצ'ה אטלייה: מופע דרמטי ססגוני
שבוע האופנה נפתח ביום ראשון בתצוגת ערב מפתיעה של אטלייה ורסצ'ה. אלמנט האובר סקסיות שמזוהה עם בית האופנה נשמר אמנם, אבל הסגנון קיבל תפנית חדשה. "האוסף הזה שונה בשבילי. שמתי הרבה תשומת לב על דרפה וקפלים ופחות על רקמות ופתחים חשופים", סיפרה דונטלה ורסצ'ה לפני הצגת הקולקציה. ההצהרה על השינוי אכן בלטה על המסלול עם מופע דרמטי שכלל צבעוניות של בלוקי צבע פסטליים בשילוב שחור ובורדו, עם דגש מובהק על שכבות בד מפוסלות. בלט הטיפול שנועד למרכז את תשומת הלב לאזור המותן, מוטיב שחזר על עצמו כמעט בכל התצוגות השבוע.
דיור: פרשנות מחודשת לצלליות הניו לוק מ-1947
גם על המסלול של דיור הצמד לוסי מאייר וסרג' רופי נתנו פרשנות לנושא באינטרפרטציות מחודשות לצללית ה"ניו לוק" של כריסטיאן דיור מ-1947. סופי מצ'טנר שלנו עלתה שמינית באחד הדגמים היפים של האוסף - עליונית שכמיה שחורה רקומה וחצאית עיפרון לבנה בסיומת טול, ובכך סיימה את אחד החוזים המדוברים של השנה האחרונה בעולם האופנה. "זו הייתה התצוגה האחרונה שלי לדיור! תודה רבה על השנה הכי מדהימה בחיי! היה לי לכבוד לעבוד אתכם!", פרסמה הדוגמנית בת ה-15 באינסטגרם שלה רגע אחרי. מתוקה.
זו הייתה הקולקציה הראשונה פוסט ראף סימונס שקיבלה ביקורות מפרגנות בתקשורת בשל "נגישות, חוסר מאמץ ותובנות של בגרות מרעננת".
ג'יאמבטיסטה ואלי: נפחים בהגזמות מוצלחות
עוד קולקציה שהותירה רושם רב היא זו של ג'יאמבטיסטה ואלי שעוצבה בהשראת הקיסרית ג'וזפין, אשתו הראשונה של נפוליאון. סגנונה של הגבירה מהמאה ה-17 עבר אדפטציה למאה ה-21 פלוס הגזמות מוצלחות בנפחים, שכבות ואורכי מיני, שפחות היו במודה אז.
למרות האלמנטים המצועצעים ואלי הצליח ליצור איזון מושלם ולנפק פריטים די לבישים. ה"בראבו" הנלהב ששאגה סלין דיון בסיום הסביר את הכול.
שאנל: תצוגה בתוך מתפרה פעילה
ואיך אפשר בלי שאנל? הפעם הגימיק התורן של קרל לגרפלד היה להביא את הסטודיו לחלל הגראנד פאלה. "מאחורי הדגמים שעל הבנות יש יותר מ-200 איש שעמלו קשה. זה די הרבה, לא? אז חשבתי שאנחנו צריכים להראות את זה לציבור", הוא הסביר.
כל צוות המתפרה שונע מרחוב קמבו יחד עם הבובות, מכונות תפירה, שולחנות הגזירה והבדים, והתבקש להמשיך לעבוד כרגיל בסביבה החדשה. יום חופש לא עלה על הדעת, בדיוק כמו בימים בהם קוקו שאנל הזמינה את הקהל לתצוגות בביתה. הפריטים עצמם היו שאנליים במיוחד וכללו להטוטים תלת-ממדיים מבד הטוויד המפורסם, ועליו רקמות עשירות, מלמלות, נוצות, אבנים, טולים ופיתוחים דיגיטליים.
ולנטינו: שיר הלל לוותיקן
את הגראנד פינאלה נתנו הצמד פיירפאולו פיצ'ולי ומריה גראציה צ'יורי לבית האופנה האיטלקי ולנטינו, בשואו מפואר בציון 400 שנה למותו של המחזאי הבריטי וויליאם שייקספיר. ההקשר נוצר בהתחשב בשורשים האליזבת'יים בחלק מעבודותיו שהתרחשו בתקופת הרנסאנס באיטליה כמו "רומיאו ויוליה" ו"הסוחר מוונציה". עלילת הסיפור של הקולקציה, אחרונה לצ'יורי לפני המעבר לדיור, כללה מוטיבים של נסיכות, קתוליות, צווארונים לבנים מוגבהים, שרוולים תפוחים, תכשיטי זהב ברוח התקופה וגלימות עשירות. עלילת המשנה האישית של המעצבת שנוטשת את רומא לטובת פריז ניכרה היטב באסתטיקה שכולה שיר הלל לוותיקן בצבעוניות עשירה של שחור, לבן, זהב ואדום.