בווידיאו: ומה דעתן על הקרדשיאנס? קנדל ג'נר ומשפחתה בחגיגות גיליון ספטמבר.
עכשיו כשטרפת שבועות האופנה מכבה את עצמה עד לסבב הבא, אפשר להתפנות לעניינים שמאחורי הקלעים. כפי שהזכרנו אתמול בסיכום שבוע האופנה הפריזאי, מתחת לפני השטח מבעבעת סוגיה חדשה-ישנה, והיא הזלזול לה זוכה קהילת הבלוגריות בקרב עיתונאיות האופנה בעלות המשרות הרשמיות. רק כדי להבהיר: בלוגריות מתחום האופנה הן אושיות המסקרות מטעם עצמן ללא משכורת מגוף מדיה רשמי. המצליחות שבהן זוכות לשכר בזכות פרסומות ושיתופי פעולה מסחריים בהתאם לרמת הפופולריות וכמות העוקבים ברשתות החברתיות.
הדלי פרימן ממגזין הגרדיאן הבריטי מדווחת על המלחמה - לא פחות - שווג הכריז על בלוגריות האופנה. לדבריה "הלעג של ווג כלפי אופנת הרחוב הבוטה שמאפיינת את הז'אנר, כדוגמת סוזי באבל, הפכה לשיחת היום בין העיתונאים שפקדו את התצוגות". את העניין היא ממשילה למלחמה תנ"כית בה "הברית הישנה זועמת בהיסטריה המונית!".
הכול התחיל כשבשבוע שעבר ארבע עורכות מהווג האמריקאי הביעו כמה דעות מוצקות בנושא. סאלי סינגר, העורכת הקריאטיבית של אתר האונליין קבעה כי בלוגרים שמקבלים שכר על לבישת אאוטפיטים והעלאת תמונות הכריזו למעשה על "מותו של הסטייל האישי". הכתבת שרה מואר תיארה את כוכבי אופנת הרחוב בסגנון שאפתני (כלומר מוגזם עד כדי גיחוך) כ"נואש" הנראה כמו "תאונה", בתקווה לתפוס את תשומת לב הצלמים. ניקול פלפס, עורכת מדור המסלול בחרה בנימה יותר רחומה מאשר כועסת באומרה כי היא "עצובה עבור נשים המתקשטות למצלמות בבגדים מושאלים" והוסיפה ש"זה פשוט לא נעים לצפות בכל כך הרבה מותגים בלוק אחד". והעורכת אלסנדרה קודינה סיכמה "לחפש סטייל בקרב אנשים כאלה זה כמו ללכת למועדון חשפנות ולחפש רומנטיקה". אאוץ'. האבסורד הוא, שאת כל הציטוטים הנ"ל ניתן למצוא לא באתר עצמו אלא, תחזיקו חזק, בבלוג של ווג. אז להיות בלוגר זה בסדר אם אתה גם כותב במגזין? ואם יש לך בלוג ואתה לא מצטלם זה חוקי?
מיותר לציין, שההתבטאויות הנ"ל משכו כמות נכבדה של תשומת לב. ראשית, באופן לא מפתיע, מהבלוגרית סוזנה לאו (הידועה בשם סוזי באבל) שהגיבה בחשבון הטוויטר שלה: "בלוגרים שלובשים בהשאלה בגדים עושים באופן גלוי את המקבילה למה שהמגזינים עושים באופן מוסתר - משלבים בהפקות אודיטוריאליות מותגים שקונים שטחי פרסום". ובכן, פרימן טוענת, ובצדק, שהציוץ של לאו חוטא למטרה שלה, שאמורה כביכול להצדיק את קיומה, אבל בעצם מהווה גול עצמי, שכן בדיוק בהבדל שבין הגלוי לסמוי נעוצה הביקורת.
בהמשך מגיעים הטוקבקים, ואתן יכולות לתאר לעצמכן את הרוחות הלוהטות והגיצים שעפו שם. השורה התחתונה על פי הגרדיאן מופנית כלפי קהילת הבלוגרים: "משחקים בכם. בוקר אחד קמתם וגיליתם שווג ירו טילים לעבר חשבונות האינסטגרם שלכם. ואתם בתגובה נתתם להם עוד פרסום בטורים שלכם. אבל עורכות ווג הן מהנשים החכמות ביותר שפגשתי. והראיה לכך - כשהעיתונות המודפסת גוססת בכל העולם, ווג ממשיך להצליח יותר מאי פעם. מוניטין של ילדות רעות אף פעם לא מזיק - ראו ערך אנה ווינטור. וכך מחדש הוכחתם את מקומן בצמרת של עץ האופנה".
