סיפור בג'ינס: פרשנות מטריפה של קורס הדנים בשנקר

בווידיאו: תצוגת הבוגרים של שנקר לשנת 2016.

מסתבר שלג'ינס יש קשור עמוק לסיפורי חיים שונים ולזיכרונות ילדות. במהלך קורס הדנים במכללת שנקר עלו סיפורים אישיים יפים, משעשעים, ונוגעים ללב. כל סטודנט - תלמידי שנה שנייה - הציג את החיבור שלו לעולם הדנים, וכל סיפור שימש בסיס למחקר ולהשראה. הקורס נעשה בתמיכה ובליווי של קסטרו, וכך עברו התלמידים התנסות מלאה של עיצוב ותכנון מול הייצור של הרשת. את הפרויקט ליווה שחר דנציגר המעצב הראשי של המותג. כל סטודנט עשה פרויקט ג'ינס שכלל דגם אחד של קסטרו - לו העניק פרשנות עיצובית משלו - ושאר הדגמים בעיצובו המקורי. צפו בעיצובים היפים.

"כשהייתי בת 6 אח שלי רצה לעשות חור במקל עם מקדחה כדי להשחיל בתוכו שרשרת ברזל. עזרתי לו, והמקדחה נתקעה לי בשיער. היו צריכים לגזור לי את השיער ונוצרה לי קרחת באמצע הראש. ההורים שלי קנו לי כובע ג'ינס עם פרח סרוג צבעוני, והכובע מסמל בעיניי שילוב בין עולם נשי וגברי. בפרויקט שלי החלטתי לשלב את עולם כלי העבודה הגברי ועולם הסריגה הנשי, וזה בא לידי ביטוי בגזרות ובצבעוניות".

"בפעם היחידה שראיתי את סבא וסבתא שלי רבים, זה היה בגלל ג'ינס העבודה של סבא. סבתא חשבה שהג'ינס לא ראוי ללבוש, וסבא שלי אמר שרק עכשיו סוף סוף רואים את כל העבודה שהוא השקיע בו. רב מה שקרה לג'ינס הזה ברכבת של סבא. הוא בנה בחדר בבית דגם מיניאטורי של עיר עם תחנת רכבת ענקית בסגנון אוסטרי, ארץ מולדתו. את הפרויקט שלי בניתי בהשראת הרכבת, בהשראת גבעות אוסטריות תוך משחק עם קטן וגדול, אשליה ומציאות".

"הקולקציה שעיצבתי היא בהשראת הסרט המקורי של 'צ'ארלי בממלכת השוקולד', שנות השבעים ועטיפות ממתקים. בקורס דחפתי את הג'ינס לכוונים חדשים מבחינת צורה וצבע על מנת לתת חוויה מתוקה - כמו לאכול שוקולד בפעם הראשונה".

"נקודת הפתיחה של הפרויקט הייתה סיפור ההתנגדות שלי לקונפורמיזם עוד מגיל צעיר, כמו גם תהליך היציאה מהארון. במחקר שאבתי השראה ממהומות סטונוו?ל בניו יורק של 1969 ומולם הצבתי את דמות עקרת הבית האמריקאית של שנות ה-50. במערכת לבוש אחת שילבתי את הסינר האיקוני של עקרת הבית בז'קט ג'ינס עם שרוולי פוטר בגזרת אוברסייז. מכנסי הג'ינס הקלאסיים הולכים ונפרמים וחושפים נצנוצים של אבני סברובסקי רקומות אחת-אחת. במערכת הלבוש השניה יש ז'קט מחויט ארוך, שחלקו האחורי נפרם, ותחתיו מגלים טופ דמוי מחוך ומכנסי ג'ינס המדמים מכנס מחויט".

"הפעם הראשונה שהייתי עם אבא שלי במחצבה הייתה חוויה מופלאה עבורי. גודל המחצבה וצבעיה הרכים והמהפנטים עטפו אותי לתוך העולם של אבא שלי, שעד אותו יום היה חבוי בתוך כיס חולצתו, סגור בלו"ז ורשימות. מערכות הלבוש שעיצבתי הן בצבעים ובטקסטורה של המחצבה, בשילוב של גזרות נשיות וגבריות מבד ג'ינס".

"ההשראה לפרויקט מתחילה בקלמר הג'ינס הישן והמוכתם שלי, ונכנסת עמוק לתוך עולם השרבוטים שלי. הייתי מציירת בכל מקום - כוכבים ולבבות ודמויות אופנה בסוף המחברת. בתור ילדה היה לי חלום שיום אחד הציורים שלי יהפכו לבגדים אמיתיים. הז'קט שעיצבתי הוא מג'ינס שהלבנתי וציירתי ידנית על כולו. מתחת יש שמלת אוברול מג'ינס עם כתפיות צמה. עבור קסטרו עיצבתי אוברול עם פאצ'ים שכל פאץ' הוא איור שלי".

"ההשראה שלי הייתה השילוב בין סיפורם של העבדים השחורים בארה"ב, בעיקר הבגדים שאולצו ללבוש בידי האדונים, לצד נושא הדרס-קוד. שילבתי אלמנטים של מחוכים לצד אלמנטים מעולם העבדים. אלמנטים "נשיים" השתלבו עם אלמנטים "גבריים" במטרה ליצור בגד כובל ומגביל שמידתו גדולה מזו של הלובש, כדי לטשטש במידה מסוימת את הגבולותהמגדריים. ליצור פשוט בגד כבגד ולא בגד עבור מגדר מסוים או זהות מסוימת".

"כשהייתי בת 8 דודתי עזבה את הארץ לגור בפריז, והפחד שלי ממטוסים הוביל אותי להכין עבורה תיק שישמור עליה במטוס. לקחתי מהארון את הג'ינס של אמא ובעזרת מספריים, דבק וכלי תפירה יצרתי תיק עם רצועות ארוכות, עד כדי כך שהתיק נגרר על הרצפה. הסיפור הוביל אותי לטייסת משנות ה-30, אמיליה ארהארט. מצאתי דמיון בדמותה לדודתי, שעלתה על המטוס במסעה האחרון על מנת להקיף את
העולם ומעולם לא שבה. בראשי נוצר חיבור בין אמיליה הטייסת לדודתי, שתיק הג'ינס שהכנתי עבורה מציל אותה מהתרסקות המטוס של אמיליה".

"איך בובת ברבי יכולה להשפיע בצורה שלילית על נשים? נקודת הפתיחה של הפרויקט שלי היא זיכרון ילדות שבו הייתי משחק עם אחותי הקטנה, שתמיד רצתה להזדהות עם בובת הברבי שלה. מפה לשם חקרתי את השפעתה על הילדות מהגיל הכי קטן שלהן, ואיך בהמשך זה משפיע עליהן כנשים מבוגרות יותר. הרזון ההזוי, השלמות הלא מציאותית, ההצלחה בכל התחומים. וזה הרעיון שרציתי להעביר בצורה הומוריסטית המאפיינת את הצללית והצבעוניות של עולם הברביות, בשילוב חומרים ואלמנטים המזכירים את הניתוחים
הפלסטיים והבוטוקס".

"בחרתי לעסוק בסיפור על חיי האישיים. גדלתי במשפחה של עובדי כפיים חרוצים, אבא צמיגאי וסבא מסגר, ומגיל קטן ועד היום אני נוהג לעבוד איתם יחד. בד בבד אני מקדיש את חיי ואת לבי לאופנה, תופר ורוקם בעצמי שמלות כלה וערב. כחלק מהפרויקט שנקרא "גבר, גבר!" חילקתי בדי דנים, חוטים ואביזרים לגברים הסובבים אותי, וביקשתי מהם ליצור עבורי פיתוחי בדים שישמשו בשבילי השראה. כל אחד הביא את עולמו לתוך הבד, ומשם יצרתי את הקולקציה. בפרויקט הצגתי את השילוב בין שני העולמות המנוגדים הללו, שמשלימים זה את זה בחיי. במערכות הלבוש עשיתי שימוש בחומרים כמו מתכת, גומי לתיקון תקרים, תחרות ו"פרווה" שיצרתי, העשויה כולה מבדי ג'ינס פרומים".

"כל המבוגרים היו ילדים קודם (אבל אחדים זוכרים זאת): כובע ג'ינס שמסמל חברות וחולצת ג'ינס שעוברת מקטן לגדול, שניהם הובילו אותי לסיפורו של הנסיך הקטן. אם זה נחש שבלע פיל והוא לא ציור של כובע, או חברות חזקה ועמוקה שנקטעת ברגע אחד. הדגמים שיצרתי משקפים את הנאיביות הילדותית שמתפתחת לתחכום שלקוח מהחיים הבוגרים. הקולקציה ברובה עשויה אך ורק מג'ינס גולמי שבחלקו עבר תהליך של הלבנה והדפסה".

"מה היה קורה אם היו רואים מה מתחולל בכיסים שלי, מה היה קורה אם לאנשים הייתה ראיית רנטגן? היו מגלים את כל מה שנסתר וכבול אצלי".

"הקולקציה שלי מדברת על שני העולמות השונים שלי ושל אבא שלי. אבא מגדל ומאלף סוסים, הוא טיפוס מאוד כפרי, מחובר לטבע ולחיים הפשוטים עם הערכים של פעם. אני מאוד מתחבר לאורבניות שבעיר הגדולה, לקצב המהיר של העולם המודרני. תוך כדי בניית הקולקציה חקרתי והתייחסתי לג'ינס "רנגלר" שאותו אבא שלי לובש באופן קבוע כל יום ושילבתי בתוכו את העולם שלי ואת עולם האופנה בעיר הגדולה. צבעתי חלק מפריטי הג'ינסים הכחולים בשיטת deep dye בצבע שחור, ושילבתי בדי פשתן בגווני אפור ושחור".

צילום וסטיילינג: אביב אברמוב
שיער: זק אלמוג
דוגמניות: אביטל לאנגר ומריה לפיקובה לרוברטו וR&R
ע.סטייל וע.צילום: מאור אומזגין