בווידיאו: הטריילר לסרט "למכור את איסובל".
סרטי חטיפות מבוססים לא פעם על סיפורים אמיתיים, אולם הפעם בתפקיד הראשי של סרט החטיפה המטריד "למכור את איסובל" - משחקת דוגמנית שהסרט מבוסס על הטראומה שהיא עצמה עברה לפני 14 שנים. פרידה פארל נחטפה, סוממה ונאנסה בברוטליות במשך שלושה ימים במרתף חשוך בלב העיר לונדון. שנים אחרי שהסתירה את החוויה הנוראית שעברה, היא מוכנה לחשוף את סיפורה הטראגי, כדי לעורר מודעות לנושא הסחר בנשים.
על פני השטח הכל היה נראה רגיל. דוגמנית בלונדינית מהממת בשנות ה-20 לחייה נעצרת ברחוב קניות עמוס בלונדון על ידי אדם בחליפה אפורה. הוא מציע לה לדגמן עבורו ונותן לה את כרטיס הביקור שלו. אחרי הכל, זו לא הפעם הראשונה שהיא מקבלת הצעות דוגמנות מאנשים שנתקלו בה ברחוב והתרשמו מיופיה. הוא סיפר לה ששמו פיטר ושאל אם היא מוכנה להגיע לאודישן לפרסומת של הארלי דיווידסון במקום מרכזי בווסט אנד. ברחוב הארלי ליתר דיוק - ממש כמו המותג. לא היה לה אפילו חשד קל שמשהו לא כשורה בהצעה שלו. פיטר נראה אדם רציני כבן 50. על אף הרושם הטוב שהותיר בה, היא בדקה את הפרטים שבכרטיס הביקור שלו והתרשמה לטובה מהאתר שלו. גם בן הזוג שלה דאז לא חשד בכלום.
למחרת היא הגיעה לאודישן והכל הלך כמתוכנן. היא נכנסה לאולפן צילום מרוהט היטב, שם המתין לה פיטר עם עוזרת צילום. פיטר צילם אותה ושלח אותה הביתה. למחרת הוא התקשר אליה, סיפר לה שהלקוח אהב את התמונות והציע לה סכום של 7 אלף אירו לחצי יום עבודה. פרידה הסכימה וחזרה שוב אל האולפן שנמצא בקומה החמישית של הבניין, שם קיבל אותה פיטר בחיוך. כשנכנסה, היא שמעה את פיטר נועל את הדלת וראתה אותו מכניס את המפתח לכיס. מהר מאוד הוא ניגש אליה, שלף סכין ואיים עליה. אז החל סיוט בלתי יתואר שנמשך שלושה ימים - בהן הוחזקה בשבי בדירה ואז גם במרתף בבניין, סוממה מספר פעמים ונאנסה ע"י 4 או 5 גברים שונים. כשהוחזקה כשפחת מין - היא הביטה מחלון הסורגים שבמרתף אל הרחוב הכי עמוס בלונדון ותהתה איך זה שאף אחד לא שם לב למצוקתה. הרעיון שאישה נמצאת בשבי ועוברת עינויים ברחוב הכי מרכזי בלונדון הוא ביסודו מזעזע.
היום, 14 שנים אחרי המקרה ההוא, פרידה בחרה מיוזמתה לחיות מחדש את הסבל שעברה בסרט חדש ולחשוף לעולם את סיפורה. בכתיבת התסריט, המבוסס על האירועים שהתרחשו במהלך קיץ 2002, פרידה לא עשתה שום מאמץ כדי לרכך את האמת. עד לאחרונה, רק קומץ קטן של אנשים ידע על סיפור חטיפתה, ביניהן אמה ובעלה הבריטי, כריס פארל, דיג'יי לשעבר מרדיו "Heart fm". הסרט הוקרן בלונדון ביום חמישי האחרון וזכה בפרס האינדי לסרט העצמאי הבריטי הטוב ביותר באירוע Raindance Festival.
"זה היה כמעט דבר טוב שהייתי מסוממת"
לרגל יציאת הסרט, פרידה התראיינה ל"טיימס" וסיפרה פרטים נוספים על המקרה. בעת החטיפה, היא הייתה פרידה סזו, דוגמנית ממאלמו, שוודיה, מזכירה רפואית ובתו של עיתונאי. היא רצתה להיות שחקנית ועברה ללונדון כדי ללמוד משחק. אז גם עסקה בדוגמנות. אחרי שקיבלה הצעה מפיטר, עברה את האודישן והגיעה ליום הצילום - חייה השתנו לחלוטין. "נכנסתי לדירה, הסתובבתי וחשבתי לעצמי, 'רגע, הוא הוציא את המפתח ושם אותו בכיס. למה הוא עשה את זה?'". הוא ניגש אליה ושלף סכין, "הוא לא תקף אותי עם הסכין. הוא לא עשה משהו מטורף. אני רק זוכרת שעמדתי במסדרון. ראיתי אותו מתקרב והרגליים שלי לא זזו". מהחשש שהיא עומדת להקיא, פרידה ביקשה ללכת לשירותים. הוא נתן לה ללכת רק לאחר שהבטיחה לו שתשאיר את התיק והטלפון שלה מאחור.
היא שקלה לנסות לעבור דרך החלון הקטן שבשירותים אך ידעה שקפיצה מהקומה החמישית צפויה להסתיים במוות מיידי. היא בחרה לחזור אל פיטר שהמתין לה עם הסכין. הוא הושיט לה תחתונים וביקש ממנה ללבוש אותן. אחר כך הוא הגיש לה כוס חלב, שככל הנראה הייתה מהולה בסמים. הוא אילץ אותה לדגמן ואז הכריח אותה לבצע בו אקט מיני. את מה שקרה אחר כך היא לא ממש זוכרת. הדבר הבא שהיא זוכרת זה שהיא התעוררה במיטת יחיד בחדר ריק, עדיין לבושה בחזייה אך ללא תחתונים. פיטר נכנס, נתן לה כריך חביתה - גם הוא מהול בסם - ומכאן הסיפור נהיה אפילו קריפי יותר. פרידה זוכרת שהיא התעוררה במרתף. מבעד לסורגים שבחלונות ניתן היה לראות את רגליהם של הולכי הרגל ברחוב הארלי. כשהייתה לבד היא חיפשה משהו שתוכל להשתמש בו כנשק אך פיטר כבר שקל כל צרה שלא תבוא והסיר הכל: דלתות של ארונות, מגירות ואפילו את מושב האסלה.
זוכרת גבר שחור, סיני וגרמני
פרידה סיפרה ששהתה שם במשך שלושה ימים, במהלכם מספר גברים הגיעו למקלט כדי לקיים עימה יחסי מין. היא זוכרת גבר שחור, סיני וגרמני, "היו בסך הכל בין 4 ל-5 גברים", היא משחזרת. רוב הזמן היא הייתה תחת השפעת סמים, "אני חושבת שזה היה כמעט דבר טוב שהייתי מסוממת. אם הייתי זוכרת את כל הדברים שקרו לי שם, כל חיי לא היו מספיקים לי כדי להתאושש מזה". ובכל זאת, בעדותה, פרידה זוכרת הרבה היבטים מוזרים של הסיוט שלה: את כוס החלב, כריך החביתה, המטבח שהיה מרוקן ממגירות.
היא חששה לחייה וכמעט איבדה כל תקווה, רק שאז פיטר עשה טעות מגושמת. ביום השלישי הוא סיפר לפרידה שמישהו חשוב עומד להגיע ושהיא צריכה להתנהג בהתאם. הוא מיהר החוצה ולא טרח לנעול את הדלת. היא ניצלה את ההזדמנות ויצאה משם בריצה. כשעלתה במדרגות היא זיהתה את הכניסה למקום אותו בניין אליו נכנסה שלושה ימים קודם לכן. "פשוט רצתי הכי מהר שאני יכולה. רצתי דרך הדלת המסתובבת, פניתי ימינה ופשוט רצתי רחובות על גבי רחובות". היא מספרת שלבסוף נעצרה ולקחה מונית לבית של חברה, שלא שאלה יותר מדי שאלות. היא לא רצתה ללכת הביתה כי פחדה להישאר לבד. משום מה, לא עלה בדעתה להתקשר לחבר שלה, שממנו נפרדה לאחר האירוע. היא הייתה משוכנעת שלעולם לא תוכל להסביר לו מה קרה ופשוט לא יצרה איתו קשר שוב.
היא כן התקשרה לאמה, מרגרטה בת ה-67, שסיפרה ל"דיילי מייל אונליין" על השיחה ההיא. "זה היה פשוט נורא. פרידה התקשרה אליי כמה שעות אחרי שהיא ברחה מהדירה. היא לא ידעה את נפשה, בכתה בלי הפסקה. מיד הזמנתי כרטיס טיסה ללונדון והגעתי אליה. לשמוע שהבת שלך עברה חוויה כזאת מחרידה ממש שבר לי את הלב". אבא של פרידה סירב לדון בחוויה הקשה שעברה בתו. מאחר שלא נותרה שום ראייה לסיפור הנורא שלה, הרבה פקפקו באמינותו. העיתונאי שראיין את פרידה עבור הטיימס שאל אותה אם היא אי פעם חשבה לעצמה שאולי המוח שלה תעתע בה בגלל הסמים שלקחה ושאולי חלק מהדברים שסיפרה לא באמת קרו. היא השיבה: "לא. יש לי זיכרון ויזואלי חזק מאוד של הדירה שלו. אני יכולה לצייר לך אותה במפורט".
"השוטר רק שאל אותה אם היא נכנסה מרצון לדירה ומה היא לבשה"
רק 4 ימים לאחר שברחה היא פנתה להתלונן במשטרה, ש"איבדה עניין" כשנודע לה שהיא נכנסה לדירה של פיטר מרצונה. המקרה לא זכה להתייחסות רצינית ופיטר מעולם לא נתפס. "אחרי שהגעתי ללונדון, הלכנו למשטרה, אך הם לא האמינו לסיפור שלה", סיפרה אמה, "השוטר פשוט המשיך לשאול אותה אם היא נכנסה מרצון לדירה ומה היא לבשה. הם לא רצו להאמין שמשהו כזה יכול לקרות בשכונה כזאת יוקרתית בלב לונדון". המשטרה סיפרה לפרידה שהדירות באזור נשכרו על בסיס שבועי ושפיטר ככל הנראה שילם על הדירה במזומן. המשטרה הודיעה לפרידה שטביעות אצבעותיו של פיטר לא תאמו לאף אדם במערכת שלהם ושמספר הטלפון שלו מפנה לסים זמני שלא פעיל מאז. האתר שלו הוביל למזרח אירופה, אבל שם קו החקירה הסתיים. פיטר הצליח לבצע פשע מתועב - ולצאת מזה ללא עונש. דובר משטרת מטרופולין מסר שהמקרה קרה לפני זמן רב מדי כדי שהם יהיו מסוגלים לאתר את כל הפרטים.
פרידה המשיכה הלאה עם חייה. בחג המולד של שנת 2005 היא פגשה את כריס פארל והם התחתנו כעבור חמישה שבועות. בני הזוג חיים עכשיו בלוס אנג'לס וכריס עובד בתחום השיווק באינטרנט. בשנת 2010 פרידה הקימה חברת הפקות, Development Hell Pictures, יחד עם גלין טרנר. פרידה סיפרה לגלין את הסיפור שלה וביחד הם כתבו את "למכור את איסובל" שצילומיו החלו ב-2013.
