מג'קי ועד מלניה: כיצד השפיעו התמורות בארה"ב על אופנת הנשים הראשונות?

בווידיאו: מאחורי הקלעים של הפקת האופנה עם מלניה טראמפ במגזין הארפר'ס בזאר, שצולמה בדירתם המוזהבת של הזוג, ינואר 2016.

על אף דימוייה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והתדמית השיווקית שלה כמעצמת החופש והפרט, ארצות הברית היא אחד המקומות השמרניים ביותר על הפלנטה. בארצות הברית הומצא הדרס-קוד, אותו מסר מוסכם בין פרטים על מה מתאים או לא מתאים ללבוש בסביבת עבודה/נשפים, בארצות הברית הומצא הפוליטיקלי קורקט, וכולנו ראינו מה קרה לנשיא שהחליט להשתעשע בחדר הסגלגל עם אישה שלא היתה אשתו. ללוויה הממלכתית של אשתו של נשיא צרפת שנפטר בסמוך לאותם אירועים הגיעה גם אשתו החוקית וגם פילגשו מזה עשרים שנה - ואיש לא הניד עפעף.

יש עוד דוגמאות מכל הסוגים והמינים לכך שארצות הברית היא המדינה השמרנית ביותר בצד החופשי של הפלנטה, עם כל הכבוד לתרבות הפופ המשוחררת שלה (שעדיין לא יכולה להתחרות בתוצרים של האחיות מאירופה ומאסיה). לכן, כשדוגמנית עבר יפהפיה ועילגת מהבלקן הופכת לאישה הראשונה של ארצות הברית, זוהי תנועת מחוג חדה שמצביעה על שינוי הרבה יותר גדול שעובר על היבשת הצפונית מערבית, ברמה התרבותית.

הבחירה המפתיעה היכתה גלים שנותחו כמעט מכל זווית אפשרית, אבל בחירתה של הגרסה הלבנה של הקרדשיאנס לבית הלבן היא הזדמנות נפלאה לצלול להיסטוריה של המשפחות הראשונות ובעיקר למלתחותיהן של בעלות הבית הזמניות, ולבחון כיצד משתקפת התרבות המערבית וערכיה דרך תלבושתה של האישה שאמורה לייצג מהי ליידי לעם האמריקאי.

המושג "הגברת הראשונה" הוא לא תפקיד רשמי, אבל הוא הפך במרוצת השנים להרבה יותר מזה. ולמרות שהתפקיד הפך לתפקיד חובה בבית הלבן הוא יכול להיות מאויש על ידי דמות נשית דומיננטית בחייו של הנשיא, אבל אם דיברנו קודם על השמרנות האמריקאית - נסו לדמיין מתמודד רווק או אלמן או חלילה גיי, במירוץ לנשיאות. האישה הראשונה משמעותית בקמפיין לא פחות מהנשיא עצמו, והם יחד הזוג שאמריקה רוצה לראות בו את עצמה.

סקירה זריזה של הנשים הראשונות בהיסטוריה של ארצות הברית מעלה רוב מוחץ של דמויות מסוג לורה בוש, ברברה בוש, אלינור רוזוולט וכדומה. נשים שנראות רפובליקניות להדהים ללא קשר למצע הפוליטי שלהן. פנינה מסנוורת ברשימה, סטייה חדה בגרף הסטייל של הנשים הראשונות היא כמובן ג'קלין קנדי אלילת השיק.

מעבר לאלגנטיות המובהקת, התאפיינה קנדי בסגנון צעיר, נוטף סטייל וגם תעוזה במכנסיים, שמלות מיני (לא מיקרו) ובכלל סגנון אופנתי מתקדם ומתחכם עם כובעים ואביזרים שלא נראו קודם במפה הפוליטית האמריקאית. גם הבחירה המודעת במעצבים אירופאים, צרפתים בעיקר, הפכו את הסגנון של הגברת הראשונה למעיז וקורא תיגר.

המשפחה הראשונה של קנדי, שהביאה ילדים קטנים לבית הלבן לראשונה מזה דורות, בישרה מסר של חידוש וחדשנות, ביטוי לרצון של העם לראות אמריקה אחרת. אמריקה משוחררת יותר, חיה יותר, יפה יותר, אפורה הרבה פחות.

את דימוי המשפחה היפה ההיא נמצא במשך ארבעים שנה מאוחר יותר מאכילה עשרות דימויי אופנה, הפקות וסרטים וכל ביטוי ויזואלי אחר בתרבות הפופ, כאשר הזכיר מכולם הוא כנראה ההפקה המפורסמת ממגזין ווג של בראש פיט ואנג'לינה ג'ולי ושלל ילדיהם העלילתיים שהקדימו את המאוחר. אפילו סופה הטראגי לא עמעם את יופיה של המשפחה הראשונה הסקסית ביותר, אולי להפך - הוסיף לה נופך רומנטי והפך אותה למיתוס.

הקפיצה הבאה של הסטייל בשורת נבחרי הציבור האמריקאים היא דווקא, באופן כמעט אירוני, משפחת קלינטון. ביל החתיך והילרי הנאה ובתם צ'לסי המתולתלת היו חידוש מרענן בנוף. אמנם לאור הנשים הראשונות האחרונות משעשע לראות בהילרי דמות מרעננת ברמת הסגנון והמסר האופנתי, אבל אז - אולי בחסותו של ביל, האנרגיות הקופצניות והשיער הבלונדיני עם החיוך התמידי, הילרי היתה יחסית נועזת. גם עלעול בתמונות ישנות שלה מוכיח שהסגנון האופנתי שלה נטה לצד השמאלי, המעט שובב והמעיז של המפה. ובכלל, שהסגנון האישי שלה קיים.

בעת כהונתה כגברת ראשונה גילתה קלינטון תעוזה צבעונית בבחירת בדים לא שגרתיים כחליפות משי או חליפות שלושה חלקים בצבע אחיד. הילרי תמיד היתה אישה של מכנסיים, ולא אישיות אופנתית בהגדרה, אבל העיזה לשדר צבע, במלוא מובן המילה ואף בכפל במשמעות המילולית. איך הגיע הזוג האפרפר בוש לבית הלבן אחרי כהונת קלינטון זו כבר שאלה אחרת, אבל את הצבעים הזוהרים שקישטו את וושינגטון אחר כך דרך הזוג אובמה - לא היה אפשר לפספס.

מישל אובמה, הגברת הראשונה שהצטלמה לשלושה שערים של ווג, היא מעין גרסה זוהרת של הגברת הראשונה של הטלוויזיה - אופרה ווינפרי. באישיות טפלונית שדבר לא נדבק בה, עם אומץ להעז ולעשות, וגישה כללית של אחת שאף אחד לא מכפכף, מישל מייצגת עוצמה נשית והעצמה נשית. אם לורה בוש היא סוג של מרתה סטיוארט - את הארכיטיפ הזה לאישה הראשונה הקהל האמריקאי הוכיח שהוא לא רוצה.

הקהל רוצה ביונסה והקהל קיבל ביונסה בבית הלבן - אישה חזקה, יפה, בטוחה בנשיות שלה, פמיניסטית מהסוג החדש.
האם העם האמריקאי התמכר למנהיגים שנראים כמו כוכבי תרבות פופ? האם בהשוואה לאבק הכוכבים של הזוג אובמה נראו הקלינטונים מבוגרים ועייפים ודהויים?

פני הדור כפני הכלב נאמר פעם, לפני כמה אי שנים לראשונה, ונראה שבכל דור מאז. האם משפחת טראמפ היא פני הדור? דור שמעריץ ממון ופרסום ותהילה של היפים והעשירים, בין אם הבינה קורנת מהם ובין אם לא? האם הדור מאס בממלכתיות? האם הדור מחפש ריגושים מעל כל דבר אחר?
אולי. בינתיים נתנחם באישה הראשונה הלוהטת ביותר שידעה אמריקה ובמשפחה הצבעונית ביותר שתאכלס את הבית הלבן.