טרנד מדי העבודה: איך קרה שפתאום לכולנו מתחשק להתלבש כמו פועלות?

אחד המושגים המדוברים לאחרונה בקרב חוזי הטרנדים והמגמות הוא אופנה "יוטילטריאנית". מקור המושג בפילוסופיה של המוסר, ולמעשה הוא שאוב מהמילה האנגלית utility - תועלת. ת?ו?ע?ל?ת??נו?ת, בתרגום לעברית, היא תורה הקובעת כי ערכה של פעולה נקבע על פי תרומתה לתועלת הכללית. בכך מהווה התועלתנות תורה הבוחנת את המעשים על פי תוצאתם, ולא על פי חשיבותם הערכית. כך כל מעשה נבחן, על פי התפיסה התועלתנית, באבן הבוחן הבודקת האם הוא "מביא את הטוב הרב ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים".

בתרגום לאופנה הכוונה כפולה - מחד מדובר בבגדים לבישים, פרקטיים, כאלו השואבים אלמנטים מעולם בגדי העבודה - סרבלים, בדי כותנה גסים, ריבוי כיסים, גזרות נוחות שאינן רפויות מדי או הדוקות מדי. מכאן ההקשר המילולי - אופנה תועלתנית, כזו המבטאת תפיסת עולם שבה הבגד משרת את האדם הלובש אותו.

אבל הקשר בין הפילוסופיה לאופנה הזו עמוק יותר. תפיסת המוסר התועלתנית עמדה בבסיסה של האידיאולוגיה הסוציאליסטית, ובכלל אפיינה את המשטרים הטוטליטריים ששלטו בתרבות של שנות הארבעים. אחדות השורות, העדפת הפרקטיקה על פני הרוח ובוודאי על חשבון הביטוי האישי, היא שהביאה לאופנה שמתוארת בספרי ההיסטוריה כאופנת המלחמה, אופנה שדומה באופן חשוד לזו המוגדרת היום כיוטילטריאנית על ידי המגזינים.

אפילו בארץ השבתו לחיים (המוצלחת!) של המותג "אתא", המזוהה יותר מכל עם תקופת הצנע של שנות החמישים, משקפת את הטרנד. "בגדים שהזמן והאדם הלובש אותם מועיל להם", נכתב במוטו הרשמי של המותג המקומי, תוך הבטחה ש"העיר ואנשיה, היחסים המתקיימים ביניהם,
הם ליבה של אתא".

רק לפני כשנתיים נרעש עולם האופנה מבשורת ה"נורמקור" אשר ביטאה על פי פרשנות סוציולוגים את הכמיהה לקהילה בעידן הטלפון החכם. אם במשך למעלה מיובל פעל האדם בשם הזכות לביטוי עצמי, הרי שב-2014 ביקש האדם את חיקה החם של הקהילה על ידי ביטול הדגשת ייחודו והצהרת כוונותיו להתמזג בקבוצה.

אבל מעבר למגמה של ההשתייכות ייצג הנורמקור גם תחושת שובע עד כדי בחילה מהמטריאליזם המערבי, קפיטליזם. "לא נקנה כל עונה בגדים חדשים כי אמרתם לנו לעשות את זה, אנחנו יכולים ללבוש את אותו ג'ינס ואותה טי-שירט שנים".

כעת האופנה התועלתנית מביעה לא רק תגובת נגד לקפטיליזם שאחראי על הטרנדים, אלא ממש יריקה בפרצופו באומרה - "לא רק שלא נקנה טרנדים שמתחלפים בכל עונה, אלא נקנה הרבה פחות כי נצטרך לקנות פחות. כלומר נקנה בגדים פרקטיים".

אלא שבבגדים ה"פרקטיים" אין בעצם הרבה פרקטיקה אמיתית. בעולם שבו אנחנו חיים, אין שום תועלת אמיתית בכיסים מרובים שדבר לא נמצא בהם כי רובנו לא עובדים בשטח (מכרה / שדה / מטע וכדומה'). אין גם תועלת אמיתית בבגדי כותנה עמידים לכביסות מרובות לאור האינפלציה במחירי ההלבשה, אין יתרון אמיתי לביגוד המאפשר תנועה גמישה ונוחה או לעובדה שגם מפגש מרובה של הברכיים עם הרצפה לא ישחוק את בד המכנסיים.

בסופו של יום, מדובר באופן אירוני מעט בטרנד ככל הטרנדים, כזה המביע געגוע עז לעולם פשוט יותר, קהילתי יותר, רומנטי יותר. בעיקר כזה שיכול אולי להיראות רומנטי רק למי שלא היה שם באמת.

צילום הפקת האופנה: מיכאל טופיול, סטיילינג: אנה מירקין לסולו, איפור: רונאל גושן, שיער: עדן ירושלמי, ע.צילום: תמיר מוש.