עידן לרוס נחשב כיום לאחד ממעצבי האופנה המקומיים הכי מדוברים בארץ. המבקרים התעלפו מהתצוגות שהעלה בשני שבועות האופנה האחרונים בגינדי, אניה בוקשטיין כמעט ולא זזה לשום אירוע בלעדיו, בר רפאלי בחרה בשמלה שחורה בעיצובו להשקה מסוקרת של ה. שטרן כשהיתה בהריון עם ליב, רונית אלקבץ ז"ל לבשה עיצוב שלו בטקס פרסי אופיר ("התגשמות חלום"), והרשימה ממשיכה עם ליאל דניר, יעל אבקסיס, נסטיה ליסנסקי ועוד רבות. גם גדי אלימלך אחראי לכמה מהשמלות האיקוניות ביותר שנצפו בשנים האחרונות על מיטב סלברטאיות ארצנו. יובל שרף בפסטיבל קאן, יעל אבקסיס בפסטיבל ונציה, שמלת הכלה בעלת השרוולים התפוחים של נינט ההריונית ולקוחות קבועות כמו סנדרה רינגלר, מיה דגן ואפרת גוש. כמו כן, עורכות האופנה הבכירות בארץ נוהגות ללבוש פריטים בעיצובו כשהן מתארחות בתצוגות הפאשן וויק מעבר לים. ומה משותף לשניהם? גם לרוס וגם אלימלך התחילו בכלל בתור סטייליסטים - כאלה שבוחרים ומלקטים בגדים ואקססוריז לצילומי אופנה, פרסומות, תכניות טלוויזיה וקטלוגים.
אלימלך, למי שלא זוכר, היה מזוהה בעבר כסטייליסט הצמוד של נינט ומי שהיה אחראי בפועל על ההלבשה בתוכנית "המהפך" המיתולוגית. הוא עשה את המהפך בעצמו לפני שש שנים, כשחצה את הקו ממסגנן למעצב. בשנים האחרונות, לא מעט סטייליסטים בארץ ובעולם ביצעו את הצעד הנועז וזכו להצלחה מרשימה, מה שמעלה את השאלה - האם עבודה כסטייליסט מהווה קרש קפיצה לפתיחת מותג אופנה? או שאולי דווקא ההתעסקות עצמה בסטיילינג היא זו שמציתה את הנפש לעבר מחוזות היצירה?
"רוב הסטייליסטים שבאמת עובדים שנים ועושים קמפיינים וקטלוגים, באיזשהו שלב מייצרים בתוכם שאיפה לעשות בגדים בעצמם. זה החלום", מסביר גדי אלימלך את הקשר לדעתו. "יש כאלה כמו ראובן כהן שכל כולו בסטיילינג ויש אחרים שמקבלים תיאבון עם העבודה".
אצלו דווקא מדובר בעצירה בדרך שהתעכבה הרבה מעבר לצפוי. "אני תמיד ידעתי שהעתיד שלי טמון בעיצוב אופנה", הוא מספר, "כבר בחופשת השחרור מהצבא כשכולם טסו להודו אני נרשמתי לבית ספר לתדמיתנות בתל אביב. הייתי נוסע כל יום מאשקלון ללמוד וישר אחרי הלימודים התחלתי לתפור שמלות כלה מהבית". במקביל, הוא קיבל הצעה להשלמת הכנסה כמלביש באולפני הרצליה. "זה היה אחלה כסף ולא יכולתי לסרב", הוא מודה היום. כך אלימלך התגלגל ונשאב לעולם חדש של עשייה, עד שבגיל 39 העיצוב התחיל לדגדג לו בחזרה.
"עשרים שנים בסטיילינג מכינות אותך פי עשר מכל בית ספר שיש", הוא אומר בדיעבד, "הייתה לי הבנה של גוף נשי, מה מתאים לכל אחת, וזה נתן לי מלא כלים לעצב. אם הייתי ממשיך בגיל 20 אני בטוח שלא הייתי יודע את כל הדברים האלה. אחרי ששנים אתה רואה הכול, אתה בשל מאוד. יש פה יתרון מאוד גדול והרווחתי את זה לגמרי". לרוס, שנכנס לעולם הסטיילינג לאחר שלא התקבל לשנקר, גם מסכים לגמרי שלניסיון שרכש בתקופה ההיא יש תפקיד מכריע בהצלחה שלו כיום.
אז בעצם הלימודים היו מיותרים? כל אחד עם שם מוכר ותקציב יכול לשכור תדמיתן.
אלימלך: "נכון, אבל קורס בתדמיתנות נותן המון כדי להבין את הפרקטיקה עצמה, כמו איך לפתח גזרה ובכלל איך להגיע לפתרונות. אפשר גם לקחת תדמיתן אבל פה נכנסת התקשורת מולו ואני ממליץ לדעת הכול לבד. ככה אפשר לתת הוראות מדויקות על מתפרים, אלכסון, ניצול נכון של הבד. השיח מאוד חשוב. זה לא פשוט לתת למישהו אחר ציור שלך ולצפות שפה נגמר התפקיד שלך כמעצב".
והפרסום הקודם עזר?
"הייתי מאוד מוכר, זה נכון, עזבתי בשיא והיו לי המון חששות כי בחנו אותי בעשר עיניים. חובת ההוכחה מאוד מלחיצה. למזלי, מההתחלה זה זרם יפה והצליח, אבל זה לא מובן מאליו".
כמו אלימלך, שזכה לאינספור איזכורים תקשורתיים לאור השינוי הקיצוני במראה של נינט, גם מעבר לים זכו סטייליסטים של סלבס להכרה ציבורית, ביניהם ניקולה פורמיקטי שאחראי לתופעה ליידי גאגא וכיום אוחז במושכות של בית האופנה דיזל לאחר שהיה מעצב ראשי בטיירי מוגלר; ולורין סקוט המנוחה שהתחילה בתור דוגמנית וסטייליסטית והתפרסמה בזכות זוגיות סוערת עם מיק ג'אגר; גם רייצ'ל זואי פרצה לתודעה באותו האופן, כמי שליוותה את ניקול ריצ'י בתהליך המעבר מתואמת אגס קימל למחזות חדשים של רזון, איפוק, אלגנטיות ובוהו שיק. בהתאם, היא הפכה לידוענית בעצמה, נטשה את כובע המלבישה וכיום היא בעלת מותג אופנה מצליח הנושא את שמה וכוכבת הריאליטי "רייצ'ל זואי פרוג'קט". המקבילה הישראלית שלה - דורין אטיאס - עדיין שומרת על מעמדה כאוטוריטת אופנה תקשורתית עם פינה קבועה במגזין של גיא פינס לצד דיי ג'וב חדש יחסית כמעצבת ובעלים ב"פטיט דוריס".
בעוד שאטיאס נכנסה לשותפות עם האשף המנוסה ששון קדם, שהביא ידע לצד מערך אופרטיבי שלם של סטודיו, תמר מרקוביץ' שלנו קפצה ראש סולו לבריכה על כל המשתמע מכך. ללא שותפים, מימון או ידע לימודי קונקרטי, היא החליטה להמר על כל הקופה לבד לפני שנה וחצי. "שילמתי מחיר מאוד כבד בגלל שלא למדתי תדמיתנות או עיצוב. לא הכרתי את כל המערך הזה של מתפרות והתעשייה, ועד היום אני עובדת גם בסטיילינג ובכתיבה כדי לעמוד בהוצאות המטורפות. כעת אני נמצאת במצב שבו אני בעצמי מממנת את הכול לבד. זו התאבדות כלכלית מטורפת, וזה גם מאיים כי פתאום יש לי אחריות על עוד אנשים שאני משלמת להם משכורות".
מה היה הרגע שבו הבנת שאת מעצבת?
"האמת, עוד לא הגיע הרגע הזה, אני עדיין לא מאמינה".
אז מה בכל זאת הביא אותך לקנות בדים ולעצב קולקציה?
"אני אוהבת לנסות דברים חדשים, והציעו לי ברזילי לעשות קולקציית קפסולה. זו הייתה חוויה מאוד חזקה. עוד חוויה מכוננת בנושא קרתה בראש השנה האחרון, בבית הכנסת בכפר שמריהו. ראיתי את אחת הנשים שם לובשת שמלה שלי לחג והתרגשתי בטירוף. הבנתי שיש פה משהו שאני לא יכולה להתעלם ממנו".
העובדה שאת עדיין נמצאת בשני הצדדים זה יתרון או חיסרון?
"לגמרי יתרון. אני עצמאית 14 שנים, אבל עולם הקמעונאות שונה מאוד מההתנהלות בהפקות בהן עבדתי כמלבישה. היום, בתור מי שעברה מהצד המסקר והבוחן, אני עוד יותר מעריצה את כל המעצבים המקומיים שפועלים פה, ומצד שני ההלבשה כיוונה אותי לדעת בדיוק מה נשים מחפשות ואיך הן רוצות להיראות. ברור לי שזה ייקח זמן עד שזה יהיה כלכלי, אם בכלל. היה לי מאוד נוח בסטיילינג, אבל העשייה והיצירה עצמה הם הדבר האמיתי בשבילי".