צפו: תצוגת הגמר של שנקר

אמש (שני) התקיימה בסמוך לגעש תצוגת הבוגרים של בית הספר לעיצוב אופנה שנקר, הנחשב בעיני רבים למוביל בישראל. מספר הבוגרים שהציג הפעם היה קטן יחסית, ועמד על 31, כשחלק מהסיבות לכך קשורות להעדפתם של בוגרים אחרים להעמיד עבודה עיונית על חשבון קולקציית גמר.

ניכר, שמספר המציגים המצומצם למדי תרם ישירות לאיכות המיצג כולו, שבניגוד לשנים קודמות התאפיין באוסף גדול, באופן מובהק, של עבודות מגובשות. עם זאת, עדיין מורגשת היטב בקרב הסטודנטים לעיצוב אופנה מגמה החותרת ליישר קו עם הלך הרוח בעולם האופנה העכשווי או עם כתב ידם של מעצבים ידועי-שם, בין היתר על ידי צלליות בנויות המתכתבות עם שנות הארבעים של המאה הקודמת או שימוש נרחב בחצאיות עיפרון. מעטים היו המציגים, שניצלו את החופש האמנותי כדי למשוך את השטיח מתחת לרגליה של האופנה המוכרת, ולהציע לה אלטרנטיבות ממשיות.

אמנם מספרם היה מועט מזה שבשנה הקודמת, אולם מקום של כבוד ניתן לעיצוב לגברים. שתיים מהיצירות הבולטות של המחזור הנוכחי שייכות ללידור אבישר ולאלירן נרגסי, ששתיהן קשורות באופן כזה או אחר למושגים של מיניות. אבישר, שכינה את עבודתו "האכזריות שבפאר", התבונן בגבריות מבעד לכוחות המנוגדים הפועלים בה. על ידי שימוש בחומרים הנחשבים אגרסיביים – החל מעורות שחורים ועד אוכפי רכיסה העשויים מתכת – ועל ידי העמדתה של חייטות נוקשה מול קווים רכים יותר, הוא ברא עולם של קונטרסט, כשאוברול העשוי חציו מבד טול שקוף וחציו מעור שחור (באופן המזכיר מרחוק את תחפושת הילדים החצויה לחתן וכלה), ממחיש זאת היטב.

מנגד, נרגסי עם העבודה "אלוקים אדירים", התמקד בפירוק קוד הלבוש הפושה בקרב אוכלוסיות המזוהות עם הכיפה הסרוגה. החולצה הלבנה המכופתרת, למשל, הוצגה במהלכים רדיקליים – שורות הכפתורים בה הוכפלו, או שצווארונה המוכר נשתל בגב. אפילו הכיפה הסרוגה נעשתה למעין כובע מצחיה, המתכתב עם אופנת הרחוב. על אף משחק השכבות הברור בקולקציה, נגרסי בחר לחשוף את הגוף הגברי, אולם בשיטות אלטרנטיביות, כמו חרכים על קו הברכיים של מכנסיים, או שסע שנשתל בגבו של מעיל עור.

כבדרך כלל, העבודות הפותחות והסוגרות את תצוגת הבוגרים מסתמנות כמשמעותיות. הראשונה הייתה קרין לייקוביץ, שתחת הכותרת 'קונטרול פריק' בראה מערכות תלת ממדיות ומפוסלות. שכבות לבד מפותלות הותכו אל תוך גזרות נשיות במובהק, המעצימות אגן, כשקשת הצבעים הבהירים יחסית מדגישה את העבודה המורכבת, שמזגזגת בין רעיונות מסורתיים באופנה, לעיצוב ממוחשב.

השלווה הזוהרת הניבטת מעבודתה של הבוגרת שסיימה את התצוגה, לי גרבנאו, אינה מסגירה את המאמץ הכרוך בה. חיבורים בין פרחים עשויים זכוכית ופימו, לבין שמלות ערב בקווים קלאסיים הם מוקד העניין. על שמלת מקסי משוסעת בצבע יין עמוק נשתלו ענפי 'פריחת דובדבן', שהזדקרו ממנה כצמד קרני איל, ועל שמלת קוקטייל קצרה בגוון חלבי, שולבו מאות פרחים זהובים, שיצרו טקסטורה ויזואלית מודגשת היטב.

צילום וידאו: אבי כהן
עריכה: בת גולן