הבוקר (שישי) התקיימה הלווייתה של עיתונאית האופנה המיתולוגית והדוגמנית נורית בת יער, אשר הלכה לעולמה לפני יומיים. בת יער נחשבת כאם תקשורת האופנה בישראל, וכמי שתיעדה מקרוב את התפתחות התעשייה ועבודת המעצבים המרכזיים בארץ ובחוץ לארץ.
בהיותה בת 16 השתלבה בקורס הדוגמניות שהקימה המעצבת הראשית של 'משכית', פיני לייטרסדורף, בשנות ה-50. כך נסללה לה הדרך לדגמן אופנה על שערי שבועונים ומודעות פרסומת, מקדמת על ידי כך את מראות כור ההיתוך, ששילבו בין מזרח ומערב. במידה רבה, היא שימשה כחזות רוח התקופה.
משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 שהתה בארצות הברית, ושמשה ככתבת לענייני תרבות, אופנה וחברה עבור ה'עולם הזה', העיתון 'מעריב' ולאחר מכן גם ל'לאישה'. על פרק הזמן הזה אמרה בראיון ל'הארץ' "יש לי כמה דברים אמריקאיים מיוחדים משנות ה-60, מהתקופה שבעלי (אברהם צוריאנו) עבד בפנטגון. כל הזמן היו 'דינר דאנס'. אנשי הצבא לבשו את המדים הלבנים ואני הייתי בוחרת שמלות, שאת חלקן שמרתי ועד היום... כשהילדים היו קטנים, הייתי יוצאת אתם להסתובב בקניונים כדי להעביר את הזמן ולנצל אותו, והייתי מחפשת דברים בשביל כל האירועים האלה."
עם שובה לארץ, ב-1975 ועד תחילת העשור הקודם, שימשה ככתבת ומבקרת האופנה של 'ידיעות אחרונות' ונחשבה כאוטוריטה בתחום, עם השכלה בתחומי האמנות, האופנה ועולם שנמצא מעבר לים. בשנת 2010 אספה את מצבור הידע העצום בו החזיקה ופרסמה את הספר 'שיכרון עיצובים: אמנות האופנה בישראל" (רסלינג), שסקר באופן נרחב, ובשילוב תצלומים נדירים, את התפתחותה של האופנה בארץ ואת כינון הסגנונות וההשפעות הרבות עליה. בפתח הספר כתב לה מעצב האופנה אלבר אלבז הקדשה בה אמר "התגייסתי לחיל האופנה ונורית הייתה לי לאורים ותומים. ממנה למדתי שבוע אחר שבוע על עולם האופנה בארץ ובעולם. על תצוגות ומגמות, מי היה אין ומי היה אאוט... וכמובן על צבעי העונה ועל ורוד פרח הפוקסיה שמקומו לא נפקד משום שהיה ועודנו, אחד הצבעים האהובים ביותר על נורית."
