מרבית העוסקים בארץ בתחום האופנה מסכימים כי אין כאן תעשייה ראויה; אין תפירת עלית ומנגד - גם לא איכות ממשית בהפקות או קמפיינים. אבל בנקודה מסוימת היה לנו מקום תחת השמש. מותג בגדי הים גוטקס, שייסדה ב-1956 לאה גוטליב ניצולת שואה מחיפה, הפך לשם דבר כאן ובעולם, ובמיוחד בשנות ה-70 וה-80. אתמול (שבת) היא נפטרה בגיל 95.
ההשראה ליצירתה הייתה הארץ - כחול הים, זהב המדבר, ירוק הגליל ואודם האבן הירושלמית - והיא שולבה עם חידושים כמו קאפ חזייה קשיח, שימוש נרחב בספנדקס, בגדי חוף ואביזרים תואמים, שהפכו את גוטקס ללהיט עולמי. בכל מקום, במיוחד בארצות הברית, הכירו את מונוגרמת הזהב של המותג והעריכו את העיצובים. כוכבות הוליוודיות ונשות מלוכה לבשו בגדי ים מבית האופנה של "גברת לאה", כפי שכונתה גוטליב. ישראל קיבלה חותמת מלכותית. נגענו בשמיים.
בתמונה: תמי בן עמי מדגמנת גוטקס בשנות ה-80
הקטלוגים, אשר רבים מהם צולמו בים המלח והיו רוויים באקזוטיקה, היו מצרך מבוקש. היום, בדומה לדגמים עצמם, הם פריטי וינטג' יקרי ערך. ליצירתם נשכרו תמיד צלמים מובילים כמו פטריק דמרשלייה וז'יל בן סימון, ודוגמניות ידועות כמו קלאודיה שיפר, אל מקפירסון, פאולינה פוריצקובה, קת'י איירלנד, קלי אמברג, רנה סימונסון, וטיירה בנקס.
אבל תמיד הייתה שם תמי בן עמי אחת, דוגמנית מרמלה עם איכויות חלומיות, אשר צלם האופנה בן לם הפך לאיקון זוהר. משולש 'גוטקס-תמי-בן-עמי-בן-לם' הוביל לכמה אימאג'ים בלתי נשכחים בתולדות האופנה המקומית.
אבל החגיגה נגמרה. גוטקס התקשו להשתלב בימי הלבוש הקוז'ואלי-אגבי של שנות ה-90. תמי בן עמי ויהודית גוטליב, בתה של לאה, אשר במשך שנים שימשה כמעצבת ראשית, נכנעו לסרטן. לאה גוטליב הזדקנה באופן טבעי. החברה נמכרה ב-1997 ומאז עברה מיד ליד. מעצבת מוכשרת, מולי גראד, נשכרה במטרה להשיב למותג את זוהרו. האם הוא בדרך לחדש את ימיו? אין לדעת. בינתיים, המיתוס נותר בעינו.
ועדיין, הניחוח הישראלי-בינלאומי, הגזרות המחמיאות ו"גברת לאה", יישארו לתמיד.
בתמונה: אל מקפירסון, שנות ה-80
"שלוש תקופות קשות היו בחייה של לאה גוטליב", אומרת קארין דונסקי, דוגמנית עבר והיום סטייליסטית ויועצת תדמית, אשר התוודעה לגברת גוטליב לפני שנים: "מותו של ארמין בעלה, מותה של בתה יהודית מסרטן בגיל צעיר ואובדן גוטקס".
איך הכרת את לאה גוטליב?
"הכרתי אותה בתחילת הקריירה שלי כדוגמנית. דיברתי איתה הונגרית. עד יום מותה היא דיברה בעברית מתובלת בסלנג הונגרי. הייתי בין הראשונות שדיגמנו עבורה, למרות שאף פעם לא החשבתי את עצמי כמלכת בגדי ים. שנאתי ללבוש בגדי ים. הייתי דוגמנית של קוטור. תמי בן עמי שהפכה להיות דוגמנית הבית של גוטקס ומוזה בגוטקס, נולדה להיות דוגמנית בגדי ים. גברת גוטליב נהגה להתייעץ אתי והייתה שואלת אותי במבטא כבד: 'איך הקולקציה?'. היא מאוד העריכה את דעתי. כשהייתי בהריון היא היתה מביאה לי חלב כי 'זה טוב לתינוק'".
מה היה סוד ההצלחה של גוטקס בעולם?
"לאחר כשלון מעילי הגשם שלה, היא פנתה לבגדי ים. כלומר, עשתה ההיפך והצליח לה. קודם כל בזכות התרבות - מה שחסר למעצבים צעירים כאן, אך במיוחד בזכות עיצוב הבדים. היא הייתה מעצבת את הבדים בעצמה. פעמיים בשנה היא נסעה לאיטליה ועסקה בעיצוב בדים. זאת הייתה הגדולה שלה, עיצוב בדים. ואנשים כאן לא יודעים שהיא הייתה מעצבת אותם בעצמה. היא אהבה מאוד פרחים ואמנות, אז ההשראות שלה באו מכל מיני סוגי פרחים ועבודותיהם של אמנים שונים. אוברזון שבנקודה מסוימת הפך להיות יריב שלה היה חזק בגזרות, היא הייתה חזקה בבדים. היא הייתה אלופה בבדים".
איך היא תיזכר בעולם האופנה הישראלי?
"אנחנו לא כל כך זוכרים. זאת הבעיה שלנו. אנחנו עם חסר כבוד לעברו. תמיד מחפשים פה ריגושים חדשים. אין כבוד לאנשי עשייה. כל זב חוטם היום הוא מעצב על. גוטקס עשו כבוד. אני זוכרת שיום אחד הייתי בניו יורק וראיתי ש-5 חלונות ראווה מתוך 12 מוקדשים לגוטקס. אף פעם לא התרגשתי כל כך. לאה גוטליב שמה אותנו על המפה"
בתמונה: טיירה בנקס, שנות ה-90
