לפני כעשר שנים נפתחה חנות קאלה בתל אביב, כבוטיק קטן ברחוב צדדי, נחבא בסבך הג'ונגל העירוני-חוץ עירוני של שינקין רבתי, כמו פנינה הגלויה רק ליודעות דבר. מאז, הבוטיק הנסתר ברחוב בעלי מלאכה שודרג לחנות בלב רחוב שינקין עצמו, ונהיה לחלק מרשת בוטיקים משומנת שכבר מזמן אינה נחלתה של תל אביביות מעודכנות.
קאלה, המותג של האחיות עדי (36) ונועה (30) גלר, מונה כיום חמישה סניפים, כאשר השלושה האחרונים ממוקמים דווקא בקניונים. למרות האקט המסחרי, מצהירה עדי גלר: "אנחנו אמנם כבר רשת, אבל אני מאוד שומרת על כך שכל חנות תתנהל כמו בוטיק. אני מאוד בוררת את המקומות שאני נכנסת אליהם. אני מקבלת מלא הצעות מקניונים בעיקר, אבל אני לא אפתח משהו שאני לא שלמה איתו ולפעמים בשביל למצוא את המקום המושלם צריך לחכות עד שיתפנה המקום המושלם. יש עוד כמה מקומות בודדים ספציפיים שהייתי רוצה להגיע אליהם אבל אני צריכה סבלנות שזה יקרה. אני מעדיפה לעשות את זה נכון מאשר לעשות את זה סתם. אנחנו מאוד משקיעים המון כסף וזמן בעיצוב של החנות".
איך הקונספט של בוטיק מסתדר עם ההתרחבות הזאת? אם בעבר השתדלתן לייבא פריטים בסדרות מצומצמות, איך זה עובד עכשיו?
"אנחנו עדיין מקפידות להקצות כמות מסוימת מהקולקציה מראש פר חנות, המטרה הגדולה היא שהבוטיקים יהיו שווים. אנחנו מאוד מקפידות שהקולקציה תהיה אחידה בכל החנויות".
קולקציית חורף 2012 של קאלה, מורכבת מתתי-קולקציות המורכבות מבגדים מיובאים, שמגיעים לחנויות בהדרגתיות מדי חודש. האחיות גלר ממשיכות ללהטט בין וינטג' רומנטי ורטרו ססגוני לגלאם רוק אורבאני, כך שניתן למצוא על הקולבים את שמלות ה-one piece הנוסטלגיות לצד סריגי צמר שעירים בסגנון בוהו-שיק ושמלות אורבניות מעוטרות בניטים. את הטאץ' החורפי בקולקציה מעגנים הסריגים על גווניהם, עליוניות פונצ'ו וקרדיגן-ז'קט בשלל צורות. הטוויסטים הקטנים והדיטיילים המזוהים עם קאלה לא נעדרים גם הפעם: פפיונים, חרוזים, פאייטים ורוכסנים.
את קולקציית הבגדים משלימה קולקציית הנעליים ופריטים משלימים כמו חגורות, תיקים, כובעים, צעיפים, גרביונים ומטריות. כיאות למקור מוצאם האסיאתי של הפריטים, הגזרות מיטיבות בעיקר עם מבני גוף דקיקים, אך עם זאת ישנם דגמי אוברסייז כגון חולצת רשת זהובה מבד לורקס, חולצות שיפון ארוכות וסריגים דקים בעלי גזרה אוורירית.
עם הצלחה אי אפשר להתווכח, אך אפשר לבקר. בשנים האחרונות גוברים הקולות הביקורתיים כלפי קאלה וכלפי בוטיקים נוספים אשר מרכולתם מיובאת מהמזרח. הטענות העיקריות הן שחנויות המייבאות פריטים מהמזרח הרחוק קונות אותם בזול ובאיכות תפירה נמוכה ומוכרות אותם ביוקר לקהל הישראלי.
אתן מרגישות חוסר פרגון מצד התעשייה?
"ברמה האישית אני לא בנאדם שקורא עיתונים ופותח אינטרנט ומחפש כל היום כתבות אופנה ואני גם לא כל כך יודעת מה קורה בשוק מסביבי, אני נורא עמוק בתוך מה שאני עושה. אני כן יכולה להגיד שבגדול אפשר להרגיש שיש חוסר פרגון, אבל אף פעם לא ניסיתי לנתח את זה. אני חושבת שעיקר הכעס מגיע ממעצבים ישראלים שחושבים שזה פוגע בהם. אני חושבת שבסך הכל אנשים אולי מרגישים שההצלחה שלי באה על חשבונם, אבל שוב, אף פעם לא התעמקתי בזה... אני חושבת שיש המון פרגון, אבל שגם יש כאלה שלא מפרגנים, ואולי חוסר הפרגון בולט יותר. אבל בסך הכל הקהל שקונה מאוד מפרגן, ואי אפשר להתווכח עם זה שהחנויות שלנו מצליחות והקהל שלנו מאוד מגוון וגדול".
את המותג מובילה השחקנית המוערכת נטע גרטי. בין צילומי הסדרה החדשה "שביתה" להצגות על בימת הקאמרי, גרטי מתפנה לענות על כמה שאלות אודות הרגלי האופנה שלה
ממתי את זוכרת את החיבור שלך לאופנה?
"מאז ומתמיד. אני זוכרת את זה מהבית, זה היה זמן האיכות שלי ושל אמא שלי, היינו נוסעות לשוק וקונות בדים, היינו הולכות לתופרת השכונתית ומעצבות לנו. היו לנו תמיד ערימות של בורדה בבית, היינו מוציאות גזרות. הייתה גם תקופה שהייתי עושה עגילים וכל מיני התעסקות כזאת, עוד הסתעפות כזאת של יצירה".
גרטי מדגמנת לקאלה זו העונה השלישית, אחרי שאותרה על ידי בנות קאלה כלקוחה נאמנה. סגנון הלבוש שלה מורכב מאהבה גדולה לפריטי יד שנייה, פשפוש אצל אמא בארון, ובזמן האחרון גם שופינג וירטואלי באינטרנט. גרטי לא סאקרית של מותגים ושמות מפוצצים, והיא מודה ומתוודה: "אני לא רוצה להגיד עממית, אבל אין לי שום דבר שעולה המון כסף, אם יש לי נגיד סנדלים של איב סן לורן אז קניתי אותם לא בעונה. נראה לי שהשילוב בין כל מיני הוא העניין, הכל מהכל. השם לא מעניין אותי".
חזרות, צילומים, הצגות ואמהות להלנה בת הארבע הם חלק אינטגרלי משגרת יומה של גרטי, מה שמסביר את האג'נדה שלה בענייני אופנה: "נוחות היא במקום הראשון אצלי תמיד. אני מודה שאני מפונקת", היא מחייכת, "קשה לי, אני אוהבת גם לנעול לפעמים עקבים ביומיום, אבל מודה שאני לא סוחבת איתם בימים הארוכים. כשאני רואה נשים שעושות את זה יש לי הערצה סמויה אליהן, כי אני יודעת שזה לא פשוט".
איפה את רואה את החיבור בין אופנה לתיאטרון וקולנוע?
"יש חיבור מאוד חזק, לפעמים אפילו בגד או כיוון של מעצבת התלבושות יכול לפתוח עולם ומלואו בשבילי כשחקנית. בכל הצגה, ברגע שמתחילים לדבר על איך זה נראה פיזית: מה מעצבת התלבושות רוצה לעשות ואיך הבמאי רואה את הדברים, זה יוצר פוקוס, גם בסגנון של ההצגה".
יוצא לך להיות מעורבת בתהליך?
"בטח. יש דיאלוג, זה נעשה בשיתוף. זה מרגיש מאוד נכון, ככה גם באמת מפתחים שפה משותפת. אני חושבת שאיך שהאופן בו דמות בוחרת להתלבש, אומר עליה המון. למשל ב"שביתה" שיחקתי בתפקיד סמנכ"לית מפעל, אישה בין גברים. למרות שיש לה כוח ושהיא אישה, ולא גבר כמו כולם, היה לי נורא חשוב שהיא תלבש דווקא דברים מאוד סגורים וצנועים, לא מנקרי עיניים או מתלהמים".
איפה האינפוט האישי שלך?
"במה נכון ומה לא נכון, נגיד בצילומים זה נורא ברור, זה גם נורא ריאליסטי אז אין כל כך הרבה מקומות לברוח. את יכולה להגיד מה נראה לך נכון. זה משרת אותי, נגיד ב"הבורר", האופנה לוקחת תפקיד מאוד מרכזי בדמות שלי. בתחילת הצילומים, מעצב התלבושות ואני מסתובבים במלא חנויות ומחפשים ביחד פריטים מעניינים, כמובן שהוא זה שתופר ומעצב, אבל אני מאוד מעורבת בסטיילינג. היצירתיות שלו כמעצב כל כך תורמת לי כשחקנית, זה כל כך הולך יחד".
