בסוף זה עוד יצליח לה, וויקטוריה בקהאם תמצא שמה כתוב בספרי ההיסטוריה לא כניצבת הקפואה שאינה יודעת לשיר בלהקת הבנות הבריטית ההיא, אלא כאחת ממעצבות האופנה המשפיעות של התקופה. הקולקציה שהפיקה לחורף 2012-13 והוצגה אמש (ראשון) בשבוע האופנה בניו יורק, מקדמת אותה צעד נוסף במשימה שללא ספק לקחה על עצמה.
הקולקציה החדשה ממשיכה בדיוק מנקודת הסיום של הקולקציה הקודמת. אחרי שכבר ניכסה לעצמה את שמלות ה'בודי-קון' האתלטיות (כינוי לשמלות צמודות ואלסטיות שנועדו להדגיש את קימורי הגוף), בקהאם ממשיכה עם צללית הצינור וחצאיות המיני המסתיימות מתחת לברך. הסגנון המינימליסטי נותר זהה, אבל תובל בשתי השפעות מרכזיות, האחת צבאית ואילו השנייה ספורטיבית במובהק.
הניקיון שאחז בפריטים הפנה את תשומת הלב לפרטים, ולצללית הגוף הארוכה והמעכסת שיצרה המעצבת. מוטיב של צווארוני חולצת פולו חזר במספר ואריאציות, משווה לשמלות, שבוודאי מתאימות לקוקטייל מצוי, רגישות מודרנית מופגנת. לצידו, מיני עיטורים נלקחו ממדים, לרבות צבעי זית, כפתורים זהובים או כיסים מרובעים ובולטים שמוקמו על החזה, ושהזכירו מרחוק כיסי דגמ"ח. בכל הייתה מעין פשטות מבורכת, גישה לא מעיקה לאופנה.
המקסי של דיאן פון פורסטנברג
כנגד הקולקציה של בקהאם, עומד המקסימליזם של דיאן פון פורסטנברג. המעצבת הוותיקה, שנאחזת עוד בתהילת שמלת המעטפת, ידועה בעיקר בדבר אחד האין חשש מפני הצבע וההדפס. הקולקציה לחורף הבא, לא הייתה שונה מהרגיל וכצפוי הכילה מינונים גבוהים מאוד של גוונים רוויים ושל גזרות רפויות יותר. חולצה מכופתרת בגזרת אוברסייז, שהודפסו עליה מעין ציורים צפופים של מפתחות, נתחבה אל תוך מכנסי עור באורך קרסול; אוברולים בכתפייה אחת או חולצות שצווארונן קשור כסרט, עוטרו בעלים מופשטים ועתירי נוכחות. בלוקי צבע היו נוכחים גם כן, בין אם בגרסאות מעודנות של מכנסיים בצבע פוקסיה ועליונית בכתום או בשילובים הנוגעים בגבול הטעם הרע של עליונית ירוקה בקשירת קולר עם מכנסיים רחבים בצבע ארגמן עמוק. ועדיין, האלגנטיות לא נפקדה לרגע, גם לא כאשר עלתה שמלת צינור המחולקת במעין כפות ידיים המשולבות זו בזו. יש שאומרים, שהיה זה רגע קל של ג'אז.
הבשורות הגדולות משבוע האופנה בניו יורק
