להעיר יפיפייה משנתה: ראיון בלעדי עם גיום הנרי

האגדה מספרת על שיחת טלפון שקיבל יום בהיר אחד גיום הנרי, בזמנו מעצב צעיר שעדיין לא מלאו לו 30 ושברזומה הצנוע שלו אפשר לציין בעיקר לימודים במכון הצרפתי לאופנה (IFM) וחמש שנים בסטודיו לעיצוב של ז'יבנשי. מהצד השני, היה נציג מטעם קרבן (Carven), בית אופנה פריזאי מיתולוגי לתפירה עילית, שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה וקנה את תהילתו דווקא בזכות דגמים ספורטיביים יחסית. "מה דעתך על בית קרבן?", נשאל הנרי. המעצב ענה ללא היסוס – המותג צריך להתרחק מאופנת קוטור, ולהתחיל לפנות אל נשים אמיתיות.

מרגע האמת הזה נוצרה היסטוריה. חודשים ספורים לאחר אותה שיחה, הנרי מצא עצמו כמעצב הראשי של הבית. מצבו של קרבן היה רחוק מלהיות מסעיר. מאז פרשה המייסדת כרמן דה טומאסו ב-1993, באו ועברו בו אין ספור מעצבים, אבל אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את תהילת העבר. האופנה של קרבן נתפסה כשמרנית, בוגרת ברוחה ובעיקר לא רלוונטית.

"התייחסתי לקרבן כיפיפייה נרדמת", מספר בראיון מקוון הנרי. "אני אפילו זוכר את הימים הראשונים שלי בפריז, כשהתבוננתי מהרחוב על סלון התפירה העילית של הבית, שהיה ממוקם בשדרות שאנז אליזה. כשההזדמנות נקרתה בדרכי ב-2008, הרגשתי שזהו הבית הנכון והזמן הנכון לפצוח בהרפתקה מדהימה".

מסתבר, שהייתה לו תוכנית ברורה וחתרנית במידה, שנתפסה עד אז כמסובכת ליישום – לשלב חזות של יוקרה ועיצוב המתכתב עם אופנה עילית, יחד עם פנייה למכנה משותף רחב יחסית. "כשכרמן דה טומאסו השיקה את הבית באמצע שנות ה-40, היא עיצבה קולקציות קוטור שנמכרו במחירים נגישים יחסית. היא הרגישה את השינוי בחברה ואת הצורך שנוצר. מצאתי שזה נכון להעביר את אותו העיקרון להווה; להפוך אותו למודרני וליישם אותו לכדי יוקרה מוכנה ללבישה".

בעונת קיץ 2010 הציג המעצב את קולקציית הביכורים שלו עבור הבית. באותו רגע נתון, כל הצוות של קרבן, כולל הנרי עצמו, עמד על כחמישה. זו הייתה התחלה צנועה לכל הדעות. אפילו המנורות לחלל הפרזנטציה הפשוט נרכשו יום לפני שנחשפה הקולקציה. אבל היה די בכל זה כדי לחולל את הקסם. העיתונאים הספורים שהתקבצו במקום, וחזו במערכות לבוש שאופיינו בקריצות ילדותיות בכוונה ובעיצובים צבעוניים שהילכו על קו התפר המפריד בין תום לפלירטוט, הצליחו להצית את מה שנעשה במהירות מדהימה לסנסציה.

בתוך עונה אחת קרבן עברו מ-70 נקודות הפצה בעולם ל-180. כיום, שלוש שנים לאחר מכן ועם תצוגות הנערכות כבר בגראנד פאלה בפריז, הבית אוחז ביותר מ-700, כולל אתרי השופינג הפופולריים בעולם, כדוגמת נט-א-פורטר, או בתי כלבו כמו בארני'ז בניו יורק או דובר סטריט מרקט בלונדון. גם בישראל ההפצה שלו מתרחבת העונה, ועוברת מבוטיק היוקרה הלגה בתל אביב לקבוצת פקטורי 54.

מה הייתה הנוסחה שפיצח הנרי? כפי שאמר - דבקות בכל ערכי המודרניות. האופנה שהציע מאז – ולפני כשנה וחצי התווסף לבית גם קו אופנת גברים – נהנית ממראה מורכב ומתוחכם, אבל היא חסרה את הניכור והפומפוזיות המרחיקה שבדרך כלל מאפיינים עיצוב גבוה. אין לטעות, כתב היד של הנרי הוא ראוותני ויש לו מינונים בריאים של רעיונות פרועים; למשל, מעיל עליון המודפס כולו בדוגמא המחקה פרווה עדינה של עופר, אבל נוח ללבוש אותו ואפשר לדמיין בקלות איך אפשר לקפוץ בקלות ממערכת לבוש אחת לאחרת כמה פעמים ביום.

גם בקולקציה לחורף 2013-14, פרופורציות – וסטייה מהן – מתגלות פעם אחר פעם כדבר המפריד את קרבן, הגרסה העכשווית, מאחרים. למעשה, מרבית העיצובים נשענים על פריטי מפתח בארון הנשי (או הגברי) אבל הגזרות – קו מכפלת קצר מדי, חצאית מתפזרת מדי או קריצות באמצעות צבע – הן שמעניקות ליצירה הכוללת את הילדותיות הקוקטית שמדובר עליה כה רבות בהקשר שלו. "בקרבן אנחנו לא רוצים להעמיס יותר מדי אביזרים, לא רוצים לחשוב יותר מדי. אנחנו רוצים צלליות רעננות, ספונטניות אבל גם אלגנטיות", הוא מסביר על העיקרון החוזר שוב ושוב.

אבל עם כל הכבוד לאופנה, יש כפי שנרמז בתחילה מנוע נוסף מלבד טעם צעיר ומנוסח להפליא, מתגרה ומתחסד בעת ובעונה אחת. הנרי הבין שהמציאות היום מאפשרת עיצוב מתקדם, בעל טעם מקורי שאינו נגרר בהכרח אחר מגמות עונתיות, אך מנגד גם שלא מלווה בתג מחיר שערורייתי. זו לא חייבת להיות זארה, ומנגד – גם לא כריסטיאן דיור. אלא יצירה של קטגוריית ביניים חדשה, המתאימה לחיים עירוניים. זוהי שיטה שמאפיינת שלל מעצבים צעירים עם אספירציות גלובליות, שהחלו לפעול בעשור האחרון, בין היתר פיליפ לים או אלכסנדר וונג. לשם השוואה, נעליים של קרבן נמכרות בעונה בכ-350 אירו, כמחצית ממחיר נעליים של בתי אופנת על מסורתיים אחרים.

"מאז שהתחלנו ב-2009, היה לנו ברור שנישאר בית אופנה שמקבל את ההשראה שלו מהתפירה העילית", הנרי מציין ומיד מפרט. "קרבן אינו דוגל בערכים של אקסקלוסיביות, אלא של זמינות. אנחנו מאתגרים את עצמנו מחדש בכל יום כדי להבטיח שהמחירים הסופיים יישארו נגישים. זו לא שאלה עסקית, אלא פילוסופיה".

הסיפור של קרבן – וגם אשליית הזמינות שהבית יוצר סביבו - מחולל סביבו תזזיתיות המזכירה בהתלהבותה כוורת דבורים רוחשת. רק בשבוע האחרון נצפתה פעמיים אלכסה צ'אנג, שתומכת במותג עוד מהקולקציה הראשונה של הנרי, במערכות לבוש מתוך קולקציית החורף החדשה. אי אפשר גם להתעלם מאמה סטון, אן הת'אווי ואפילו כוכבות שכיום חתומות בבית אופנה אחרים, כמו בלייק לייבלי (המשמשת כפרזנטורית הבושם פרימייר של גוצ'י), שמפציעות ללא הרף באירועים ציבוריים לבושות באחד העיצובים העונתיים. המשותף לכולן? הן לרוב צעירות ויש להן חיבור הדוק עם התרבות המקיפה את תעשיית האופנה.

מסתבר, שהלקוחה הפוטנציאלית של הבית, רואה עצמה ככזאת גם כן. "אני חושב על שלוש בנות כשאני מתחיל קולקציה חדשה. יש להן אישיות שונות, אבל כל אחת מהן מייצגת את האישה האידיאלית של קרבן. אם משהו שאני מעצב 'לא מתאים' לאחת משלוש הנשים האלו, אז אני צריך לבטל אותו. אחרת זה פשוט לא פריט של קרבן".

יש לא מעט לחצים שמופעלים היום על מעצבי אופנה. מהו הלחץ הגדול ביותר אתו אתה מתמודד?
"אני מניח שהכל. הקצב, הלחץ מצד השוק, וכמובן גם מצד הלקוחות. אם להיות באמת כן, לא הרגשתי שום לחץ כשהתחלתי [בקרבן – ל.ש.]. היינו צוות קטן, והיה לי חזון ברור של מה אנחנו צריכים לעשות. עכשיו, כאשר בית קרבן נעשה גדול ורחב יותר, אני מרגיש את הלחץ עולה – הדרישות והצרכים מכל רחבי העולם חייבים לקבל מענה כל הזמן. אני מאוד מתעניין בתהליך הגדילה, אבל אני חייב להודות שהלחץ גדל יחד איתו".

אותנטיות נעשתה הנושא החשוב ביותר בעולם האופנה כיום. יש מעט מאוד אופנה שניכרת כאותנטית ולא משוכפלת וניכר שאתה מצליח לבטא דווקא קול ייחודי. האם הנושא הזה מעסיק אותך באיזשהו אופן?
"לגמרי לא. מה שמעניין אותי זוהי הזהות של הבית בתקופה בה הוא נוסד והאישיות של גברת קרבן עצמה. היא אישה מלהיבה ואני רוצה שקרבן יישאר מותג מלהיב".