שבוע האופנה בתל אביב: מה צריך לדעת על רוברטו קוואלי?

"אני חושבת שלעשות קולקציה – איך להגדיר את זה – כהומאז' לוורסצ'ה זה בסדר, אבל כשעושים הרבה קולקציות שהן הומאז' לוורסצ'ה – למה? מה הנקודה?", ציינה בחודש האחרון ברשעות דיפלומטית דונטלה ורסצ'ה, כשהיא רומזת לעבודתו של המעצב הטוסקני רוברטו קוואלי. מובן שלשניים היסטוריה ארוכה של תחרות על כס מלכות האופנה האיטלקית (גוצ'י הוא הזוכה, אם מוכרחים לנקוט בשם אחד). אלא שהמלחמה הספק שקטה הזו מעידה דווקא על דבר אחד ברור – אפילו דונטלה לא יכולה להתעלם מפועלו של האיש, שגם כעת, 40 שנה אחרי שהחל דרכו באופנה, ממשיך לגדול ולפתוח סניפים. ביום שני הקרוב ישראל תוכל להכריע בעצמה. קוואלי, שבמשך השנים פיתח מערכת יחסים ארוכה עם מעצבים מקומיים ואף העסיק את חלקם (תמרה יובל ג'ונס; ויוי בלאיש), יתפקד כאורח הכבוד של שבוע האופנה בתל אביב. במסגרתו יעלה מחדש את קולקציית קיץ 2012, שהוצגה בספטמבר האחרון במילאנו, ואותה יגבה, כצפוי, בעיצובים מקולקציות קודמות.

הלוז המלא של שבוע האופנה בתל אביב

קוואלי מושך אש וביקורת לפחות באותו קצב ששמלותיו המתפזרות והצבועות בעוז מעטרות שטיחים אדומים. מבקרי אופנה נלחמים בשאלה האם הוא נותר רלוונטי; כוכבות פופ מוצאות בו נחמה. אם מנסים לפרוט את מאפייניו, הרי כפי שאפשר להבין מרוח הדברים, לקוואלי יש נטייה לדבוק באותו סגנון שהביא לו תהילה מאז הבשיל ופרץ לזירה הגלובלית לפני כשני עשורים. בין אם היו אלה אירועים מתוקשרים או קולקציה עונתית מן השורה, קוואלי נותר קוואלי. נאמן תמיד לעודף הוויזואלי המופרז של הצבע וההדפסים ("עודף הוא הצלחה", ציין בעצמו בעבר), לחוסר הסובלנות לכל דבר שהוא מרוסן או מינימליסטי, ולחיבוק האמיץ והבלתי מתפשר שהוא מעניק לכל דבר שיש בו שמץ של זוהר מופלא וארוטיקה שנעוצה בליבידו עשוי זהב. אמיתי, במקרה הזה.

אלא שתחת כנפיו, למרות הציניות שדמותו הפומפוזית עשויה לזמן, יש לא מעט גדו?לה, פיזית וחלוצית. הוא נולד בפירנצה בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת, ואת השכלתו רכש כסטודנט לאמנות. את צעדיו הראשונים באופנה פסע כאשר בגיל 21 החל לצבוע חולצות טי עם ידידה קרובה, אותה הכיר על ספסל הלימודים. בהמשך, בתחילת שנות ה-70, בסמוך להקמת המותג הנושא את שמו, רשם פטנט על טכניקה מקורית לצביעת הדפסים על עור, דבר שלא היה נהוג אז. עד היום, מוצרי עור בעיבודים יוצרי דופן ודקדקניים נותר אחר המוטיבים המובהקים של עבודתו הטווסית.

על אף שהציג את יצירותיו העונתיות במילאנו ובפריז, התחלתו של קוואלי היתה מהוססת לפרקים. הוא חווה תקופה מוצלחת בשנות ה-70, כאשר הציע גרסאות פראיות ועשירות לשיק שנתון בקו הגבול הדקיק בין ההיפי לבוהמי, אותו קו מתאר שהשתקף בדמותן של כוכבות תקופה, כמו בריז'יט בארדו או ביאנקה ג'אגר. אולם עם תחילת שנות ה-80 וההשפעה הרדיקלית של הזרם היפני האפל והחסכני, כמו גם הפוטוריזם הקריר-מוזר בסגנונו של ת'יירי מוגלר, להצעות המתפקעות והמצועצעות של קוואלי, שהיו בדרך כלל נעוצות בעולם הטבע הארצי, לא היה מקום ממשי. הלקוחות הלכו שבי אחר "שחור ולבן. היית יכול להבין שזה לא היה הזמן שלי", אמר בעצמו לעיתון "לונדון איבנינג סטנדרד".

בכלל, טבע הוא כותרת העל למכלול היצירה של קוואלי, "המעצב האיטלקי עם לב הצועני", כפי שכונה על ידי "הניו יורק טיימס". ספק אם ניתן למצוא קולקציה אחת שלו שאין בה הקשרים ברורים לחי והצומח, החל מהדפסים חייתיים, עם דגש ברור לנמרים, צ'יטות, זברות ושאר דרי הסוואנה, דרך טקסטורות של פרחים ועלים במיני גדלים ועד שימוש בחומרים טבעיים, לרבות משי. עם זאת, זו אינה יצירה 'אקולוגית' טהרנית. המהלך המפכני שקוואלי הציע היה בשידוך כל אלה לזרזיף עיקש של גישת רוק אן רול מוחצנת, עיניים מאופרות בכבדות ואווירה מעושנת של מיסטיקה מסתורית.

שנות ה-90, שהמירו את המינימליזם בחגיגות מושחתות של עושר ממשי וסמלי סטטוס – היתה זאת התקופה בה סמלי הלוגו העצומים כיסו כל פריט לבוש – הטיבו עם מעמדו של המעצב. השחרור המיני שהציעו השמלות הארוכות והשקופות למחצה, עתירות הפיתוחים, כמו גם תכשיטי הזהב הכבדים שצירף להם, לעתים תוך התכתבות עם מורשת הבארוק והרוקוקו, הפכו אותו לכוכב נערץ. ב-1999 פתח את החנות הראשונה שלו בניו יורק, והכיבוש שלו את ארצות הברית הושלם כאשר שמלותיו הגיעו עד סדרת הקאלט "סקס והעיר הגדולה", או אל כוכבות אמריקאיות כדוגמת ביונסה. לראייה, שמו הוטבע על מספר שיא של 16 תתי-מותגים, מהלבשה תחתונה ועד וודקה.

למרות שחנך בחודש שעבר חנות דגל ראשונה בטוקיו מוכת רעשי האדמה, חמש השנים האחרונות היו לא פשוטות עבור קוואלי. המשבר הכלכלי האחרון, כמו גם שינוי צפוי בטעם הקהל, הביאו לעלייתו המחודשת של המינימליזם, עליו מנצחים מעצבים כמו פיבי פילו מ"סלין". נרשמו ירידות מסוימות בהכנסות בית האופנה, ומבקרי האופנה נהגו לתקוף את המעצב, שהמשיך עונה אחר עונה לשוב אל אותם רעיונות אקסטרווגנטיים, בלי להמציא אותם מחדש, להתאים אותם בצורה משכנעת מספיק להווה. הוא נותר בשולי עולם האופנה כמעט קריקטורה של עצמו, תמיד באותה חליפה שחורה, משקפי שמש ומגפי בוקרים, מחובק בנערת זוהר כזו או אחרת.

ומה מצפה לישראל? חזות אחרת לחלוטין, אופנה מסעירה ופנים שמתבוננות אל אופק של השתקמות. בין אם זה הזמן שזז ובין אם קוואלי הוא עוף חול נצחי, קולקציית קיץ 2012, שתוצג כאמור בשבוע האופנה של תל אביב היא בבחינת אחת הקולקציות המרהיבות שהוציא תחת ידיו. אמנם כל המרכיבים הקוואליים נמצאים בה בעוז – היא מסנוורת לפחות כמו שהיא מעוטרת הגזמה – אבל הם עברו תחת פילטר השראות אר דקו, שהפיחו בהם חיו?ת וזרו?ת מבורכת - חצאיות קצרות שנגזרו מסרטי עור מבריק, שקרצו אל מורשת יוונית; בלייזרים מחויטים וחסרי שרוולים מעל שמלות מקסי צבעוניות שיצרו תבנית גיאומטרית על גוף הדוגמניות; ושלל חיתוכי אלכסון, כמו גם קו מותניים שמוט אל המותן ברוח שנות ה-20, שליוו את הגוף הנשי והעצימו את נוכחותו. בדומה לתקופה שבחר לצטט, זו שקידמה את המודרנה לפני כמעט מאה שנים, קוואלי ככל הנראה הבין שצריך לבחור בקפידה את המוסכמות שצריך לשבור כדי להמשיך הלאה.

כל הצילומים: AP / אימג'בנק - Gettyimages