רפש ונוזלים של עובר הם ההשראה שנחה על בארט הס כאשר התבקש לעצב שמלה לקליפ "Born This Way" של ליידי גאגא.
הס, בן 28 בסך הכל, הוא אמן רב-תחומי שנוהג לשלב בעבודותיו בין אמנות, אנימציה, טקסטיל ואופנה, שלמד באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, הולנד, ארץ מולדתו. בגילו הצעיר, הספיק כבר להציג בין היתר במרכז פומפידו בפריז ובמוזיאון האמנות המודרנית הפריזאי פלה דה טוקיו. מהיום, הוא גם מציג במוזיאון בית העיר בתל אביב.
במסגרת פרויקט 'שנה של אופנה' בבית העירייה הישן של תל אביב, תיפתח הערב (ראשון) התערוכה "BorderLine". הס יציג את עבודותיו לצד מעצב האופנה הפיני דניאל פאלילו, האמן ההולנדי לוי ואן וולו ומעצבים ואמנים ישראלים כגון שחר פרדי כסלו, תומר ספיר, אורי קצנשטיין, שני פרינס, ליאור צ'רכי, האנימטור גלעד בכר והבמאי מתן גוגנהיים.
התערוכה מבקשת לבחון פנים שונות של הגוף האנושי. האמנים המציגים בתערוכה, רובם בשנות ה- 20 המאוחרות לחייהם, מפרקים את גוף האדם מצורתו המוכרת, מותחים את גבולות הגוף הפיזי והמנטאלי, ובוחנים את האזורים שמעבר לו. כל אחד מן האמנים בוחן את גבולות הגוף בדרכו: היחסים בין הגוף למעטפת, כיסוי הגוף או העלמתו, הכפלת הגוף, בידוד לעומת היטמעות במרחב ושיבוט ושיבוש גופני.
"בשבילי זה קשר רוחני קודם כל", מתאר הס את הפרספקטיבה האמנותית-אופנתית שלו בשיחת טלפון בין-יבשתית, "חומר מתקשר גם לריהוט ולעצמים דוממים. אני תמיד נותן קונטקסט אופנתי לחומר, ותמיד משחק על הגבול הזה שבין החומר הגולמי לאופנה. זה כתב היד שלי - להמשיך לשאול שאלות ולחקור תוך כדי העבודה שלי, ולא לשעמם."
ואכן "משעמם" הוא שם התואר האחרון שניתן לייחס להס. האמן הצעיר ביסס את מעמדו כיוצר בולט בזכות שיתופי פעולה מבריקים עם מעצבי אופנה כגון וולטר ואן בירנדונק, איריס ואן הארפן ואן סופי בק וחברות מסחריות כדוגמת Levi's. אחד משיתופי הפעולה המדוברים ביותר, אם לא המדובר שבהם, הוא עיצוב "שמלת הרפש" האוונגרדית עבור הקליפ Born this way של ליידי גאגא. הצוות של גאגא, אוונגרדית בפני עצמה, פנה אל הס לאחר שנחשף אליו בעקבות שער בווג. הס קיבל יד חופשית ובמהרה מצא את עצמו מחפש מתכונים באינטרנט על מנת ליצור את "הרפש המושלם". בסופו של דבר הוא שילח 15 קילוגרמים של רפש מהולנד לניו יורק.
מה עמד מאחורי הרעיון לשמלה של ליידי גאגא?
"הצוות של ליידי גאגא ביקש ממני ליצור קונספט לקליפ ומיד ראיתי בראשי תמונות של ריר ודם. חשבתי על הרעיון של רפש העובר. קונספט של רפש ועיצוב שמקבל כל פעם צורה אחרת כאשר הוא מונח על הגוף. מלבד תמונות רבות של נשים בהריון, ההשראה לכך הייתה אפקט Liquefy בפוטושופ, שבאמצעותו אפשר לשנות ולמתוח את העור. חשבתי שזה רעיון שיהיה נהדר ליישם במציאות. יצרתי רפש שהיה קרוב מאוד בויזואליות שלו לחומר האנושי. לפעמים על הסט הרגשתי שגאגא באמת נמסה."
הס יציג בבית העיר שתי עבודות וידאו שיצר במהלך השנתיים האחרונות. העבודות חוקרות, מותחות ומכפילות את גבולות הגוף האנושי ומדגישות את המתח בין העולם הביולוגי לעולם הדיגיטלי, באמצעות מפגש של הגוף האנושי עם חומרים פלסטיים ואורגניים תוך שימוש במניפולציות ממוחשבות.
בסופו של דבר החומר שמרתק אותך מכל הוא החומר האנושי, מה ממגנט אותך כל כך?
"אני מניח שזו פשוט צורת התפיסה שלי. כשאני מוצא או חושב על חומר חדש לעבוד איתו אני אוטומטית חושב עליו במונחים שמתייחסים לגוף האנושי. מדהים אותי כל פעם מחדש לראות כיצד חומר יכול לשנות את המראה והייעוד המקוריים שלו כאשר אתה משלב בתמונה את העור והגוף."
בתור אמן שמציג בתערוכת שמתמקדת בגבולות או בחוסר גבולות, האם לך יש כאלה?
"כאמן, אני לא חושב שיש לי כאלה, אבל בעבודות שלי אני מאוד אוהב לשחק עם גבולות. אני מנסה להדהים את הקהל שלי בכך שאני בוחן את הגבולות של חומר מסוים ואת מגוון אפשרויות השימוש שלו. זה מעורר השראה. לפעמים היופי נעוץ דווקא בכך שאי אפשר לצפות את ההתנהגות של החומר, מה שמוביל אותי לדרך חדשה. בעבודות שלי אני דווקא מנסה בדרך כלל למצוא טכנולוגיה פשוטה לעצב מחדש את צללית האדם, לדוגמא, עם התאורה הנכונה ועם בחירה מדויקת של חומרים תחתונים מלאים בבלונים אפשר לצייר אשליה של שרירים מנופחים."
מאיפה נובע החיבור העמוק שלך לאופנה?
"אני אוהב את העובדה שאני יכול לבטא את עצמי ככה ללא צורך להשתמש כלל במילים, במיוחד כשאופנה נתפסת במדיום עוצמתי כמו צילום או סרט. בסופו של דבר אני תמיד מוצא את עצמי עוסק באופנה".
אוצרת: איילת ביתן שלונסקי
מנהלת אמנותית: קלודט זורע
אירוע הפתיחה: יום ראשון, 25.3.2012, בשעה 20:30
בית העיר, מתחם ביאליק, רח' ביאליק 27, תל אביב
הכניסה חופשית ביום הפתיחה