ויוויאן ווסטווד: "הבגדים של מישל אובמה נוראיים"

בגיל 71, העסקים כרגיל אצל ויוויאן ווסטווד. למעצבת האופנה והאביזרים הבריטית, המוכרת בזכות שיער בוער והחדרת הפאנק ואופנות הגל החדשות לזרם האופנה המרכזי, יש עוד מה לתרום לעולם. בראיון לבלוג האופנה של הניו יורק טיימס On The Runway ווסטווד אומרת דברים שרק דינוזאורי אופנה ותיקים נוסח קרל לאגרפלד לא חוששים לומר.

מי שהדהימה בשנות השבעים עם גזירה נוסח המאה ה- 18, עיצוב בהשראת אופנת אופנוענים, פטישיסטים וזונות, או בשילוב אלמנטים שערורייתיים כמו סיכות בטחון, שרשראות מיכלי הדחה של שירותים, סכיני גילוח וקולרי כלבים, ממשיכה להיות רלוונטית ומדוברת גם היום. לראייה - הקולקציות לחורף 2013-14 הוצגו בשבוע שעבר בשבוע האופנה בפריז וספטמבר בלונדון; בפסטיבל קאן האחרון ובעונת הפרסים שהסתיימה לאחרונה נראו בעיצוביה כוכבים מן הליגה הראשונה, בין היתר ברדלי קופר, האלי ברי, ניקול קידמן, אווה לונגוריה, ג'ניפר גארנר, דיאן קרוגר והלנה בונהם קרטר; ובמאי הקרוב יציג למשך שלושה חודשים מוזיאון המטרופוליטן את התערוכה "פאנק: מכאוס לקוטור", אשר תסקור את השפעת הפאנק על אופנת-על, כשחלק ניכר מן התצוגה, כמובן, יוקדש לווסטווד

מתוך הראיון לניו יורק טיימס, נראה שהאישה שקיבלה תואר אבירות מן המלכה בשמלה בסגנון המאה ה-18 כשהיא לא לובשת תחתונים ("כי היא לא לובשת תחתונים עם שמלות"), לא מתכוונת לנוח בקרוב. עדיין יש בה את אותה גישה פרובוקטיבית ואנרכיסטית. היא דיברה על מעורבותה הפוליטית למען מטרות כאלו ואחרות, היא ביקרה את האקס המיתולוגי שלה, אמרגן ה"סקס פיסטולס" מלקולם מקלארן, את מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, את מגזיני אופנה, את קייט מידלטון ואפילו את מישל אובמה. לא הפאנק ולא אימא שלו מתו. הפאנק לא מת. הוא חי ודוקר בסיכות בטחון חדות.

על תערוכת "פאנק: מכאוס לקוטור" אשר תרוץ במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק החל ממאי:

"לא שזה רעיון להגיד את האמת על דברים, אבל אני אגיד את האמת. ממש התעצבנתי על המטרופוליטן כשהם לא הסכימו להציג אצלם את תערוכת הרטרוספקטיבה שלי. [תערוכה על ווסטווד הוצגה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בשנת 2004]. אני חושבת שזה מגוחך. אני גם די משועממת מעיתונאים אמריקאים. בכל פעם שפאנק עולה, הם חושבים עליי כסוג של גביע. 'הו, אנחנו יודעים, ויויואן היא נהדרת'. ואז לא שומעים מהם כלום. אתה דבר באמצע. אמריקה היא אזור מבודד עם כל העורכים האלה שחושבים שהם כל כך חזקים. בדרך כלל, אני חושבת שהם לא שווים כלום. ואני לא אוהבת מגזיני אופנה. מישהו שאל אותי לפני כמה ימים אם הייתי שליטת העולם ,מה הדבר הראשון שהייתי עושה. הייתי מפסיקה את הפרסום".

על מקומה בתרבות הפאנק:

"הסיבה שבגללה אני גאה בחלקי בתנועת הפאנק היא כי אני סבורה שהיא באמת הצליחה להטמיע מסר קיים. ההיפים אמרו לי את זה, אבל פאנק הפך את זה את ההתנגדות לממשלות למשהו מגניב".

על אלמנתו של מלקולם מקלארן שהתלוננה שהתערוכה עלולה להיות לא מדוייקת כיוון שהיא עלולה לכלול עיצובים מזויפים של מסיתים נגד התנועה:

"האישה הזאת רואה הכל מזווית ראייה מעוותת. היא רואה במלקולם מלך העולם. כל חבריו עזבו אותו כי רצה להיות נתון להגנתה של הגברת הזאת. היא פנטית לגביו. מי יירצה לחיות את חייו עם המעריץ הכי פנטי שלו? זה תמיד קורה, לא? [זיופים בתערוכות]. עדיין יש אנשים שמוכרים דברים ואומרים שהם עבודות שלי מהזמן שהכירו אותי. אם מדובר בזיופים, אפשר לזהות אותם. מלקולם שמר על...מה שהוא חשב שזה היה. הוא לא היה אדם נחמד. מאוד מתוסבך".

על ריבוי פאנק על המסלולים העונה:

" אני לא עוקבת אחר אופנה. באמת שלא. אף פעם לא התעניינתי. אני חושבת שפאנק חדר לאיקונוגרפיה של האופנה. בחנות שהייתה לנו בשנת 1970 או 1969 קניתי ברחוב קינגס רוד מכנסי קטיפה צמודים מנומרים. אף פעם קודם לא ראיתי משהו כזה. פאנק היה התקוממות. היום כל ילד מוצא דבר כזה".

על יכולתה של אופנה לעורר פרובוקציות:

"כנראה שהיא לא יכולה...אופנה הפכה להיות כל כך וואטאבר. אני לא חושבת שנותרו אבנים שלא נהפכו".

על מעורבותה הפוליטית [כמו תמיכתה בג'וליאן אסנז', עיתונאי ואקטיביסט אינטרנט אוסטרלי הידוע כמייסד, דובר ועורך אתר "ויקיליקס", המפרסם מידע שהודלף בעילום שם; או קבוצת ה- Climate Group, ארגון ללא מטרות רווח הפועל בעולם העסקים והממשל לקידום מדיניות וטכנולוגיות בלתי מזהמות]:

"אני ברת מזל. הציבור מחבב אותי. ואולי מחחבים אותי כי אני מנצלת כל הזדמנות לדבר על חוסר צדק. לא החשבתי את עצמי כמעצבת אופנה בזמן הפאנק. רק השתמשתי באופנה כאמצעי לביטוי ההתנגדות והמהפכות שלי. באתי מהכפר ובזמן שהגעתי ללונדון, חשבתי על עצמי שאני ממש טיפשה. רציתי להבין את העולם בו אני חיה".

על ביקורתה על קייט מידלטון שלא ממחזרת אופנה מספיק לטעמה:

"לא ביקרתי אותה. אמרתי שזה יהיה נפלא עבורה ללבוש את בגדיה יותר מפעם אחת. היא מתחילה לקבל מראה נפלא, אבל אם היום היא באדום, למה היא צריכה להיות בכחול מחר? זוהי דרך להסביר לאנשים שהם צריכים לקנות פחות. אל תקנו כל כך הרבה בגדים".

על הגברת הראשונה של ארצות הברית מישל אובמה:

"אל תדברו עליה. זה נורא מה שהיא לובשת. אני לא רוצה לדבר עליה. באמת, אני א יכולה. היא אישה מאד יפה, אבל הבגדים שלה הם דרך ללא מוצא. ג'קי קנדי הייתה סיפור אחר לגמרי. היא חייבת למצוא בגדים שיתאימו לה ויהפכו אותה לזוהרת יותר. הם אמורים לעזור לה, לא לגרום לה להיראות יותר שמרנית".