גראנג'. אם קורט קוביין המנוח היה יודע אי שם באמצע שנות התשעים שהזרם בו הוא שוחה נגד כל השאר יהפוך יום אחד למסחרה של חולצות פלאנל תחת הטייטל "מגה-טרנד", סביר להניח שהוא היה מתאבד הרבה קודם.
השבוע ציינה להקת נירוונה ז"ל 20 שנים לאחת ההופעות החשובות בהיסטוריה של הרוקנרול. הופעה, שהפכה במרוץ השנים לפסקול של דור ה-X, אף תוכיח לימים עד כמה נירוונה הייתה למכתיבת דעת קהל בכל אפיקי הסגנון. האירוע, שהתקיים ב-18 בנובמבר 1993, התרחש חצי שנה לפני התאבדותו של קוביין. כחצי שנה לאחר מכן ושנה מקיום ההופעה המונומנטאלית, יצא אלבום האנפלאגד MTV Unplugged in New York. שנתיים לאחר מכן אף זכה האלבום בגראמי כאלבום המוזיקה האלטרנטיבית הטוב יותר לשנת 1996.
אבל הכתרים שנקשרו לאלבום ההופעה הזה הם רק צד אחד של ההשפעה הגורפת שלו. אי אפשר לנתק את חזות ההופעה מאופנת התקופה. העובדה ש-MTV, שנחשב בזמנו עוד כערוץ מוזיקה בועט, הביאו את ההתרחשות האינטימית על הבמה לקהל צופים גדול כל כך בזמן אמת, כחלק מהפקה של סדרת הופעות אקוסטיות של שלל אמנים עכשוויים, סייעה לצרוב את מראה חברי הלהקה בראשי האנשים. לפשטות של הופעת אנפלגד, כלומר הופעה ללא שימוש בחשמל מול קהל קטן יחסית, הייתה תרומה ניכרת. היא יצרה את האשליה שכך נראים חברי הלהקה בזמן אמת, מחוץ לקליפים ומחוץ לאירועים מיוחצנים. המראה שלהם, הפשוט לכאורה, נראה אמתי, ולכן גם זימן שלל חיקויים. מבעד להופעה הזו השתקף הגראנג' האותנטי.
נירוונה צמחה באברדין, וושינגטון, ארצות הברית, עיר הולדתו של קוביין שנחשבת גם למקום הולדת הגראנג'. מתחת לשלט הכניסה לעיר אפילו כתוב המשפט Come As You Are כשם השיר המפורסם של הלהקה. בנירוונה היו חברים גם הבסיסט כריס נובוסליק והמתופף דייב גרוהל (שהפך לימים למנהיג להקת הפו פייטרס), אך סמלה של נירוונה היה ומתמיד קוביין.
מנהיג הלהקה והסולן המיוסר והמוכשר, עם השיער הארוך ורמזי הזיפים, בכלל לא חתר להפוך לנער הפוסטר של הדור האבוד בשנות התשעים; אך הכריזמה הטבעית, התווים המהפנטים, העיניים הכחולות הסוערות, הקול החורך ויצר המרדנות האותנטי לא יכלו שלא להפוך את קוביין לכזה.
בניגוד לכוכבי הרוק הסינתטיים של שנות האלפיים ובניגוד לציטוטי הגראנג' באופנת החורף הנוכחי - קוביין סירב להפוך למרנצ'נדייז חלול של אידאה. גם בימי השיא של נירוונה, קוביין המשיך לטפח את הסטייל הלא מטופח שלו שכלל שיער ארוך וסתור, זיפים, חולצות טי מהוהות, מכנסי ג'ינס קרועים ובלויים, סריגים מרופטים וכמובן חולצות פלאנל משובצות. והאקססוריז? לרוב נעלי סניקרס, סיגריה ואצבע משולשת.
הסגנון האישי של קוביין הלך יד ביד עם הטון המוזיקלי שהכתיב בועט, נטול פוזות ולא מתחנף. אחד הרגעים הזכורים מאותה הופעת אנפלאגד היסטורית היא הביצוע האחרון, הקאבר המפורסם ל-My Girl של Leadbelly, עם ההקדמה של קוביין: "Fuck you all, this is the last song of the evening" ("תזדיינו כולם, זה השיר האחרון של הערב").
רבבות על רבבות אימצו את הסטייל הנונשלנטי, ובמהרה המדים הזרוקים והמוזנחים של צבא הגראנג' הפך לזרם רשמי. ציטוטים של הלוק הגראנג'י אפילו באו לידי ביטוי בקולנוע ובטלוויזיה. תו התקן הרשמי היה בסרט הקאלט "קלולס".
המעניין הוא, שלמרות שקוביין ונירוונה לא היו האוטוריטה המוחלטת של הגראנג' (להקות כמו סאונדגארדן, פרל ג'אם ואליס אין צ'יינס תרמו נכבדות לאותו זרם), דווקא הם שימשו כמוזה עבור מעצבים שפועלים היום, בין היתר הדי סלימן מאיב סן לורן. ייתכן שחלק מגורם המשיכה היה נעוץ גם בזוגיות המורבידית שניהל עם הרוק סטאר המעורערת בעצמה, קורטני לאב. השניים הכירו כמובן במועדון רוק, נישאו כעבור שנתיים וחצי שנה לאחר מכן הביאו לעולם את האיט-גירל העגמומית פרנסיס בין קוביין.
במרץ 1994 נכנס קוביין למרכז גמילה. פחות משבועיים לאחר ששוחרר, נמצאה גופתו של קוביין לאחר שלקח מנת יתר של הרואין וירה בראשו ברובה ציד. קוביין השאיר אחריו מכתב פרידה עם ציטוט משיר של ניל יאנג: "עדיף להישרף מאשר לדעוך". עוצמת השפעתו של קוביין על מעריציו חצתה את גבולות המוזיקה והאופנה, ואף הובילה לגל התאבדויות בארצות הברית.
זמן לא רב אחרי מותו של קוביין החלה שקיעתו של הגראנג'. רבים רואים קשר בלתי נפרד בין השניים. כנוהגם של טרנדים חולפים, לוודאי גם תחייתו המחודשת של הגראנג' בעלת תאריך תפוגה, לפחות ברובד האופנתי המסחרי. מזל שמוזיקה נשארת לנצח.
