אם לפני שנתיים מישהו היה מספר ללנה דנהאם, יוצרת הסדרה גירלז, שגם משחקת בתפקיד הראשי את האנה הורבאת', כי העתיד צופן לה גירל-טוק עם עורכת הווג האמריקאי אנה וינטור במסיבה אקסקלוסיבית של המגזין ותמונת שער על מגזין אופנה, היא בוודאי הייתה תרה אחר המצלמה הנסתרת הקרובה לביתה.
בתחילה היה נדמה שלדנהאם, וגם לדמויות בסדרה עצמה, יש לכאורה מעט מאוד במשותף עם הבון-טון של תעשיית האופנה. ספורים אמנם הצליחו לראות את הכתובת על הקיר הברוקלינאי, אך אף אחד לא יכול היה לשער איך נערות הספסל האחורי יהפכו למחוזרות כל כך על ידי ציידי הסגנון. למעשה, רגע לפני חזרתה של גירלז לעונה שלישית (12 בינואר בארצות הברית, ו-15 בינואר ב-YES Oh), אי אפשר שלא להכריז רשמית - קרי מתה, תחי האנה.
גירלז, שנודעה יותר מכל במודעות עצמית מוגזמת וסגנון היפסטרי מובהק, מתארת את חייהן של ארבע צעירות האנה, שושנה, ג'סה ומארני בניסיונן להתברג אל העיר הגדולה ניו יורק. כבר מהרגע הראשון, בסצנת ההיכרות בין שושנה הנוירוטית והמתוקה לג'סה הבוהמית והקולית בפתיחת הסדרה, היה קשה להימנע מהשוואות מתבקשות והסדרה תרמה לכך במכוון. שושנה, ההמומה מכך שג'סה לא מזהה את קרי בראדשו וחברותיה המתוקתקות מהפוסטר המתקלף שבחדרה, מגישה ניתוח אופי ב-15 שניות שמבוסס על נשות סקס והעיר הגדולה, או כפי ששושנה מיטיבה לנסח: "את לגמרי קרי, עם אספקטים מסויימים של סמנתה אבל עם השיער של שרלוט. זאת כאילו, קומבינציה מעולה. אני חושבת שבלב אני לגמרי קרי, אבל לפעמים סמנתה יוצאת החוצה אבל כשאני בבית הספר אני מנסה לשחק אותה מירנדה".
כמובן שמטרת הסצינה הזו, שבכוונה מגיעה בפרק הראשון, היא להצביע על הבדלים הברורים בין עולם הפנטזיה של סקס והעיר הגדולה לבין העולם האמיתי ונטול הפדיקור של גירלז. עם זאת, בחלוף הזמן נראה כי האירוניה המקורית שטבולה באותה סצנה הפכה לאירוניה אחרת - למרות מה שנדמה בתחילה, ולמרות מה שהסדרה כאמור רמזה לו, השינוי הרבה פחות רדיקלי משנדמה. כיום מתגלה כי אייקון סטייל אחד הומר באייקון סטייל אחר, לפי צו השעה. למרות היחס האמביוולנטי שמגלה גירלז על המרקע לסטייל נוסח המגזינים הגדולים, הרי שעם העלייה בפופולריות של הסדרה, החלו הדמויות והשחקניות המובילות אותן לגלות עניין בתעשיית האופנה, ובהתאם - תעשיית האופנה החלה לגלות עניין בהן.
בדומה לסקס והעיר הגדולה, השינויים שעוברות הדמויות משפיעים גם החיים האמיתיים. דנהאם הוכתרה רשמית כאייקון אופנה כשהצטלמה השנה לשער גיליון אוקטובר לציון 25 שנים למגזין מארי קלייר. היא מעולם לא נראתה יפה יותר. כאמור היא גם נצפתה מסכלת רגליים בשורה הראשונה של תצוגת אופנה לצד אמזונות סטייל כמו אנה וינטור ו-ויקטוריה בקהאם.
שאר השחקניות לא נותרו מאחור - אליסון וויליאמס, שמגלמת את מארני הקפוצה, הפכה לחביבת שטיחים אדומים בזכות סגנון מתוחכם ומלא שיק, שקנה לה כרטיס כניסה לשורה הראשונה של לא מעט תצוגות אופנה; זוסיה מאמט, שמגלמת את שושנה שפירו הנוירוטית, מעטרת את שער הגיליון של מגזין האונליין של אתר האופנה הפופולארי אסוס; ג'מימה קירק, שמגלמת את ג'סה הפרועה, הוכתרה על ידי המגזין ניו יורקר כשחקנית הכי מסקרנת על המסך הקטן, הצטלמה באופן ג'סה-אי לחלוטין להפקת אופנה חושפנית בהריון מתקדם למגזין פלאונט, והפכה למושא חיקוי של אינספור פאשניסטות חובבות בוהו-שיק.
אגב, לא רק בנות, אלא גם בן. אפילו אדם דרייבר, שמגלם את בן זוגה של דנהאם בסדרה, הצטלם למודעה של גאפ ולגיליון ספטמבר הנחשב של ווג.
הדיאלוג עם עולם האופנה משפיע ישירות גם על הסדרה העצמה. השבוע התפרסמה הידיעה כי ג'נה ליונס, הנשיאה והמנהלת האמנותית של מותג האופנה האמריקאי ג'יי קרו, תככב בהופעת אורח בפרק השישי של העונה החדשה, ככל הנראה בתפקיד הבוסית של האנה. דנהאם, פנתה אל ליונס עם ההצעה המפתה מוקדם יותר השנה, לאחר שזו האחרונה הרעיפה על הסדרה שבחים בפני מגזין הארפר'ס בזאר.
העובדה שגירלז הפכו לאותו מושא תשוקה מוחצנת מאוד בפוסטר המלוטש שמקדם את העונה השלישית. הוא מדמה משהו בין בורדל פוסט-מודרני לחדר מלון רווי סקס, סמים וגלאם רוק. את המודעה צילמה הצלמת הניו-יורקית אוטום דה וויילד, שתיעדה על דרך קבע סמני תרבות איקוניים כמו אליוט סמית', בק ופיונה אפל, באופן שמזגזג בין צילומי תרבות לצילומי אופנה, כאשר הקו המאחד ביניהם היא הפרספקטיבה האותנטית נטולת הפילטרים היחצ"ניים. הבחירה באוטום דה וויילד לצלם את הפוסטר הנ"ל מסמנת אמירה מכוונת ומודעת - "גירלז" הן אייקון תרבות, "גירלז" הן אייקון אופנה, "גירלז" הן רוק סטארז.
השינוי בתפיסת היהלומים הלא מלוטשים של גירלז מצביע על הפרדוקסליות של עולם האופנה. אנטי אופנה היא תמיד אופנה בעצמה, ואנטי אופנה סופה גם להתיישר על פי צו האופנה. גם אם בתחילה היה נדמה שהסדרה מציעה אלטרנטיבה גורפת בדמות סצנות סקס נטולות סקס-אפיל, התעלמות הפגנתית ממייק-אפ ומעצבי שיער, כאוס סגנוני מכאיב של בגדים נטולי הקשר לסיטואציה מעל לכל הגוף הנשי האמתי במלוא חוסר תפארתו.
אז איך הלא אופנתי נעשה לבסוף אופנתי? הכל קשור ליחסי הפאסיב-אגרסיב של תעשיית האופנה עם עצמה. אותה תעשייה שסוגדת למי שאינו סוגד לה, שמסתנוורת ממי שלא סופר אותה, ולמי שמותח את גבולות ההגדרה של הטעם באופן שהופך את הברווזון המכוער לברבור אוונגרדי.