להפוך את הבמה לתצוגת אופנה: הסגנון של פיטר דוהרטי

הוא סיפק למעצב הדי סלימן, שחתום בין היתר על תחייתו של ג'ינס הסקיני בעשור הקודם, השראה לא מבוטלת, והוא גם תפקד בתור המוזה הפרטית של קייט מוס. עם זאת, בתואר "הילד הרע של עולם המוזיקה" הוא זכה בעיקר בשל היתקלויותיו הרבות עם החוק, מעצרים, פרשיות סמים ואפילו תקריות פוליטיות חמורות. בתקווה שעד חודש אפריל הקרוב הוא לא יחליט לחזור בו או חלילה ללכת בדרכיה של חברתו הטובה והמנוחה איימי וויינהאוס, כוכב הרוק ואייקון הסטייל פיטר דוהרטי ינחת להופעה בתל אביב. מה יש בבחור הבריטי, בעל המבט המתודלק והשיער הפרוע, שהוביל אותו להיות לאחד מקובעי הטעם הגדולים של הדור הנוכחי? לא מעט, ובעיקר התכחשות כמעט ילדותית מכל מה שמריח מקונבנציה שמרנית.

את דרכו המוזיקלית החל דוהרטי (34) בשנת 1997 בעודו בן 18 בלבד, אז חבר אל קרל ברט. הצמד הקים את להקת הפוסט-פאנק הליברטינז. לאחר אלבום בכורה מוצלח, שראה אור בשנת 2002 הוכתרו דוהרטי ולהקתו כלהקת השנה של מגזין NME הנחשב.

למרות ההצלחה, תשוקתו העזה של דוהרטי לסמים קשים הובילה את הלהקה לפירוק, לאחר שנתיים ושני אלבומים בסך הכל. דוהרטי המשיך הלאה, וייסד את להקת הבייבישמבלס, איתה הוציא שלושה אלבומים עד היום. במקביל, החל לפתח קריירת סולו אינטימית וחרישית יותר, שחשפה צד רגוע יותר באישיותו. זו הולידה אלבום מופת בשם גרייס/ווייסטלנדס.

כאמור, במקביל להצלחה המוזיקלית וההערכה הגורפת לה זכה, יצר דוהרטי דווקא מוניטין מפוקפק של מכור, שנכנס ויוצא מהכלא בקצב מסחרר, הן בגלל שימוש בסמים קשים, והן בגלל תקריות אלימות ופרובוקציות חסרות גבולות. אחת זכורה במיוחד התרחשה בנובמבר 2009, כאשר הורד מהבמה בכוח לאחר ששר במהלך הופעה במינכן קטע מתוך ההמנון הגרמני שמזוהה עם המפלגה הנאצית.

למרות שתמיד אפפה אותו אווירה של כאוס, התדמית הציבורית של דוהרטי נתמכה במראה מנוסח להפליא. כחלק מסממני הזיהוי וההתלבשות שלו, הוא ניכס לעצמו חליפות מחויטות צרות והדוקות במופגן ואביזרים משלימים אשר מהם כמעט ולא נפרד - כובע הפדורה המפורסם, שרשראות צלב, מגפוני צ'לסי על עקב גבוה וסיגריה בוערת תמידית.

העובדה שאימץ פריטים המקושרים אסוציאטיבית עם הליבה המוצקה ביותר של הארון הגברי – וחליפות הרי תמיד יוצרות אפקט של הידור – שימשה כמעין התרסה מודעת לעצמה, שמגשרת בין המסורת לבין הפירוק המוחלט שלה; בין נער הזוהר לשיניים הרקובות, לזעם ומשיכה הבלתי נתפסת לבזוי. במידה רבה, זהו סוד הקסם. דוהרטי מימש בהילוכו המסוגנן את המרד המוחלט.

כשסוקרים את מערכת היחסים של דוהרטי והאופנה, אי אפשר שלא להתייחס קודם כל למערכת היחסים המתוקשרת בין אליל הרוק של העידן החדש לבין קייט מוס, הדוגמנית החשובה ביותר בעשרים השנים האחרונות. מהרגע בו השניים הכירו ב-2005 הם לא נפרדו לרגע. מוס נצפתה באופן עקבי בכל הופעה ופסטיבל בו דרכה כף רגלו של דוהרטי, ואף זכורות כמה הופעות בהן מוס הצטרפה לבן זוגה כזמרת ליווי.

בני הזוג הבריטיים התאימו אחד לשנייה כמו כפפת עור מחוספסת ליד; ההירואין שיק, הקוקאין, הגישה הבעייתית והרוקנרול המפעפע בוורידים - כל אלו יצרו את אחד מזוגות הכוח הגדולים של התקופה. ממש כאישיותם הסוערת והבלתי יציבה של כל אחד מבני הזוג בנפרד, כך נראה הרומן ביניהם שידע עליות, מורדות וחופשות רומנטיות במכוני גמילה. ובהתאמה – גם סקרנות עצומה מצד תקשורת האופנה והצהובונים. הנראות הגדולה של השניים, יצרה אין ספור חקיינים.

אבל לא הייתה תשומת לב רק מצד הקהל וההדיוטות. דוהרטי קיבל גם את אישורה של תעשיית האופנה המבוססת. במבט לאחור נראה אך טבעי שאדם ומעצב כמו הצרפתי הדי סלימן, שהיה המנהל האמנותי של קו הגברים בבית האופנה הוותיק כריסטיאן דיור, יתמגנט לאדם ומוזיקאי כמו דוהרטי כפרפר לאש. אחרי הכל, דוהרטי מגלם את תמצית האג'נדה האופנתית בה דוגל סלימן, אבי המהפכה הפוסט-מודרנית בכל הנוגע לצללית הגברית כפי שאנו מכירים אותה כיום – נערית, צרה ואנדרוגינית. דוהרטי שימש כמוזה מושלמת.

ההשפעה העצומה של סלימן על אופנת הגברים בעשור הראשון של שנות האלפיים, הביאה לכך שרבים אימצו את גינוניו של דוהרטי מבלי לדעת פעמים רבות שהם עושים זאת. הוא למעשה תרגם לשפת האופנה את הגישה, יצר לה מקבילות של סגנון באמצעות תפירה עילית. בראיון שקיים סלימן עם האובזרבר הבריטי הוא טען, ואולי גם רמז על עצמו, כי לדוהרטי "יש השפעה אדירה על צעירים ברחבי העולם, ושהדרך שלו לעשות דברים היא רומנטית ומעוררת הערצה".

מלבד העובדה שצילו של דוהרטי אפיין כל קולקציה שהנפיק סלימן דאז, בשנים 2004 ו-2005 מעצב האופנה, שעוסק גם בצילום ובמוזיקה, פרסם באתר הפרטי שלו צילומים שערך עם הזמר המדובר בשחור-לבן. זו הייתה הזדמנות מיוחדת לראות את דוהרטי כפי שרואה אותו סלימן.

הצצה נרחבת יותר סיפק ספר התצלומים של סלימן, "London: birth of a cult". במרכזו ניצב דוהרטי כמשל לאבולוציה של סצנת הרוק בלונדון. סלימן תיעד באמצעות עדשת מצלמתו את דוהרטי במשך 18 חודשים, ולמעשה סיפק בכך לראשונה הצצה אינטימית לחייו של המוזיקאי הסורר, שכללו מסתבר יותר מסקס, סמים וקייט מוס.

"בהתחלה המגזינים לא ידעו מה לעשות איתו", אמר סלימן באותו ראיון, ששופך אור על האובססיה שלו לזמר. "היה בו משהו לא שייך. לכן בשבילי זה היה חשוב לחלוק באותו הרגע את הגישה הזו. יש בדוהרטי משהו נדיר. אנשים תמיד נלכדים באותם הסיפורים השגורים ואותן קליקות של רוק, ובמקרה הזה הייתה לי הרגשה שמפספסים את הנקודה. אנשים לא הצליחו לראות את הפואטיקה שבו, וחשבתי שאוכל לעזור ולאזן מעט את הרושם שאנשים קיבלו ממנו".

הרוח הגבית שקיבל דוהרטי מסלימן פתחה לו צוהר למיינסטרים. בפברואר 2009 הצטלם לכתבת שער וראיון במגזין הרולינג סטון, ובשלהי 2010 כבר הצטלם דוהרטי לשער של מגזין הגברים הבינלאומי של ווג פריז, ולמגזין ווג האיטלקי הנחשב. ועם הגורמה, הגיע התיאבון.

דוהרטי החל לקחת חלק פעיל ביצירת אופנה. הוא חבר אל מעצבת התכשיטים הבריטית האנה מרטין, ועיצב עמה קולקציית תכשיטים יוקרתית. כחצי שנה לאחר מכן, באביב 2011, נחשף שיתוף פעולה בין דוהרטי למותג האופנה צרפתי הפופולרי והנפוץ The Kooples, שהוליד קולקציית קפסולה לנשים ולגברים.

ומה מכל זה צפוי להגיע לישראל? מתברר שגם כוכבים זועמים מתבגרים, והסקיני נעשה פחות הדוק מבעבר. הלוק האיקוני של דוהרטי התרופף. בהופעות חיות רבות שנערכו בחודשים האחרונים דוהרטי נצפה נטול הכובע המפורסם ובתוספת כמה קילוגרמים טובים. לפחות אפשר להתנחם בעובדה הפשוטה – כך או אחרת, הכריזמה והעומק, אולי האקססוריז החשובים ביותר שלו, עדיין שם.