מה המשותף למשה דיין, חרדים ו-H&M? אם תשאלו את ד"ר שושנה רוז-מרזל היא תגיד לכם שהכול טמון בקשר שבין טקסט לטקסטיל. רוז-מרזל, חוקרת אופנה, ומרצה בבצלאל, הרצתה השבוע בבית העיר בתל אביב על הבגד כשפה, במסגרת המפגש "טקסט וטקסטיל" שהתקיים במקום.
"התפיסה של לארוג בד ולארוג מלל היא דומה בעצם", פתחה רוז-מרזל, "שתי המילים לקוחות מהמילה 'טקסטרה', שמשמעותה לארוג, לשלב חומרים יחד בכדי להגיע לאמירה".
רוז-מרזל התארחה בבית העיר, במסגרת מפגש המלווה את התערוכה inSALAAM inSHALLOM והיא מדגימה באמצעות מודלים אנתרופולוגיים-סוציולוגיים, כיצד האופן בו אנו רוכשים שפה דומה לדרך בו אנו רוכשים את היכולת להתלבש. מערכת הלבוש הסופית היא בעצם המשפט השלם, או במילים אחרות, האופן שבו שאנו מתלבשים הוא שפה בפני עצמה.
"כמו שאפשר לדבר באמצעות הבגדים, אפשר לשקר באמצעותם", מחייכת רוז-מרזל ומסבירה, "אנשים שקונים מותגים מזויפים למשל, מנסים לשדר יוקרה". באותו שלב היא מעבירה שקופית ונותנת את הדוגמא הבאה בחינניות מוחלטת. "הנה משה דיין בתפקיד שר הביטחון, לבוש מדים למרות שאינו אמור, הוא אפילו אינו לובש דרגות", מצביעה רוז-מרזל על התמונה האיקונית של שר הביטחון דאז, "בתמונה אחרת הוא נראה כשהוא חובש קסדה של חייל, כביכול הוא בדיוק שב מפעולה צבאית. זו דוגמא קלאסית לשקר מכוון ובוטה באמצעות הלבוש".
בראיון מיוחד לוואלה! אופנה, ממשיכה רוז-מרזל להתייחס מכיוונים שונים לקשר שבין החברה הישראלית לאופנה: "אני חושבת שכרגע בשוק יש שתי מגמות הפוכות: בחמש-שש שנים האחרונות הייתה פריצה של מעצבים חדשים, שהתפתחו לכיוונים מאוד משובחים. במקביל נכנסו רשתות אופנה מאוד דומיננטיות, כמו H&M למשל. ההיסטריה שהייתה סביב זה, זה היה מטורף. יש את זה ויש את זה. אני חושבת שיש מקום לשניהם. מה שמתסכל זה שיש לנו מעין רגש פטריוטי, אנחנו רוצים דווקא לקנות מותגים ישראלים, אבל כשזה יקר אנחנו מתעצבנים. זה כביכול שלנו, אבל אנחנו לא יכולים לקנות".
בימים אלה עוסקת רוז-מרזל בקשר בין אופנה ואידיאולוגיה, ועומדת להוציא לאור מאמרים שקיבצה בנושא בשיתוף עם ד"ר גיא שטיבל. "הצלחנו לקבץ מאמרים מחוקרים מובילים בכל העולם, מאמר אחד למשל עוסק במרד מעמדי ביפן באמצעות הלבוש במאה ה-16 וה-17. המעמדות הנמוכים רצו להתלבש כמו המעמד הגבוה, המעמדות הגבוהים הטילו מכסים על משי בשביל שלא יוכלו לעשות זאת אז המעמדות הנמוכים פנו לשימוש בכותנה במקום. מאמר נוסף עוסק בשימוש שגופים פמיניסטיים עשו באופנה בשביל לקדם את האג'נדה הפמיניסטית החל מהמפכה הצרפתית. במחצית המאה ה-19 נשים נאבקו ללבוש מכנסיים, אחר כך הן רצו להוריד את המחוך".
לשאלה מה דעתה על המציאות הישראלית שמנסה להשתמש באופנה כדי לטשטש נשים, עונה רוז-מרזל "זה מאוד עצוב לי. אני חזרתי בשאלה. לא הייתי חרדית אבל באתי מהחברה הדתית, אני מכירה את כל הקטע הזה. העיסוק הזה בגוף הנשי גם אם לשלילה וגם אם לחיוב זו פשוט פורנוגרפיה. יש ספרים למשל בחברה החרדית שמראים בדיוק עד איפה בגוף אמורה להגיע החולצה... מה זו האובססיה הזו לעסוק בגוף האישה כל הזמן? ועוד לירוק על ילדה בת שמונה? זו פשוט פדופיליה. איך הם לא מתביישים? פשוט אין להם גבולות".
ד"ר שושנה רוז-מרזל תרצה ב-26.2 על "לבוש בעיר ובקיבוץ בישראל של טרום המדינה" בבית אבי חי בירושלים.