בשנים האחרונות מודל היופי ההומואי - בהכללה גסה וכמעט שאינה מוצדקת פנה פניה חדה ימינה. אם בשנות ה-90, כשנוצר גל חדש של יציאה מהארון, נחגג סגנון אלטרנטיבי וסקרני, אשר חבר באופן כמעט טבעי אל סצינת המועדונים הגדולים וערערה על גבולות של מצ'ואיזם, כמו גם על הביגוד הראוי לו, הרי שבהווה האופנתי המציאות המרוטשת שונה לחלוטין. בהשפעת בתי אופנה כדיסקוורד הקנדי או דולצ'ה וגבאנה האיטלקי, שהמשיכו עונה אחר עונה לשכלל את דמותו המלוטשת והארוטית של המטרוסקסואל, התגבש מודל יופי מובחן הניבט ממגזיני גייז, מסרטי פורנו, מהזמנות כרומו למסיבות ומפנטזיות גוף בלתי ממומשות.
הפקת האופנה הסקסית של איתן ברנט ואביב אברמוב, הלוקחת את אמות המידה האסתטיות המדוברות ומדגישה אותן עד שנחשפת הקלישאה, ממחישה כיצד הקוד האסתטי הפופולרי בימים אלה בקהילת הגייז מבטא בעיקר שמרנות חדשה. באיצטלה של חלקלקות הומו-ארוטית, ועיסוק במראה שיכול להיות מושג רק עד ידי התערבות גסה (אבקות חלבונים; הסרת שיער), מאושרים בעצם כל הערכים הגבריים הקלאסיים; אותם ערכים שהדירו הומואים או כל מי שהעז למרוד במנעד המגדר המקובל - מהזרם המרכזי מלכתחילה.
העור השזוף, השרירים הבולטים, הכתפיים הרחבות, השיער הקצוץ, הם סממנים גבריים מובהקים, שיכולים להלום ארכיטיפ של חייל או איכר, והם מייצגים עבודה פיזית, מחוספסת, כשהשמש קופחת מעל. גם האופנה עצמה, מצייתת לאותם קריטריונים מצ'ואיסטים, בעזרת בגדים הפורטים על מסורות ספורטיביות המשוייכות חברתית לגברים מכנסי דגמ"ח קצרים ונעלי סניקרס בוהקות, חולצות טי הדוקות, כובעי מצחייה ובגדי ים המתכתבים עם אופיו האתלטי והנמרץ של הספידו המיתולוגי, המשוייך אסוציאטיבית לשחיינים אולימפיים חסונים.
חגיגת הטסטוסטרון הגאה, שעם הזמן הפכה למלוקקת (בעיקר בגלל הגזמה שנועדה להמשיך ולהפנות את תשומת הלב כלפי הגוף עצמו), היא גם זו שיצרה שיבוטים; עוד ועוד גברברים המבקשים להיברא בצלמו של הדוגמן. אולם, כאשר שונו?ת היא כבר אינה ערך לפחות לא כפי שהיה לפני כעשרים שנים - הסובלנות של מכתיבי הטעם כנגד אלה שמפרים אותו הולכת ופוחתת. במציאות העכשווית, כבר אין פלורליזם. יש בעיקר, הומואים צייתנים ויפים. (טקסט: לירוי שופן)
דוגמן: שחר רוט ל "איתן ברנט"
צילום: איתן ברנט
סטיילינג: אביב אברמוב
שיער: ליאור גבריאלוב