שנה לנישואי וויליאם וקייט: מצעד כלות הממלכה המאוחדת

שובל מגלומני, משי מכל מיני סוגים, טול, פפיונים, תחרות עדינות במיוחד, תחרות בעבודת יד, תחרות עתיקות, רקמות ייחודיות, שיבוצי קריסטלים, פנינים, חרוזים וכפתורים, עיטורי סמלים רבי משמעות, כתר יהלומים יקר ערך, ובעיקר חיזיון חלומי. שמלות הכלה בחתונות האגדה של בית המלוכה הבריטי תמיד עוררו ציפיה וסקרנות בשלב מירוץ ההכנות לקראת החתונה. הפריט הזה, יחיד במינו שנעשה במיוחד לכלה, היה מרכזו של כל טקס נישואים בממלכה. הרגעים הספורים בהם הכלה-הנסיכה צועדת לקראת חייה החדשים בקתדרלה עתיקת יומין כלשהי אשר במרבית המקרים הייתה עבודת יד שעשרות אנשי מקצוע מיומנים עבדו ימים כלילות על הכנתה, נצרבו בזכרונם של מיליונים. הן נעו בין צניעות לפומפוזיות, בין אלגנטיות למגוחכות, אך תמיד נעדרו מחשופים או סטרפלס. קוד הלבוש הבריטי הנוקשה לא מאפשר חושפנות מסוג כלשהו. כמובן, המעצבים קנו את עולמם ברגע. הבחירה בהם, כמוה כזכייה בלוטו.

אחת במיוחד הפכה איקונית - שמלת הכלה של הנסיכה דיאנה. היום, שנים מאוחר יותר, היא עדיין מדוברת ומהווה מקור השראה לכלות רבות בעולם. כי גם אם לא לכל כלה יש נסיך אמיתי, כתר יהלומים יקר ערך וקתדרלה עתיקה, שמלת נסיכותית עשויה להוסיף לכל טקס ממד מלכותי מן החלומות.

בתמונה:
קייט מידלטון והנסיך וויליאם בחתונתם היום לפני שנה בדיוק - 29.4.11

זארה פיליפס (נכדת המלכה) ומייק טינדל, 30 יולי 2011

בתה של הנסיכה אן ונכדתה של המלכה, נודעה בטעמה האופנתי הבלתי קונבנציונאלי יחסית לסגנון המקובל במשפחת המלוכה ולא פעם היא נראתה בכובעים מנומרים, מחשופים עמוקים ופירסינג לשון. אבל שמלת הכלה שלה, יצירה של סטיוארט פרווין, מעצב הביגוד האישי של המלכה, היא דוגמא לאלגנטיות ותיחכום. הכלה האתלטית (רוכבת סוסים מחוננת) בחרה בשמלת כתפיות עבות, מחשוף גב בצורת v, חצאית מלאה עם שורת כפתורים, שובל קצר והינומה ארוכה שהשלימו זה את זה. שמלת המשי הלבנה נעדרה כל חריזה ושיבוצים כלשהם, אבל באופן מקורי, היו לה כיסים סמויים. כתר יהלומים בסגנון יווני הושאל מאימה. באופן מעניין השמלה לא הוכנה במיוחד עבורה והיא בחרה אותה בבוטיק כלות בשם White Room בעיירה הקטנה מינצ'ינהמפטון הסמוכה לאחוזת אימה.

קייט מידלטון והנסיך וויליאם, 29 אפריל 2011

זהות מעצבה של שמלת הכלה של קייט מידלטון, אחד הסודות השמורים בהיסטוריה של האופנה נשמר באופן מרשים במשך כל חצי שנת אירוסיה לנסיך וויליאם. אבל בבוקר יום שישי אביבי אחד בדיוק לפני שנה, התגלה הסוד - הצעירה הדקיקה והחייכנית בחרה בשרה בורטון מ"אלכסנדר מקווין" כמי שמעצבת שמלת הכלה שלה. שמלת המשי והתחרה בעבודת יד, שילוב של טעמה ורעיונותיה של קייט יחד עם הנסיון וההבנה של בורטון, הייתה מסורתית ומודרנית בעת ובעונה אחת. חלק התחרה העליון היה מעין מחווה ותזכורת לשמלת גרייס קלי, אבל עם טוויסט עכשווי בדמות צווארון V. היא עוטרה בסמלי חלקי הממלכה - הוורדים האנגלים, הקוצים הסקוטים, הנרקיסים הוולשיים והתלתנים האיריים. הטורסו הצמוד קיבל את השראתו מן המסורת הוויקטוריאנית (סימן היכר של אלכסנדר מקווין). בגב היו 58 כפתורים קטנטנים מרופדי אורגנזה והשובל היה קצר מן הצפוי ביחס לכלות מלכותיות שנישאו ליורשי עצר. אבל קייט, כמו קייט, כפי שלמדנו להכירה, אף פעם לא ביקשה לשבור שיאים או להדהים בכל הנוגע לאופנה, ושמלת הכלה שלה שעותקים שלה נמכרים היום בהצלחה בכל העולם, הייתה הגשמה של בקשה ש"וויליאם יזהה אותה במעבר בקתדרלה".

קמילה פרקר בואלס והנסיך צ'ארלס, 9 אפריל 2005

היא נודעה בקרב הציבור הבריטי כצלע השלישית בנישואי צ'ארלס ודיאנה ובעיקר כמי שגרמה לאומללותה של הנסיכה דיאנה האהודה, אבל מרבית הבריטים יודו ששמלת הכלה שלה הייתה מוצלחת למדי. בעת נישואיה לצ'ארלס, הגרושה הלא-צעירה (אז בת 58) לבשה שמלת משי תכולה ומעיל משי תואם מעוטר בפרחים מוזהבים ונסגר חלקית מעל המותניים בעיצוב אנה ולנטיין, מעצבת בריטית המלבישה באופן קבוע את מי שהפכה לאחר נישואיה לדוכסית מקורנוול. נעלי עקב דקים בגובה בינוני ובגוון קרם ו"כובע" קש עשוי נוצות מוזהבות ותחרה צרפתית בעיצוב פיליפ טרייסי, השלימו לוק שגרם לה להיראות אטרקטיבית יותר בעיני הציבור הבריטי.

סופי ריס-ג'ונס והנסיך אדווארד, 6 יוני 1999

היחצנ"ית שפגשה את בנה הצעיר של המלכה באירוע צדקה, נישאה לו והפכה לרוזנת, בחרה בהתאם לחתונתה נמוכת הפרופיל במכוון בשמלה מאופקת למדי. שמלת המשי שנצבעה ביד, עם צווארון v ושרוולים ארוכים, עוצבה בידי סמנתה שואו. ההינומה ארוכה רק בשני סנטימטרים וחצי מן השובל. טורי פנינים וחריזת קריסטלים מסביב לצווארון הוסיפו עידון וחגיגיות, כמו גם מחרוזת פנינים שחורות-לבנות עם תליון צלב שעוצבה בידי החתן. כתר היהלומים היה מאוספה הפרטי של המלכה.

שרה פרגוסון והנסיך אנדרו, 23 יולי 1986

שרה פרגוסון מעולם לא התחבבה על הבריטים ונתפשה לרוב כטועה סדרתית בכל הקשור להתנהלותה הציבורית וכמקור מבוכה סדרתי למשפחת המלוכה. אבל שמלת משי השנהב שלה נחשבה להצלחה. לינדקה קיראך, מעצבת אופנת-על בריטית, הצליחה להתאים לכלה הלא דקה ו"לא יפה כמו דיאנה", כפי שנהגו לומר עליה בתקשורת הבריטית, שמלה מחמיאה. בעוד הגזרה עצמה מאפיינת את אופנת אמצע שנות השמונים, הסמלים שעיטרו אותה נצחיים: לבבות (רומנטיקה), גלי ים ועוגנים (הצי הבריטי בו שירת החתן), דבורים ודרדרים שנלקחו מסמל משפחתה של הכלה. פרגי עצמה סיפרה שנים מאוחר יותר שהשמלה הייתה מבחינתה "יצירה יוצאת דופן" וכי השילה 12 קילוגרמים ממשקלה על מנת ללבוש אותה.

דיאנה ספנסר והנסיך צ'ארלס, 29 יולי 1981

בשמלת משי טפטה בגוון שנהב עם שרוולים תפוחים, חצאית מלאה, צווארון שכבות מדורגות, פפיונים, תחרה עתיקה, 10,000 פנינים משובצות ושובל באורך של לא פחות 7.62מטרים, נישאה דיאנה ספנסר, גננת בת 20 ממוצא אריסטוקרטי, ליורש העצר הבריטי צ'ארלס. השמלה שהייתה סוד שמור עד ליום החתונה, הפכה לאחת השמלות המפורסמות בהיסטוריה. היא עוצבה על ידי אליזבת ודיוויד עמנואל, בני זוג ומעצבי אופנה שנבחרו אישית על ידי דיאנה לאחר שעיצבו עבורה חולצת שכבות שהיא אהבה במיוחד. הם תיארו את השמלה כ"משהו דרמתי שישאיר רושם וייזכר היסטורית, אבל גם משהו שדיאנה תאהב". היום בעשור השני של המילניום השלישי, שמלת הקצפת והפפיונים היא נראית ילדותית, מגושמת ובלתי מתוחכמת בעליל, אבל ההקשר הנוסטלגי וההשפעה הרבה שהייתה לה, מקנים לה חשיבות רבה בתולדות האופנה של שמלות כלה מלכותיות. היא תזכורת מתוקה ליום חגיגי וקסום אחד בקיץ 1981 אשר מאפילה על שנים של נישואים אומללים, פרידה, גירושים וסוף טרגי.

הנסיכה אן וקפטן פיטר פיליפס, 14 נובמבר 1973

בתה היחידה של המלכה, הנסיכה אן אז בת ה-23, נישאה לסגן מארק פיליפס בשמלה מחורזת בסגנון בית טיודור. לשמלה היה צוואר קולר גבוה ושרוולים מדיביאלים, והיא עוצבה על ידי מורין בייקר, המעצבת הראשית של מותג ready-to-wear בשם "סוזן סמול". הנסיכה עיצבה בעצמה אספקטים רבים בשמלה וביחס לשמלות מלכותיות מן העשורים הקודמים, השמלה הצטיינה בקו פשוט ובלתי מצועצע המאפיין את שנות ה-70.

הנסיכה מרגרט ואנתוני ארמסטרונג ג'ונס, 6 מאי 1960

בניגוד לנישואי הנפל שלה שנודעו באומללות הדדית ובמריבות צעקניות, שמלתה המשי והאורגנזה של הנסיכה מרגרט, נחשבה בזמן חתונתה למשב מרענן ומקורי ביחס לשמלות הקרינולינות של שנות החמישים. בדומה לאחותה הגדולה, המלכה אליזבת, מרגרט נישאה בשמלה של "מעצב החצר" נורמן הארטנל. בהתאם להצעת החתן, צלם האופנה (ממוצא אריסטוקרטי) אנטוני ארמסטרונג ג'ונס, ועל מנת שלא להעמיס על הנסיכה נמוכת הקומה, השמלה עוטרה במינימום חריזה ותחרה. שיערה האסוף של הנסיכה עוטר ב"כתר פולטימור", כתר יהלומים מן המאה ה-19 המכונה על שם בעליו המקוריים, והשתלב עם שמלת המשי החלקה, הוסיף גובה לנסיכה. צווארון V העניק אורך לקו שחיבר בין הפנים והמותניים.

הנסיכה אליזבת ופיליפ מאונבאטן, 20 נובמבר 1947

הנסיכה אליזבת צעדה במעבר הפורסם של קתדרלת ווסמיניסטר, בתקופת צנע של אחרי מלחמה, בה מזון וביגוד עדיין היו בהקצבה, ולכן שמלת הכלה שלה היתה יותר מהצהרת אופנה. היא היתה ביטוי לתקוותם של מיליוני בריטים לחיי רווחה ושגשוג לאחר שנות המחסור של המלחמה. השמלה עוצבה על ידי נורמן הארטנל, "מעצב החצר" ומלבישה האישי של הנסיכה. קו הצווארון הגבוה, החריזה ובעיקר תימת הפרחים הדומיננטית (יסמין, לילך, ורד לבן וקיסוסית קוצנית) בשמלה עצמה ובשובל בן הארבעה מטרים, מצאו את השראתם על פי תיאורו של המעצב בדמותה של "פלורה", האשה יפיפייה בשמלת פרחים מציורו המפורסם של בוטוצ'לי מ-1482 "פרימוורה".

וואליס סימפסון ואדווארד ווינדזור, 3 יוני 1937

המלך אדווארד השמיני, התאהב נואשות בוואליס סימפסון, גרושה אמריקאית (פעמיים), שלכן לא יכלה בשום אופן להיחשב כמלכת בריטניה עתידית. באופן חסר תקדים הוא ויתר למענה על הכתר, אבל בתולדות האופנה, למי שהפכה ל"דוכסית מווינדזור" לאחר נישואיה, שמור מקום של כבוד. היא נודעה בהבנה וטעם מהוקצע והייתה מקור לחיקוי של נשים רבות בזמנה. שמלת הכלה שלה בטקס החתונה לאדווארד שנערך באחוזה בדרום צרפת, עוצבה על ידי מאנבושה, מותג אופנת-על צרפתי שכבר אינו קיים. השמלה האלגנטית באורך הרצפה, עם צווארון גבוה, שרוולים ארוכים, קפלי טורסו ו"חגורת" מותניים עבה מכופתרת הייתה למעשה תכולה והותאמה לעיניה. לכובע הקש שעיצבה קרוליין ריבו היה מן אפקט הילה שנותר על ידי טול תכלת תואם. היום היא נחשבת לאחת השמלות המועתקות ביותר אי פעם.