בנות, אל תהיו מפגרות

לפעמים אני מסתכלת על בחורות מסביבי, ונשבעת לעצמי שהייתי אמורה להיוולד גבר, אבל איפה שהוא בדרך אלוהים העניק לי מוח במקום זין ויצאתי אישה. למרות השתייכותי למין זה, עדיין יש פעמים שאני ממש לא מבינה את ההתנהגות הנשית, או לחילופין, נרתעת ממנה בערך כמו שגברים נרתעים מחוברות הפעלה של מכשירים. ולכן, באחר צהריים אחד גשום, ישבתי בבית, וניסיתי להתחבר לצד הגברי שבי. אחרי שסיימתי לגרבץ, לבהות בערוץ הספורט, ולצעוק עלבונות לעבר בלונדיניות בטלוויזיה, הרכבתי רשימה של דברים בדגש על דיבורים שאנחנו חייבות אבל פשוט חייבות להפסיק איתם כי אחרת אנחנו פשוט יוצאות מפגרות.

נחלק לשני מרכיבים עיקריים. הראשון הוא שימוש בשפת הפושפוש והקושקוש, ועוד כל מיני מילות ג'יבריש. זה לא הגיוני, זה לא נשמע טוב, וזה סתם מעצבן. השימוש השני בדיבור התינוקי הוא הרבה יותר בעייתי, כי הוא לכאורה חמוד (לא ברור למה) ואני מודה ומתוודה, בדומה לאלכוהוליסט ב"Happy Hour" גם אני נפלתי – ונסחפתי בלשוני. הכוונה היא לנטיה של בחורות לדבר בקול תינוקי ובלשון זכר" "אני רעב", "אני צמא", "אני עייף" ועוד שאר ירקות. בנות, תקשיבו: זה רק מוציא לבחורים את החשק! להזדיין עם תינוק? לא נעים לי להגיד, אבל אם זה לא מוציא את הבחור שמולך מהמצב רוח, אולי זה הזמן לשקול מחדש את הקשר, סך הכול, בתי הסוהר מלאים באנשים שכן אוהבים תינוקות, ולא במובן התמים של המילה.

הכוונה היא לבחורות שאחרי דייט אחד נוטות להתייחס אל עצמן ואל הבחור הנלווה בתור "אנחנו", ואז כל פועל בשיחה מופיע בגוף ראשון רבים: אכלנו/יצאנו/ראינו וכו'. אני רוצה להבהיר שאין לי בעיה אם לפני ה"אנחנו" מצוין שם הבחור, אבל הרעיון, שאוטומטית יציאה שלך עם מישהו הופך אותך ואותו ל"אנחנו" - פשוט מגוחך. מה, לא היו לך הורים וחברים לפני זה? מאיפה אנשים מסביב צריכים לנחש למי את מתייחסת? הפטורים בסעיף זה מוענקים לזוגות נשואים, לאנשים שיוצאים 8 שנים והם על תקן נשואים, בחורות עם פיצול אישיות או בחורות עם כינים.

שם נרחב למגוון רחב של תופעות החל מחקירת הבחור לגבי מספר הבחורות איתן הוא היה (את לא באמת רוצה לדעת!), וכלה בשאלות כמו: "אז מתי אני אכיר את ההורים שלך?". פטור זה מוענק לבחורות שהכירו את בני זוגן בערב פנויים פנויות מעל גיל שישים, או באתר אינטרנט שכתובתו: www.weddingin60seconds.com - אם את לא חלק משתי האופציות הנ"ל - וותרי. את סתם עושה נזק.

לא צריך להתקשר כל הזמן בשביל לשאול מה העניינים, ומה חדש. בטח שלא אם הבחור נמצא בעבודה. רוב הסיכויים שלא הרבה אימפריות נפלו, ולא הרבה רמטכ"לים טבעו, בין שתי שיחות טלפון שמתקיימות במרווח של חמש דקות ביניהן. אגב, אל תחשבי שלשלוח SMSים כל שתי דקות זה יותר טוב. ואם את מתעקשת, אז אל תתפלאי אם אחר כך הבחור יגיד לך שהוא לא יכול לדבר הרבה על חשבון העבודה, או אם תתחילי לקבל באופן סיסטמתי הודעות של "מנוי הפלאפון אינו זמין", גם כשאת מחייגת למספר של בזק.

אל תכריחי אותו להגיד "אני אוהב אותך" . גברים הם קצת איטיים, לא רק מנטלית, אלא גם נפשית, ככה שאם לקח לך שבוע להבין שאת אוהבת אותו, אל תצפי שייקח לו פרק זמן דומה. ואם כבר עברתם את המכשול של להגיד את זה בפעם הראשונה, אל תגרמי לו להתפתל ליד חברים שלו בכל פעם שבא לך אגו טריפ קטן. נגיד כשהוא בעבודה מוקף במנהלים, או במילואים, או כשהוא בערב עם החברה' בפאב. אל תגרמי לו לשנוא אותך על שהכרחת אותו להגיד שהוא אוהב.